עצמות יוסף על קידושין לט

היא הכנסת עטרה וקאמר בסמוך דארב' בר בר חנא ודאי פליג וכו' ולפי' ר"ת דתחלת ביאה וסוף ביאה היינו תחיל' העראה וגמר העראה א"כ אמאי קאמר דארבה בר בר חנא ודאי פליג ומנליה הא דילמא גמר ביאה דקאמר דהיא הכנסת עטרה היינו גמר העראה דאית בה תחלה וסוף והיא הכנסת עטרה דאית בה תחלה וסוף וקרי ליה ביאה ושפיר מסכים כההיא מימרא דקאמר דהערא' זו היא הכנסת עטרה וכיון דרבה בר בר חנא ורבין תרוייהו אמרו המימר' משום ר' יוחנן אמאי קאמר תלמודא בדבר פשוט דפליגי אהדדי ואין לו' דכיון דתרוייהו הוו דברי ר' יוחנן לא הוה להו לשנוי' במלתיה ולמקרי ביאה בדוכתא חד והעראה בדוכתא אחריתי דהא רבה בר בר חנא ורבין לא אמרו ממש דבריו של ר' יוחנן אלא כונתו ומר נקט ליה באנפי חדא ומר באנפי אחריתי וצ"ע. ולענין הלכה כתב הרמב"ם פ"ג מה' אישות ז"ל והמקדש בביאה מסתמא דעתו על גמר ביאה וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת וכתב ה"ה נר' שנתכון לדעת בעל הלכות שכתב דעתו על גמר ביאה היכא דאמר לה תקדי' לי בביאה סתם אבל אם פי' ואמר בתחיל' ביאה הויא מקודשת בתחילת ביאה ע"כ וכן עיקר עכ"ל ופי' זה הוא פי' ריב"ם שכתבו התוס' ובפ"י מה' אישות כ' הרמב"ם. והבא על ארוסתו לשם נשואין אחר שקדשה משיערה בה קנאה והרי היא אשתו לכל דבר עכ"ל וכתב ה"ה ביבמות פ' הבע"י ופי' בהלכות שהוא בביאה שלאחר אירוסין וכשהיא לשם נשואין קונה בהערא' לבד עכ"ל ודברי ההלכות הם בפ' הבע"י שתירצו כן לקושיית התו' והוא תירוץ רבי' נסים גאון שכתבו התוס' ויש לתמוה כיון שמפ' כפי ההלכות לההיא קושיא איך למד ממנו ה"ה בפ"ג שדעתו כדעת בעל ההלכות שמפ' כפי' ריב"ם כדפ'. והטור בסי' ל"ג כ' ז"ל אבל הערה בה ופירש מיד או שאמר תחלה שדעתו לקנות בהעראה קנה מיד ע"כ הסכים לפי' ריב"ם ורשב"א שכתבו התוס' וס"ל דתרוייהו איתנהו ולא פליגי אהדדי וכ"כ הריטב"א ז"ל

הלכה ג ביאה נשואין עושה וכו' נ"מ ליורש' וכו' איכא נפקותות אחרות והוא לקבל את גיטה דאי אמרת נשואין עושה אין אביה מקבל את גיטה וכמ"ש התוספות וכן לאכול אביה פירות בחייה ולמעשה ידיה ולזכותו במציאת' כדקתני במתני' דמייתי וקצר במובן. ויש לדקדק במאי דקאמר תני ביאה וקתני נשאת וכו' דאפשר דמתני' ה"פ מעיקרא קאמר הזכיות שיש לאביה בה והיינו בכספה ובשטרה וגם יש לו בה זכות למסרה לביאה או בשכר שנותנים לה לקדש וכדאי' בירוש' לעיל ואח"כ קתני נשאת כלו' הזכות שיש לו בה למסרה לביאה אם עשאם בפועל והיינו דתני נשאת וכו' ולעולם דאביאה קאי ונר' דמדקתני ואבי' מקבל את גיטה משמע דכבר קבל אביה קידושיה תוס' ומקבל את גיטה יש להסתפק וכו' תפתר שאמרה לו תתקבל לי גיטי במקום פ' והיה לו להביאו וכו' לאו למימר' שהביאו אצלה בה' ימים דאם הגיע לידה שוב אינה אוכלת בתרומה ויותר היה לירוש' לומ' ששלח את השליח לקבלה שיקבל הגט מיד בעלה והיה ביניהם. מהלך י' ימים ומצא השליח סוס רץ והגיע בה' ימים. ונראה דהבנ' הירוש', הוא שהיא שלחתו למקום פ' והבעל לא היה באותו מקום וצריך הבעל י' ימים כדי שיביאהו למקום השליח והביאו בה' ימים ולכך האשה אכלה באותן הימים ואף על גב דקימ"ל דאינה אוכלת בתרומה בעושה שליח קבלה הכא דקבעה ימים אוכלת והא שלא עשה הירוש' המציאות שכתבתי אפשר דכיון שהשליח במקום האשה כבר היא רואה אם יש לו סוס רץ מוכן ונראה להם דוחק לומר שמצאו השליח בחצי הדרך. ודע שזה שאמרו בירוש' שחייבת קרן וחומש היינו בהשיאה אביה קטנה וגדלה באותן הה' ימים דאל"כ הא קימ"ל שקטן לאו בר תשלומין הוא. עוד יש לדקדק שהירוש' היה יכול לאוקמי גם למשנה אחרונה וכגון דקביל עליה הבעל דאפי אית בה מומין תהא אוכל' אלא דהירוש' חדא מינייהו נקט וכיון שכן אין הכרח לתוס' למה שהוכיחו מדלא מוקי וכו' וק"ל

