עצמות יוסף על קידושין מא

דכסף הוי פרוטה למה בההיא מתני' דהטענה וכו' הוי מעה ונ"ל דנפקא ליה מכלים דהוי דומיא דכלים דהוי דבר חשוב וכו' וזה הוא אפי' לפי התי' האחר דגמ' דבהא לא פליגי. וגם בזה עיין בהריטב"א ז"ל ובמה שפי' רש"י בשם רבותיו יש דקדוקי' דלכאורה נראה שדברי רש"י הם אליבא דשמואל וכיון שכן למה לא הקשה לו רש"י דכיון דמכלים ידעינן דבר חשוב ושנים ג"כ כסף דכתב רחמנא למה לי. עוד יל"ד דע"כ כסף אתא למעין ולא קשיא מאי דהוקשה לו לרש"י ז"ל דאי לא דרשינן מיניה כ"א מה כלים שנים וכו' כלים דכתב למה לי ולא לימא אלא כספי' וידעי' דינר ושהם שנים אע"כ אתא לומר מה כלים דבר חשוב והיינו מעין. אחר זה ראיתי להרשב"א בשיטותיו הוקשה לו קושיא זאת על דברי רש"י ז"ל עוד הקשה דהתם דרשינן אפכא והוא ז"ל גריס התם אף כל דבר חשוב וכו' ויש דקדוקים עוד בזה עיין בבכורות ובשבועות וק"ל

והרי הקדש וכו' ואמר שמואל וכו' לכאורה משמע דלא קשי' משמואל ולא מידי דשמואל בדיעבד הוא דקאמר דהוי מחולל אבל לכתחילה אינו יכול לחללו על פרוטה וקרא דכתיב כסף היינו לכתחילה ואפשר היינו למימר דמדאורייתא אין לחלק בין בדיעבד בין לכתתלה אבל בפ' הזהב איכ' פלוגת' במלת' דשמואל גופיה א' הוה לכתחילה או בדיעבד עוד יל"ד כיון דהתם איכ' פלוגתא ואיכ' מ"ד דבהקדשות לית בהו אפי' ביטול מקח אפשר דרב אסי ס"ל כדעת מ"ד הכי עוד יל"ד דמ"ד אפי' לכתחילה היינו משום דערכך כל דהו משמע וכמו שפירש רש"י ז"ל הכא ומן הראוי שיאמר בעה"ג הכי מדכתיב ערכך ונראה דהך דרשא דערכך דמשמע כל דהו אינה מוכרח ומאי דמשמע כל דהו היינו לענין שלא יהיה ביטול מקח לכך הוצרך בעה"ג לתירוץ אחר. ועוד איכא התם תירוצים אחרים לאיבעית אימ' דהתם ואתי שפיר הך סוגיא דהכא כפי אותו התירוץ בקל יתבאר יליף כסף ממעשר וכו' רש"י ז"ל כתב ב' טעמים למה בשאר כסף לא ילפינן ממעשר א' משום דלא דמי וכו' ולטעם זה א"ש מאי דהוצרך בגמ' לומר יליף כסף כסף וכו' אבל לטעם השני דהכא כספי' יתירא וכו' להך טעמא לא א"ש מאי דקאמר בגמ' יליף כסף וכו' דתיפוק לי' מיתור' דכסף דריבה וכמ"ש לעיל גבי מעשר כסף כסף ריבה דנפיק לי' מיתורא דכסף וכמו שפירש רש"י ז"ל בבכורות. והרי קדושי אשה וכו' יל"ד דקדושי אשה בפרוטה נילף ליה מהקדש דאשה דמי' להקדש דאסר לה אכ"ע ורש"י ז"ל פירש לעיל דהקדש יליף ממעש' משום דדמי ליה. ונראה דהא דאמרינן דאסר לה אכ"ע כהקדש הוא מדרבנן וכדאית' בריש פרקין דלישנ' דרבנן הוא לשון קדושין וק"ל ויל"ד נילף מק"ו להקדש דהוי בפרוטה ומה הקדש שאינו נפדה בשטר נפדה בפרוטה