עצמות יוסף על קידושין מג

לגביה לא מהימנ' ע"כ הרי חילק בפירוש מה שחלקתי ועל עיקר החילוק שכתב הרב מוהרי"ק זלה"ה ראיתי לחזור עליו היש לו עוד קיום בשמעתין. וראיתי שיש בו עוד מן הדחוי וזה שהנה בשמעתין יש להקשות אמאי לא אייתי רב חסדא מהא דתנן בפ' האומר הוא אומר קדשתיך והיא אומר' לא קדשת אלא בתי שהוא מותר בקרובת בת' ובת' מותר' בקרוביו דאלמא אין האם נאמנ' לאסור בת' ולא קרובותי' על אחרים וקושי' זו הוקשה לו ג"כ להריטב"א ז"ל בשמעתין ותירץ ז"ל דלא מייתי ההוא מתני' משום דשאני התם שאף הבת מודה לדברי האם ומש"ה איצטריך להא דיהודית עכ"ל אלמא הכא נמי בתה מודה לדבריה ולכך הוצרך לההיא דיהודית שהיא הודית לדברי אמה ועם כל זה אינה נאמנת נתבטל עם זה חילוק הרב מוהרי"ק זלה"ה ובזה ניחא לי מה שתמה הרב מוהר"י ן' לב זלה"ה בח"ג סי' צ"ט על דברי תוספ' רי"ד ואיברא דקשה טובא דמאן דכר שמיה דשויי' נפש' חתיכה דאיסורא בהך עובד' דיהודית והרי לא ידעה דבר מהקדושין אלא דאימ' היא דקאמר' לה קביל ביך אביך קדושין וכו' ע"כ. ועם מה שכתבתי בשם הריטב"א הדבר מחוור דהכא נמי היא שויתה אנפשה חתיכה דאיסורא שהודית לדברי אמה וק"ל ועם החילוק שחלקתי נתבררו בעיני דברי המרדכי כתבו בהך שמעתין מעשה שאירע בגרמיזא בבחור שקדש אלמנה והתחילה אחר כך לומר כבר נתעשר בני במעות קדושין שקבלתי מאחר והורו הגדולים שאין הקדושין קדושין וברח הבחור וכו' ע"כ ובאמ' הוראתן של גדולים אלו קשה מאד להשיג דמאיזה טעם הפקיעו הגדולים קדושי הבחור דלכאורה נראה משמעתין שאמירת האלמנה לאו כלום הוא ולא נכתב שם שיש עדים ולא קול בדבר כלל. ונ"ל שטעם הגדולים הוא משום דהיא שויא נפשה חתיכה דאיסור' ומ"ש שאין הקידושין קידושין הוא לומר שלא יוכל הבחור לבא עליה מבלי שתקבל גט ממי שאמרה היא דטעמא דנאמנ' היא מפני שעדיין לא נשאת עם הבחור שאם היתה נשואה עמו לא היתה נאמנ' והוא ממש מה שחלקתי זה נראה לענין ההוראה והשכל ישפוט היות החילוק אמרתי לענין הדין. ולענין פסקא דדינא בשמעתין נראה דיש לחוש לסברת אביי כדאמרי' דפרשו רבנן מההיא משפחה וכו' והרב בעל הטורים בא"ה סי' ל"א כתב דברי הרמ"ה אשר מתוך דבריו ז"ל נראה שפוסק כאביי בהדיא והמעיין יתקשה הרבה בהבנת דברי הרב מוהרי"ק שכ' ומשמע דסבירא ליה להרמ"ה דהלכה כרב חסדא וכו' והוא הפך הנשמע מדברי הרמ"ה וכבר נתקשיתי עוד בדברי הרמ"ה ז"ל בפירושו לא"ה שנראה שסותר למ"ש הטור עוד בשמו באותו הסימן נראה שהרמ"ה פוסק כשמואל וכתבתי יישוב עליו ותקנתי לשונו שנראה שנפל בו טעות אבל בדברי הר' מוהרי"ק