עצמות יוסף על קידושין מ

אמרינן דיו: תוס' זו שביאתה וכו' וא"ת ונימא דיו אסוף דינא לכאורה נר' הקושיית התוס' היא קושיית הגמ' שהקשו הכא תרתי והכא חדא וכיון שכן איך בא ר"נ לתרץ ולומר ק"ו מיהא איתי' וכו' כיון דהק"ו הדרא הקושיא לדוכתא ואפ' שזהו עצמה כוונת התוס' באו' וא"ה ונימא דיו וכו' כלומר דהדרא קושיית הגמר' לדוכת' אך קשה בפי' הר"ש מקוצי דכתב דלא אמרינן דיו אלא וכו' אמאי לא תירץ הכי מ"ד אמאי דקאמר הכא תרתי והכא חדא דהק"ו אינו להביא דין חדש. ונר' דמעיקרא לא הוה סליק אדעתו לעשות ק"ו עם חופה כלל וכל גופו של ק"ו ויסודו הוא מדקמאכיל בביאה באשה ולכך פריך הכא תרתי והכא חדא אבל רב נחמן תירץ שמוכיח בק"ו שכסף לחודיה בלי חופה תהא מאכיל משפחה שכספה מאכיל אע"פ שלא נכנסה לחופה וכל גוף הק"ו הוא משפחה כנענית ומקשים התוס' דלהך ק"ו איכא דיו אסוף דינא. עוד קשה במה שתירצו התוס' דס"ל כר"ט וכו' כיון דר"ט הוא דלא כהלכת' איך שלח לו לדרוש בק"ו אי אתה יודע וכו' דיאמר לו דבהך ק"ו אית ביה דיו ולא עבדינן ליה איברא דלשון או' אבל מה אעשה וכו' נר' דאל"כ מדין ק"ו אתי והא לרבנן אמרינן דיו וליכא ק"ו ואמאי צריכי למגזר

רבינא אמר מדאורייתא וכו'. קשה בהך ק"ו דקאמר רבינ' איכא למימר דיו אסוף דינא מה ביאה בודקה קודם אף כסף נמי בכה"ג מיכל אכלה אם קדיש בכספא ובדק או דקבליה עלויה. והרשב"א ז"ל בשיטה כתב בזה ז"ל וי"ל דק"ו מיהא איכא וכדאמרינן לעיל וה"ק מה שפחה כנענית שאין ביאתה אפי' בבדיקה מאכילתה בתרומה כספא גרידא מאכיל בתרומה זו שביאתה. בבדיקה מאכיל בתרומה אינו דין שכספ' גריד' מאכיל בתרומה ולא ניחוש לסימפון עכ"ל. ול"נ דעדיין איכ' למימר דיו שיהא כביאה שהיא ע"י בדיקה. ונ"ל דסמיך אמה מצינו בשפחה כנענית שנקנית בכסף וכספ' מאכילה אפי' מדרבנן אף באשה הדין כך. וכי תימא דאם כן היכי הקשו לעיל התוס' על ק"ו דלעיל דיו אסוף דינ' ולא תירצו דסמיך אמה מצינו, ונר' דיש לחלק דבשלמא לעיל דהוי בעי. לאוכוחי דין חדש בק"ו היו מקשי' דיו ולא אמרינן דסמיך אמה מצינו דהיינו מחלקי' בין קנין לאכילת תרומה ולפי שמצינו שנקנית בכסף לא בעבור זה נאמר שתאכל בתרומה אבל השת' דמדאוריית' מיכל אכלה ומדרבנן הוא דאייתינן עלה השת' לא צריכינן אלא גלוי מלתא בעלמא וסמכינן אמה מצינו. ובהכי ניח' עוד קושיא אחריתי דאיכ' למידק דהך ק"ו דשפחה כנענית פריכא הוא דאיכ' למיפרך מה לשפחה כנענית שכן אוכלת ע"י חזקה וחליפין אפילו מדרבנן וא"ת דמהדרי לק"ו של מקומות ומה ביאה וכו' כדלעיל לא יתכן לתרץ כדלעיל דאיכ' למיפרך מה לביאה שכן בודקה קודם. ונר' דסמיך אמה מצינו מה מצינו כסף שקונה בשפחה ומאכילה בתרומה אף כסף שקונה באשה מאכילה בתרומה