תוס' וחייבין עליה וכו' הוה ליה למימר אדעת' דהכי לא יבם וכו' י"ל דהוה להו למימר הא אילוני' לאו בת יבום היא כדלקמן בקל ית'

קתני ביאה וכו'. קשה אמאי לא מוכח מריש' דקתני דאביה מקבל את גיטה ואי בנשואה אין אביה מקבל את גיטה ונראה דהכא התירוץ מבואר דקאי אכסף ושטר אבל בלישנא דנישאת קשיתי' דלעיל הוכיח ביא' ואח"כ נשאה אלמא אירוסין עושה ומשני לה בדוחק דאשארא קאי

סוגיית בן בג בג ת"ש וכבר שלח ר' יוח' בן בג בג וכו' ומה שפחה כנענית וכו', יש להקשות מה לשפחה כנענית שכן אוכלת תרומה ע"י חזקה ומשיכה וחליפין ונראה דסמיך אהך ק"ו ומה ביאה שאינה מאכלת בשפחה מאכלת באשה כסף וכו' והשתא ליכא למפרך חזקה וחליפין יוכיחו דמאכילין בשפחה ולא באשה דאיכא למפרך מה לחזקה וחליפין שכן אינם קונים באשה תאמר בכסף שקונה באשה יאכילנו בתרומה אבל עדיין ק' דאיכא למפרך אריש דינא מה לביאה שכן מאכיל ביבמה מה שאין כן בכסף. ונראה דאיכא למימר חופה תוכיח דאינו מאכיל ביבמה ומאכיל באשה וכו'. אך קשה כיון דאתית להכי אמאי לא עשו התוס' פרכא זו גבי יבמה וניחא טפי הך פרכא דהוי בענין תרומה דאילו ההיא פירכא שכתבו התוספות מה ליבמה שכן אינה נקנית בכסף אינה פירכא חשובה כ"כ דהוי פירכא מקנין לאכיל' תרומה ואפשר דניחא להו לעשות פירכא מכסף גופיה אע"ג דהוי במילי דקנין וק"ל. היכי דמי אי בביאה שע"י חופה וכו' פרש"י אי נימא ביאה שלאחר חופה ויליף מיניה כסף שהכניסה אח"כ לחופה וכו' יש לדקדק למה שינה בדבריו ז"ל שבביאה כתב ביאה אחר חופה ובכסף כתב שהכניס' וכו' ובדוחק נראה דודאי דאה"נ דאפשר ג"כ שקדשה בביאה והכניסה אח"כ לחופה אלא שרצה לפרש הסוגיא בלי איסור בדבר כלל ואם קדש' בביאה מבלי שהכניסה קודם לחופה חייב מכות מרדות דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה וכו' וקרוב אני לומר שטעות נפל בספרים

תוס' ומה שפחה כנענית וכו' וא"ת ונימא יבמה תוכיח וכו' קשה דהא איכא למימר דיבמה גופה נילף מהך ק"ו שתהא אוכלת בתרומה ע"י כסף בק"ו מש"כ ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילתה יבמה שביאתה מאכילתה א"ד וכו' ולהך ק"ו ליכא שום פירכא אלא מה לשפחה כנענית שנקנית בכסף ולכך הכסף מאכילה והיינו ממש התירוץ השני שכתבו התוס' וכיון דע"כ צ"ל להך קושיא הך פירכא א"כ לא מקשו התוס' יבמה תוכיח ולא מידי דהא איכא למימר מה ליבמה שאינה נקנית בכסף ולא הקשו התו' בקושיית' ולא מידי וגם אשפחה כנענית איכא למידק הך קושיא דתהא ביאה מאכילתה בתרומה מק"ו ומה יבמה שאין כסף ושטר מאכילתה ביאה מאכילה וכו' והשתא ליכא למיפרך אלא מה ליבמה שכן נקנית בביאה. ואי משום הא לא אריא דהא איכא למימר מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת כו' אבל לקושיית התוס' קש' כדפרי' עוד כתבו דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן אינה נקנית בכסף. וקשה דאמה העבריה תוכיח. ונראה דאיכא למיפרך מה לאמה שכן אין קניינה לעולם

תוס' מה שפחה וכו' מהאי ק"ו ליכא למילף שתהא נקנית בכסף ושטר לכאורה נראה מדבריהם דאתרתי קאמרי וקשה דהא איכא למימר יבמה תוכיח שביאתה מאכילתה ואינה נקנית בכסף ושטר ונר' דאו או קאמרי או כסף או שטר וכי ילפינן כסף בק"ו ונאמר יבמה יוכיח פרכינן מה ליבמה שכן אינה נקנית בשטר וק"ל

מאי שנא הכא וכו'. וקשה נימא דטעמא דפשיטא ליה דביאה טפי מכסף לדעת ה"ר נסים גאון שכתבו התוס' משום דביאה לחודא מייתינן לה מק"ו דיבמה ומה יבמה שאינה נקנית בכסף ושטר כסף מאכילתה אשה שנקנית וכו' א"ד שתהא כסף מאכילתה בתרומה וליכא למימר דיו דיהא אחר כסף כמו יבמה דהא איכא קרא דכי יקח דגמרינן קיחה קיחה לענין שיהא גומר בה העראה ונמשך מזה דהק"ו מפריך הוא ומועיל הק"ו לביאה לחודא ונר' דרבינו נסים לא ס"ל כתירוץ הראשון דהיכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו אלא ס"ל כתירוץ הר"ש מקוצי ובהך ק"ו לא