עצמות יוסף על קידושין מט

אלא שקשה לזה דרבי יוסי לא נפיק הך מלתא אלא מקרא דוהפדה כדאית' לקמן א"נ אפשר לומר דזהו ממש תירוץ התוס' באו' דאת' לגרעון כסף דלכאורה יש לתמוה דגרעון כסף נמי נילף מע"ע הנמכר לכותי שיוצא בגרעון כסף אלא ע"כ איצטריך לשיה' בו גרעון בכסף הקנייה עצמה והיינו שתהא נקנית בב' פרוטות. וראיתי בפירוש רש"י להרא"ם בפרשת משפטים העלים דברי התוס' וכתב ז"ל ולמה לי והפדה שיוצאה בגרעון כסף תיפוק לי' מהקיש' דעבריה לעברי מה עברי יוצא בגרעון כסף כדנפקא לן מג"ש דש"ש ממוכר עצמו לישראל דיליף ממוכר עצמו לכותי מו' וכי תשיג כדאית' פ"ק דקידושין אף עבריה יוצא' בגרעון כסף י"ל דאיצטריך והפדה להא דתני' בפ"ק דקדושין מפדין אותה בע"כ של אביה אבל ליכא למימר דאיצטריך והפדה ללמד שנקנית בכסף דאי לא קנאה בכסף מאי מגרע מפדיונה איכא דע"כ לשתוק קרא מיניה ותיתי מהקישא דאחרת מה אחרת מקניי' בכסף אף אמה העברייה מקנייה בכסף כ"ה דילפי' מיניה מה אחרת בשטר אף אמה העבריה בשטר עכ"ל ולא ידעתי מה לו למאן דיליף ש"ש אצל דוכי תשיג דכיון דשכיר כתיב גבי כותי שפיר יליף ישראל מכותי ואם יאמר דלא נתקבלה אלא ש"ש דישראל מישראל תקשי להו לבעלי התוס' דמקשי' ל"ל מכסף מקנתו גבי כותי וכו' וגם איך יתכן דוהפדה איצטריך לקנין כסף דהא מעבד עברי הנמכר לכותי נפקא קנין כסף ג"כ כ"ה דיליף הגרעון ואי מהקיש' דאחרת קשה גם כן לדעתו דא"כ תהא נקנית בפרוטה דומיא דאחרת אם לא שיתרץ דומיא דקדושי יעוד שכתבתי למעלה סוף דבר דבריו קשי' בעיני מאד לא ירדתי לסוף דעתו עוד יל"ד היכי מצי מקשי התוס' דלא לכתוב והפדה דא"כ הייתי אומר דמכסף מקנתו לא אתא למעט תבואה וכלים כיון דלא אייתר דלגופיה איצטריך לקנין כסף ונראה דממשמעות כסף ידעי' דדוקא כסף ולא תבואה וכלים וכוונה שימה נראה בדברי התוס' שהוקשה להו אחד מב' קושיות בהכרח דלשתוק מכסף מקנתו בכותי ונילף מש"ש מע"ע הנמכר לישראל וע"ע הנמכר לישראל מאמה או לשתוק מוהפדה ונילף מע"ע הנמכר לישראל וע"ע הנמכר לישראל מע"ע הנמכר לכותי מש"ש ותירצו דאין אחד משניהם מיותר דכל אחד משניהם איצטריך דמכסף מקנתו איצטריך לתבואה וכלים ואי הוה שתיק מוהפדה לא הוה ידעי' גרעון כסף כן נרא' לתרץ הך קושיא ואין להקשות לר"נ דתבואה וכלים הוו פחות מפרוטה לשתוק מיניה ומאמה ילפינן דכיון דאינה נקנית פחות מב' פרוטות אינה נקנית בתבואה וכלים אע"ג דמקרב' הנאתייהו ונראה דשאני אמה דאפי' בפרוטה אינה נקנית מה שאין כן בעברי וק"ל. עוד הקשו התוס' אמאי איצטריך הקיש' וכו'. וקשה דהא איצטריך דע"ע הנמכר לישראל נקנה בשטר דומיא דפמה