תוס' עד שתכנס לחופה וכו' ויש לומר דעד שתכנס לחופה לאו דוק' וכו' נר' שבעה"ג הוכרח לאוקמא משום דעולא כיון דהק"ו שהוא או' היה לענין דלא ניחוש לסמפון איך יתכן לומר אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים וכו' משום סמפון אלא ע"כ אית לנו למימר משום דעולא. וקשה דלעיל דמשני רב נחמן ק"ו מיהא איתי' וכו' דהק"ו אינו משום סמפון אמאי קאמר אבל מה אעשה וכו' משום דעולא שהרי אינו מן ההכרח למימר כעולא. ונר' דמתני' דפ' אע"פ ניחא טפי לעולא ממאי דניח' לרב יהודה בר שמואל דהכי פריך התם בשלמא לעולא קמיית' משום שמא ימזגו בתרייתא משום סמפון אלא לאידך קשי' וכו' והוצרך לדחוק דפליגי בבדיקת חוץ וכו' ומשום דסברת עולא היא יותר מכוונת נקט משום דעולא. והכי נמי הוה מצינו למימר אבל מה אעשה שחכמים חששו לסמפון ואמרו דבדיקת חוץ לא שמה בדיקה אלא דניחא לאוקמי בעול' כדפרישית עוד כתבו ולפי הר"ר משה ק' וכו' וצ"ל וכו' גם לפירוש הראשון שכתבו התוס' צ"ל דלאו לפ' האמת שנוהג עכשיו אלא שלא היה דוחק דמאי בינייהו קאי אמשנה ראשונה כיון שפי' עד שתכנס לחופה הוי למשנה ראשונה אבל לפי הר"ר משה דחוק דעד שתכנס לחופה היינו למשנה אחרונה ומאי בינייהו קאי למשנה ראשונה והדבר פשוט מאוד. תוס' הנהו קלא אית להו וכו' ורבינו אליהו וכו' לפי' הר"ר אליהו צ"ל דדוקא בלקח בכסף הוא דאמרינן הכי אבל בקנה בשטר או בקנין אחר לא תדע לך שהרי כ' והוא דאמר הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וכו' וע"כ כשעושה שום קנין איירי דאל"כ מהיכא תיתי לן דלא יחזור בו. ומ"ש התוס' וקצת משמע כן התם דפריך ולימא הממע"ה וכו'. אינו בבירור שם. כי הך לישנא אבל הענין מבורר מעצמו דשמואל דאמר דלא אזלינן בתר רובא פי' אלא אחר חזקה מי שהוא מיחזק ידו על העליונה אם הלוקח נתן המעות לא מקרי מוחזק שהרי, המוכר מוחזק במעות והלוקח בעבד אלא על כרחך אית לנו למימר דלא נתן המעות ומשום הכי מוכח דאזלינן בתר רובא דאם לא כן המוציא מחבירו עליו הראיה והלוקח הוא המוחזק ואמאי קתני רישא הגיעו