אשה וכו'. ונראה דאיכא למיפרך מה להקדש שכן אין בו אונאה וכו' מה שאין כן באשה דפשיט' שאם קדשה בתכשיט ששוה דינר ולא מצאה היא שיווי זה אינה מקודש' וק"ל. והרי מעשר וכו' הקשה מהריב"ל בתשובות שבאו מחדש ז"ל וקשה שהרי ב"ש קאמר בדינר ובשוה דינר ואם כן ליכא לאקשויי מהך מתניתין דמעשר ולא מידי דאה"נ דחלל תחילה המעשר בפרוטות של נחשת אבל חללן בפרוטות שהיו שוים דינר ע"כ ונר' דהמקשה היה מקשה אמאי דקאמר כל כסף האמור בתורה כסף וכו' אבל הך דדינר ושוה דינר דקא' אה"נ דעם זה לא קשה ולא מידי וכבר הקשה בעל התלמוד והרי קדושי אשה מב"ה והדר ביה מכח ההיא קושי' ועוד צ"ע. דאמר חזקיה וכו' חזקיה לא אתי כב"ש דחזקיה לא משוי קדושי אשה לאמה וק"ל. דומיא דייעוד פירש"י אם יאמר לה הרי את מיועדת לי במה שיש לי עלך וכו' לכאורה נראה שזה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו וצריך שהות ביום לעשות עמו ש"פ. ונראה דבמה שיש לי עלך פירושו כסף מכירת' שיכול לקדש בו וק"ל. ואימא פלגא דדינר וכו' אאשה פריך אבל האמה אפי' לב"ש נראה שנקנית בב' פרוטות ומה שפרש"י ואיכא גרוע עד פרוטה פי' כיון דהתם איכא גרוע עד פרוטה הכא באשם נימא בפרוטות וכו' ויש ראיה לזה ממ"ש התוספות בד"ה והרי ממנה וכו' שכתב ז"ל דבשלמא לקמן וכו' הינו משום דאשכתנא דהוי פרוטה כסף גבי אמה וכו' עם שבאמת יש בזה מן הדיחוי מה שכתבתי נראה באמת

הלכה א דף יב פיסקא ובית הלל וכו' סבר רב יוסף וכו' כל דהו וכו' כלו' שאם בדור אחד יעלו פרוטות רבות לאיסר פרוטה אחת מהן הוי השיעור ורש"י ז"ל פירש שמוסיפין ממשקלם כלומר מוסיפין פרוטות הרבה ממה שראוי להיות לערך המשקל אבל לאו למימר שמוסיפים כסף על המשקל דאם כן נראה דהכל הוא ערך א' וממאי דקאמר רב יוסף א"ה וכו' תבין שכדברי כן הוא וניחא השתא שפיר דלא משני אמאי דפריך ממתני' הא דזול איסרי וכו' דסוף סוף שיעור הפרוטה הוא שיעור מוגבל דלעולם היא א' מקצ"ב בדינר אבל לרב יוסף אינו כן לכך פריך ממתני' והא כי אתא רב דימי וכו' קשה נימא דרבי סימאי שיערו אחד משמונה לפי שבדורו גם כן היה אחד משמונה כדורו של משה ונ' דזה לא יתכן דאם כן מאי שיעור דקאמר אך קשה דלקמן בשמעתין מסיק הא דזול איסרי וכו' ופי' רש"י ובימי רבי סימאי היו האיסרים יקרים כמשפטן וכו' אלמא ר' סימאי שיער כפי מה שהיה בימיו. ונראה דפריך בעל הגמ' מדאמר בדורו דפשיטא דבדורו היה אלא כוונתו הוא שהיה דורש לרבים שישערו בדורו בין יוסיפו על הפרוטות או יגרעו לערך א' משמנה באיסר האיטלקי בזמן שהאיסרים כדינן. אי הכי היינו דתנינא