דאמה דאיתקש לאחרת וגם בתירוצם קשה יותר שלא הזכירו שטר כלל ונראה דטעמא שלא הזכירו שטר הוא משום דאי ס"ל דאתא הקיש' לשטר א"כ מאי בעי לקמן דע"ע שנקנה בשטר מנלן כיון דאפילו אדעתיה דהמקשה ילפינן ליה ולהכי איצטריך ואי טעמא דבעי משום דס"ל דנהי דהקיש' להכי אתא אבל מנלן שהאמה נקנית בשטר לא משמע הכי לישנא דבשטר מנלן אלא דקאי אע"ע הנזכר במתני' אלא ע"כ אית למימר דהקישא אתא ליציאת אברים ושטר לא הוה ידע מנא ליה ולכך בעי בשטר מנלן ואין להקשות לתירוץ תוס' לשתוק קרא מלא תצא כצאת העבדים דשמעינן שאינה יוצאה בראשי איברים ומדאיצטריך הקישא דעברי לעבריה ידעינן לה דהקיש' איצטריך לשתהא יוצאה בשש וק"ל אחר ימים בא אלינו חלק ד' מתשובות הריב"ל ושם נתעורר בקצ' הערות שכתבתי הניחם בצ"ע והנ"ל כתבתי. אזנו של זה ולא של מוכר קשה דלשתוק מן הג"ש דש"ש ומדאיצטריך אזנו למעט אזנו של מוכר ידעינן לה דאל"כ מהיכא תיתי לרבויי ונראה דלא הוה דרשינן אזנו להכי א"נ הוה ילפינן במה מצינו עוד קשה ל"ל להענקה קרא דאף לאמתך נילף להענקה מע"ע בהקישא ונראה דלא הוקשה אמה לעבריה אלא בענין קניות ויציאות שהם דבר מעבדו' לא לענין הענקה א"נ היית' ממעטה מדכתיב במכרוהו ב"ד הענק תעניק לו לו ולא לה. א"כ לימא קרא אזן וכו' וקש' אימא כוליה קרא להכי הוא דאתא וא"ת דמאוזן אחרינא דרשי' דכתיב ונתת באזנו ובדלת דכתיב במשנה תורה וכמ"ש מדברי רש"י ז"ל אכתי תקשי דנהי דחד אזנו דרשינן ולא אזנה אבל אידך דאתא לג"ש למה לן למכתב אזנו לא לכתוב אלא אזן דע"כ כוליה מיותר דאי אתא לגופיה לאשמועינן דהרציעה הוא באזן הא ידעינן לה מורצע אדוניו את אזנו דהוי באוזן ומדכתיב אזנו ולא אזן ידעינן אזנו ולא אזנה לכן נראה לפרש דאזנו דמשנה תורה לשום דרשא איצטריך ומורצע אדנו את אזנו ילפינן תרוייהו מדכתיב אזנו ולא אוזן ידעינן אזנו ולא אזנה ומדלא כתיב ורצע את עבדו דשמעינן ולא עבדה ידעי' דאתא לג"ש דהא ליכא למימר דאיצטריך לאשמועינן מקום הרציעה דהא ידעינן ליה מולקח את המרצע ונתת באזנו עוד יש לדקדק בהא דפריך ואידך לת"ק וכו' דהא בפרק מצות חליצה דף ק"ד גבי חליצה בשמאל וכו' מ"ט דרבנן אמר עולא ילפי' רגל והתניא ר' אלעזר אומר מנין לרציעה שהוא באזן הימנית נאמר כאן אזן וכו' ומסיק רבא אזן אזן מופנ' רגל רגל לא מופנ' כלומר דר' אליעזר ס"ל דמופנה מצד אחד למדים ומשיבים ולכך לא יליף ג"ש דרגל אבל ת"ק לא ס"ל הכי אלא דאין משיבין ולכך ילפי רגל רגל וס"ל דחליצה בשמאל פסולה וכיון שכן מאי פריך הכא ואידך לת"ק דאינהו ס"ל דאע"ג דלא מופנ' ילפי' הג"ש ונראה דפריך הכי משום דקי"ל דמופנה מצד אחד למדים ומשיבין כרבי אליעזר דהתם ואע"ג דלענין הלכה קימ"ל התם כרבנן אפשר משום דס"ל לרבנן דרגל ג"כ מופנה וצ"ע