תוס' קבל ומסר וכו' ובפ' אע"פ וכו' עכ"פ יש ט"ס בדבריהם והוא בפ' נערה שנתפתתה דף מ"ח והיא מימרא דרב אסי דקאמר אף לתרומה ואסיק התם מימרא דרב אסי בתיובתא ולכאורה היה נראה דהתוס' לא מקשי ולא מידי כיון דרב פליג עליה דרב אסי ורש"י כתב שם ז"ל דרב אסי ס"ל כעולא וכו' והבנת התו' בזה אינו כפי פירש"י שם אלא כפי מה שפירשו הם שם דרב אסי לא חייש לסמפון אפי' למשנה אחרונה והקשו ז"ל שהם סברות הפוכות בדבר דרב אסי אפי' למשנה אחרונה ל"ח לסמפון והכא אפילו למשנה ראשונה חיישינן לסמפון ואע"ג דמצית למימר דפליגי אהדדי ורב אסי יתרץ הך ברייתא כדעת רב נחמן דלעיל מ"מ הכא קשה איך יש סברות הפוכות בין מר למר והוא הקושיא שהקשו התוס' שם בסוף הדיבור ע"ש ובמה שתירצו ז"ל לכך נראה לפרש וכו' משמע דס"ל הכא להך אמורא דמסר לחודיה בלא הלך עמם לא חיישינן וכפי הנראה דהוא כרב אסי דקאי התם בתיובתא. ונראה דאפי' רב מודה הכא ויש לחלק בין משנה ראשונה למשנה אחרונה וכדאמרינן בפ' אע"פ איכא ביניהו בדיקת חוץ וכו' ע"ש וצריך להתיישב בזה וק"ל

פיסקא בכסף מנלן וכו' אלא מעתה ברתי' דרבי ינאי וכו' יש לדקדק אמאי לא בעי משאר נשים דעלמא אי פשטה ידה וכו' ה"נ דלא הוו קדושין וכ"ת דמשו"ה לא פריך משום דפשיטא ליה דלא הוו קדושין ובטלה דעת' אם פשטה ידה וקבלה פחות מדינר אצל כל אדם ולא פריך אלא מברתיה דרבי ינאי דאם פשטה ידה וקבלה דינר מאחר ה"נ דלא הוי קדושין משום דכיון דכל הנשים מתקדשות בדינר בטלה דעתן אצל כל אדם אך יש לדקדק כיון שזה היה דעתו של מקשה למה כתבו התוספות ומשני פשטה ידה וקבלה וכו' דאפילו בפרוטה מתקדשת הפך דעת המקשן ואמאי קאמר דהמק' והמתרץ חלוקי' בדבר זה וק"ל והמשך כל דברי התוס' הוא כך דמעיקרא כתבו אלא מעתה וכו' ופריך ואין זו סברא ולא כתבו דכוונת הקושיא היא נתת דבריך לשעורים כדלקמן בעבור שדבריהם קיימי על דברי רש"י ז"ל שפי' בתירוץ הגמ' דשויא שליח דברתיה דר' ינאי נמי שוי שליח לא הוי קדושין אלא בתרקבא דדינרא ואי טעם הקושיא היא משום נתת דבריך לשיעורים לא משני בגמ' ולא מידי דאכתי הדר' קושי' לדוכתי' לכך פירש שעיקר הקושי' הוא דאין זה סבר' ותי' כדפי' הקונטרס וכו' אך תימא דאכתי איכא למידק נתת דבריך לשיעורים וכו' ויש לתרץ דהכי פריך אלא מעתה וכו' ואם כן נתת דבריך לשיעורים ומשני כגון דשויא שליח דבהכי כל הנשים שוות ולא רצו לפרש הקו' כפי' רש"י ויבא התי' על דרך שהם אומרים דבשוי' שליח כלן שוות דהא כיון דהקו' היא דאין סברא אינו נופל תירוץ התוס' שכתבו דבשוי' שליח כלן שוים וכמעט הו' נדרש ללא שאלו וצריך א"כ לפרש דפריך נתת דבריך לשיעורים ונופל התירוץ יפה וק"ל. אחר כן באו אלינו שיטות הריב"ל נתעורר בקצת דברים אלו ויישב הדברים בדרך אחרת

וכללא הוא וכו' יל"ד למאי הוצרך תלמודא למימר ומה כסף דבר חשוב וכו' ויש בידי תירוץ יפה וראיתי גם כן שהריטב"א ז"ל נתעורר בזה לכך קצרתי. גם יל"ד לדעת ב"ה