וכו' קשה אמאי לא פריך מהכא לרבין דקאמר דהוי אחד מששה ונראה דכיון דהוא איירי בזול איסרי אבל לעולם שכשאיסרין כדינן הוי אח' מח' נ"ק מידי מהך ברייתא. אך יל"ד מאי קאמר אביי לרב דימי נימא את ורבין וכו' ועכ"צ לתרץ לו דאיירי בזול איסרי כי היכי דלא תיקשי ליה הך ברייתא כדפרישית ולענין הלכה בשיעור הקידושין כתב הטור שהיא משקל חצי שעורה כסף שיעור ונר' שאינו שיעור חצי שעורה כסף אלא ישקלו השעורה וחצי אותו המשקל יהיה מכסף לעולם בין זול איסרי בין אייקור וכן דקדקתי מדברי הרמב"ם במקומות. מעשה בא בשטר שהיה כתוב בו נתחייב פלוני לפלו' לתת לו מתכשיט פלו' קרוב משלשה אלפים לבנים ופסקתי דיד בעל השטר על התחתונ' ואם נתן לו ב' אלפים וחמש מאות וא' סגי דכיון דנפק' מפלג' אלף קרי ליה והבאתי ראי' ממאי דאמרינן לעיל בשמעתין כיון דנפקא להו מפלגא קרוב לאלפים קרי ליה וכו' ואף ע"פ שפירש רש"י ז"ל כיון דנפק' אלף השני מחציו לו קרוב לאלפים קארי ליה וכו' ה"ה בא' אלא שכתב ל"ו משום דקתני הכי בברייתא

הלכה ב אמר שמואל וכו' והא אנן תנן וכו' הנה הרמב"ם חלק בזה בין תמרה לתבשיל ובאמת דברים של טעם הם ומה שהקשו עליו מדפריך והאנן תנן וכו' ולא מוקי לה בתבשיל וירק כבר כתוב בשיטות הרשב"א והריטב"א יע"ש. ולענין הלכה ראיתי לחדש מה שמצאתי שכתב הר"ן ז"ל לעיל גבי עגל זה לפדיון בני וכתב ז"ל ומיהו פשיטא לי דכשאין העדים יודעים שדרכה להתייקר בו לא מהני דה"ל כקדושין בלא עדים ע"כ ואפי' לפרש"י דס"ל דטעם הגזרה הוא משום דחיישינן דלמא יהיה כאן אחד מאנשי מד' אפ"ה נראה דלא גזרינן בהאי גזרה אלא היכא דאפשר להיות שדעתה של אשה לתת פרוטה באותו הדבר הא לאו הכי הוה כמקדשה בלא עדים ומשום גזרה דרבנן דעלמא לא אסרינן לה לעלמא אא"כ ידעי העדים דעתה של אשה ובשורש זה תעיין בדברי הר"י קולות שהרבה לגנות למהר"ם קפסלי זלה"ה ויש לו בזה רפואות תעלה ודקדקתי עוד מחלוקת אחר בדינו של הרמב"ם שכתב בדין זה דחיישינן שמא ש"פ במדי אם ידוע ששוה פרוטה במדי בודאי אי הוו קדושי ספק או קדושי ודאי והרב המגיד משנה כתב בשם הרמב"ן והרשב"א דהוו קדושי ספק וכתב שכן מורה לשון רבינו ע"כ. וטעמו בדברי הרמב"ם הוא מדכתב ז"ל הא למדת כל המקדש בשוה כסף אם היה באותה מדינה ש"פ הרי אלו קדושי ספק ע"כ כנר' דהוו קדושי ספק לעולם אע"ג דש"פ במדי אבל הרא"ש ז"ל כדעת הרמב"ם שאם היינו יודעים ששוה פרוטה במקום האחר מקודשת מדאוריית' יבאו אם כן דברים סותרים בדברי הרמב"ם ז"ל. ונראה שהרא"ש ז"ל דקדק מתחלה דברי הרמב"ם שכתב וצריכ' גט מספק שמא דבר זה ש"פ במקום