והתוס' כתבו דהך ג"ש הוי מופנה משום דאיכא מ"ד מופנה מצד א' למדים ומשיבין וקשה כיון דקיימי התוספות אדרבי אלעזר למה להו למימר איכא מ"ד ולא אמרו דאיהו גופיה הכי ס"ל ביבמות כדפרישי' ושמא כתבו כן כי היכי דתקשי בעה"ג אח"כ ואידך לת"ק ופריך מאיכא מאן דאמר דק"ל הכי אלא לו ולא לב"ח אין לדקדק לשתוק מקרא דאשר אשם לו מדאיצטריך לו למעט ב"ח להענקה דאלו לא הוה קרא דאשר אשם לו היה דורשו לו ולא למוכר עצמו עוד הוקשה לי דקדוק אחר אח"כ ראיתיהו בהריטב"א ג"כ לא העליתיהו על ספר תוס' ואידך פי' ת"ק וכו' פי' אחר הייתי אומר דסתמא דתלמודא הוא דאו' בפשוט בעלמא נמי לא סבירא לן כרבי נתן ולפי זה מסתמא דתלמודא שמעי' דלית הלכתא כוותיה והתוס' פירשו דלן דקאמר בגמ' דקאי את"ק דהם המדברים וכו' עוד דקדק ר"ת מפרק האומר ולכאורה יל"ד דמשם ראיה דהלכה כרבי אליעזר דהא הוקשה לו שם לרש"י דמי שרי לאנסובי עלה וכו' ותירצו רש"י והתוספות שם דאי הוה מקשה הכי מצי לשנוי' דא"ל זיל ומכור עצמך וכרבי אלעזר דאמר מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית וזה מוכרח שם ואפשר שדעת התוס' כאן דאה"נ דהוה מצי פריך ליה אלא דבלא"ה פריך שפיר והוא תירוץ א' מדברי התוס' לקמן בפרק האומר עוד כתבו ורבא נמי דוחק להעמיד כמותו וכו' יל"ד דבפרק כל שעה רבא ור"נ אין חילוק ביניהם כלל וכל היישוב שבא שם הוא להעמיד רבא גופיה דברי עצמו ז"ל עוד כתבו וה"ר נתנאל וכו' לפי' זה קשה מאי דקאמר בגמ' לו ולא לבעל חובו לאפוקי דר' נתן דס"ל בעלמא בשאר שכירות ואמאי הא שכיר קריי' רחמנא כדפריך בכה"ג לעיל ומה שכיר פעולתו לב"ח אף זה פעולתו לב"ח והיינו הענקה ולולי פי' ה"ר נתנאל דקאמר דבעלמא הכי ס"ל בשכירות הייתי משיב ואומר דקרא דלו ממעט בכל ענין שכירות דדוקא במלוה הוא דאמרינן מוציאין מזה ונותנים לזה אבל לפי' ה"ר נתנאל דבשאר שכירות ס"ל ג"כ הכי כדפרישית ואפשר דמאי דקאמר בגמ' שכיר קריא רחמנא היינו שכיר להנאתו ולתועלתו וכשיתנו ליורשיו תועלת הוא לו אבל בנתינתו לב"ח אינו תועלת והנא' לו ולכך אתא לו אפקי' ולענין דין דרבי נתן נראה שהוא מוסכם שמוציאים מזה ונותנים לזה ואף ע"ג דמשמע בשמעתין שדעתו תלויה בדברי ר' אליעזר ה"ה לדעת רבינו נתנאל שכתבו התוס' בעלמא בענין הלואה מוציאין מזה ונותנים לזה ולא פליגי אלא בשאר שכירות איברא שמלשון הרמב"ם נראה דלא ס"ל כפי' ה"ר נתנאל שלא הזכיר דין שכירות וזה לי ימים ראיתי בתשובות הרב מוהרש"ך ז"ל בשם הר"ש