זלה"ה לא מצאתי ידי ורגלי וכעת נתחדשו לי דברי הר' מוהרי"ן לב ח"ג סי' צ"ט שכ' על דברי הרמ"ה חקירה איזה פי' מהתוס' מפ' וכ' ז"ל איברא דאפשר למימר דס"ל להרמ"ה דפליגי רב חסדא ואביי ורבא היכא דלא יצא אפי' קול ופסק כרב חסדא ע"כ ועם שהרב הנזכר הסכים לאמת כדברי הרמ"ה שפוסק כאביי ורבא כשאר הפוסקים מכל מקום כיון שיצא מפומי' לספק אפשר שהוא ג"כ דעתו של הרב מוהרי"ק זלה"ה ובאמת לא יכולתי להלום אותו הפי' בדברי הרמ"ה ז"ל. עוד הקשה להרב מוהריב"ל בדבר התוס' בד"ה אם הקלנו בשבויה וכו' עמ"ש בכתובות דאסיקנא דעדי טומאה קאמר עיין בח"ג סי' צ"ט ודבריו ראויים אליו ז"ל. אחרי כותבי המסכתא באו תשובות הרב מוהרי"ק זלה"ה וראיתי שנשאל לו מחכם גדול מובהק ל' זה והשיב שנפל טעות בדפוס ותקונ' כתוב בתשובת ע"ש

הלכה ד דף יב ע"ב ההוא גברא דאקדיש בשוטית' וכו' ועל דמצער שלוחי דרבנן פרש"י שקם עליו והכהו ובפ' עשרה יוחסין דף ע' בעובדא דרב יהודה בר יחזקאל וכו' א"ל אמאי שמתיה מר משום דציער שליח דרבנן ופרש"י ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות דר' מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן כדאמר פ"ק ע"כ. ויל"ד היכי מייתי מרב דמנגיד לענין שמתא ונראה דרש"י ז"ל מחלק בהך עובדא דמנגיד רב להך דפרק עשרה יוחסין דיש לחלק דהתם שאני דנגע בכבוד רב יחזקאל ומ"ש התם מנגיד למאן דמצער לשליח מש"ה הכא סליק דרגא ומשמתינן אבל הרמב"ם ז"ל נטה עצמו לצד אחר וחלק בין העניינים וכ' בה' ת"ת פ"ד בכ"ד דברים שמנדין את האדם כ' א' מהם שהוא המבזה שליח ב"ד ובהלכות סנהדרין פכ"ה כ' ז"ל וכל המצער שליח ב"ד יש לב"ד רשות להכותו מכת מרדות ע"כ הוא ז"ל חילק בין מצער למבזה דבמבזה כ' דמנדין לו ובמצער כ' שמכין לו מכת מרדות ולפ"ז גרוע טפי מצער ממבזה דבמבזם מנדין אותו ובמצער מכין אותו והר"ן ז"ל כ' על דברי רש"י דלשון מצער לא משמע כוליה האי אלא אפי' מבזה אותו בפני אחרים ומביישו. הר"ן ז"ל מפרש בהך דשמעתין שהוא המבזה הפך מ"ש הרמב"ם ז"ל דלהרמב"ם חייב נדוי ולפ"ז מ"ש הרב מהרי"ק זלה"ה בה' סנהדרין דברי הר"ן ז"ל אינו ענין לדעת הרמב"ם ז"ל. והרב בעל הטורים בא"ה סי' א' כ' דהמצערו מכין אותו מכת מרדות ובטור י"ד בה' נדוי וחרם העתיק הכ"ד דברים שמנדין עליהם וא' מהם המבזה שליח ב"ד והוא ודאי ע"ד שפירשתי על דברי הרמב"ם ז"ל וראיתי לבעל הטורים שפסק בטור א"ה סי' ס"ז בשם הרא"ש שאין הלכה כרב אלא בהא הלכה כרב שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך ע"כ. ונ"ל שבמקום הזה לא כיון הטור לפסוק כהרא"ש שהרי בכל אלו המקומות שכתבתי פסק כנהרדעי גם ל' הטור אינו מדוקדק שכתב בהא הלכה כרב וכו' כנר' דרב פליג בזה עם אמורא אחר ואינו כן דרב יוסף ונהרדעי הוא דפליגי במלתיה דרב אי בכלהו מנגיד או דילמא במקדש בביאה לחודי' ובסי' קל"ד כ' הטור דהמוסר מודעא אגיטא משמתינן ליה ובסי' קמ"א כ' הטור דברי הרמב"ם ז"ל דהמוסר מודע' של הגט מכין אותו מכת מרדות וצ"ע. ועל דין חתן הדר בבית חמיו נראה שמ"ש הרא"ש ז"ל בזה דמנהג העולם הוא דקאמר איברא דביבמות כר"ג כ' דבשל סופרים הלך אחר המקיל וכו'. והתוס' כתבו דאפי' למאן דחייש מה שדרים עכשיו אא בשביל טובת הנאה וכו'. ויש לתמוה איך נמלט מהאיסור משום טובת הנאה וכו'. ונראה דבשלמא מי שאינו מקבל טובת הנאה ממנו אית ביה חשד' שיאמרו דמשום פריצות הולך שם אבל כשדר שם בשביל טובת הנאה ודאי יאמרו דמטעם זה דר שם לא משום פריצות ואפשר עוד דכיון דאית בדבר איבוד ממון אפי' מאן דחייש יאמר דכיון שהדבר אין בו איסור אלא חשש בעלמא יאמר דל"ח למלתא דאיסורא

הלכה ה דף י"ב ההוא גברא דקדיש בציפיתא וכו' אמר רבא מנא אמינא לה וכו' מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא וכו' וקשה כיון דאיכא חלוק' אמצעית דהיינו דאישתקה אם כן מאי קאמר רבא מנא אמינא לה וכו' נימא דהברייתא נקט הב' קצוות דהיינו קידושין ודאי' היכא דרצתה וקידושין שאינם כלל היכא שלא רצתה הא אישתקה הויא ספק מקודשת ובשעת מתן מעות אפי' אישתקה הויא ודאי מקודשת ולהכי קתני ברישא בשעת מתן מעות מקודשת ולא קתני רצה ולא רצה כלל וצ"ע ובהך ברייתא דפריך לקמן קדשה בגזל וכו' הוה מצי למימר דאיירי כשאמרה אין אלא שזה הוא חסר ברייתא כיון דקתני דברי המקדש אבל אוקימתא דשדיך אינה אוקימתא דבהכי איירי במה שיש לענין הלכה כתוב בבירו' בספרי הפוסקים דשתיקה לאחר מתן מעות לא מהני וכ' הרשב"א הביאו ה"ה פ"ג מהלכות אישות ז"ל שאם נתן לה כסף סתם וחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתננו לה בתורת קידושין ע"כ. והנה מלשון אומרו והיא רוצה משמע דאמרה אין ואפ"ה כ' דצריך שיטול הכסף ויחזיר וכו' דאל"כ אינה מקודשת ולפ"ז צ"ל דאע"ג דהיכא דאמרה אין אחר מתן מעות מקודשת שאני התם דנתנו בתורת פקדון א"נ בההיא דצפית' דאמר דנתנה בתורת קדושין אבל הכא שנתנו סתם ואפשר דבתורת מתנה יהבינהו ניהלה אם כן אפי' אמרה אין אחר כך אינה מקודשת אלא אם כן חוזר ונוטל ממנה וכ"כ ה' מוהרש"ך זלה"ה בח"א סי' ט' והרב מורי הרשד"ם בחלק א"ה סי' ל"ד ועם שהוא ז"ל הבין דברי הרשב"א ז"ל בפנים אחרות ונסתפקתי בדברי הרשב"א