עצמות יוסף על קידושין לח

לאמה אבל מובעלה משמע לזאת ולא לאחרת וק"ל

ורבי יוחנן האי ובעלה וכו' אין לדקדק דכיון דתלמודא פריך לקמן ולרבא בר אהינ' וכו' מאי פריך לעיל ורבי יוחנן האי ובעלה וכו' דיאמר לך דאיצט' לההיא דבר אהינא וכו' דכיון דקימ"ל דהלכתא כאביי דהוו קדושין מש"ה לא מוקמי' רבי יוחנן דלא כהלכתא

מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת וכו' להך פירכא איכא למימר אשה תוכיח אלא דאיכא למפרך מה לאשה שכן קניינה לשם אישות ותלמודא נקט הפירכא דזקוקה ועומדת משום דלא תקשי לן אשה גופה נילף בהך ק"ו דיבמה. והא דלא מהדרינן הק"ו למקומו ולא שייכא הך פירכא דזקוקה משום דאיכא למימר העראה תוכיח שקונה ביבמה ולא באשה דדעתו של אדם על גמ' ועוד יש בזה עיון

מאי ובעלה ש"מ תרתי וקשה כיון דלא סגי קרא לא לימא ובעל לקידושין שאין מסורין לביאה אימא כוליה קרא להכי הוא דאתא ואם כן שנקנית בביאה ומיעוט ביאה באמ' מנלן אי משום דהוה סגי דלכתוב ובעל א"כ ה"א יתירא לבדה נימא דלגופא אצטריך ללמד שנקנית בביאה אבל מיעוט באמה לא ידעינן ונראה דממשמעותי' דובעלה ידעינן דוקא לזו ולא לאחרת אי נמי נראה דפשטא דקרא אתא לענין לקוחים אבל קידושין שאין מסורין הוא מיתור' דוקא וטפי דרשינן דאתא ללמד ביאה דהכי משמע כי יקח ובעלה וכו' אלא דא"כ הוא הוה ליה למכתב או בעל מש"ה דריש בר אהינ' הך דרשא וק"ל

ורבי האי בעולת בעל וכו'. יש לדקדק כיון שהכרח הוא מאי דפרישי' בתחלת הסוגיא דרבי יוחנן לא דריש ליה מבעל אלא ממשמעות בעולת וכו' אם כן מאי דפריך ורבי וכו' צ"ל דה"ק ור' הא נשמע מהכא דנקנית בביאה משני דבעולה איצטריך בעבור בעל לומר שהבעל עושה אותה בעולה ותימא הא ממילא נשמע שהיא בעולה ע"י ביאה וי"ל דכיון דלא איצטריך אלא לומר שהבעל עושה אותה בעולה תו לא שמעינן מינה שנקנית בביאה והשתא תמיה לי במאי דמסיק אליבא דרבי יוחנן א"כ נימא קרא בעול' איש מאי בעול' בעל שמע מיניה תרתי דהשתא כיון דע"כ בעולה איצטריך ללמד שהבעל עושה אותה שלא כדרכה אם כן כוליה קרא להכי איצטריך ומנא ליה לרבי יוחנן דנקנית בביאה מהאי קרא. ונראה דהאי סברא דבעל עושה אותה כדרכה דנקט אליבא דרבי היינו לענין קנס' והלכתא כוותיה דר' וכמ"ש הריטב"א ז"ל ומשום הכי פריך ור' יוחנן האי סברא מנא ליה וכו'. ויש תימא כיון דהך קרא איירי בענין מיתה היכי שדינן ליה אקנסא דלא איירי בארוסה אי אמרת בשלמא דקרא איצטריך לגופיה לומר שנקנית בביאה ניחא ולא ידעינן ההיא דרשה דבעל עושה וכו' אלא מדשני קרא בדיבוריה ולא נקט בעולת איש ומהך טעמא שמע מינה רבי יוחנן תרתי ור' פליג בהך סברא וס"ל דכוליה קרא אתא לקנס

שאני התם דאמר קרא לבדו וכו' אין לדקדק לשתוק קרא ממשכבי אשה דאיתקוש משכבות להדדי ושמעינן ליה מדכתיב לבדו דאחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה כיון דאיכא דרשא אחריתי דדריש אידך תנא ביה אי לאו משכבי אשה לא הוה שדינן לבדו להך דרשא

תוס' עד שיהיו שניהם שוים וי"מ וכו' ודוחק פירוש דוחק הוא דרבי אושעיא לא אתי כסתמא דמתני' וק"ל. ויש לדקדק למה לא אוקמוה להך מתני' בנשואה שאם היתה גדולה בחנק וכמו שכתבו התוס' ז"ל. ונראה דהתוס' ס"ל דלרש"י בנשואה פשיטא דפטור שהרי כתבו עליו דמשום הכי בעי בארוסה משום דבנשואה ודאי פטור דכתיב בה ומתו גם שניהם וכמ"ש בסמוך. עוד כתבו אבל לפ"ה קשה אמאי מבעי' ליה וכו' וקשה נימא דמשום חידושא בעי בארוסה דאפי' תימא דבנשואה חייב בעבור שהם שוים אי חייב' לה חנק הכא אע"ג דאם היתה גדולה היתה חייב' סקילה. עוד כתבו וק' דאיכא התם אמוראי וכו' ובעי התם לר"מ וכו' הנה הרואה פ"ד מיתות יתבאר לו דלא בעי לר"מ כלל וכונת התוס' הוא דכיון דמבעיא ליה אי לרבי מאיר חייב או פטור ומצדד צדדים בהא דשתיק רב ופריך ליה שמואל אמאי שתיק וכו' א"כ כדפריך תלמודא ואידך וכו' אע"ג דקאי אפלוגתא דרבי יונתן ורבי אושעיא נמשך זה ג"כ כסברת רבי מאיר אי ס"ל הכא כפי הצדדים שיש עליו. וקשה בדבריהם ז"ל כיון דכתבו דלא בעי בנשואה משום דפשיטא דפטור מאי האי דפריך התם והכתי' ומתו גם שניהם וכו' דהא הך קרא איירי בנשואה. עוד קשה היכי כתבו הכי כיון דאיכא פלוגתא דתנאי דרבי יונתן ורבי אושעיא ומר נקט קרא דומתו ומר נקט קרא דלבדו לפי דבריהם ז"ל ליכא פלוגתא ביניהם ולא מידי. ונראה דכי פריך והכתיב ומתו גם שניהם שתיק רב משום דראה דבהך קרא גופא איפליגו תנאי אלמא בארוסה ג"כ אפשר לאוקומ' הך קרא ופירוש דשמעת' הכי הוי אמאי שתיק רב נימא לי' לבדו וכו' דאיירי בארוסה דההיא קרא דגם שניהם איירי בנשואה ומשני כתנאי כלו' להכי שתיק לפי שרא' תנאי חולקים בזה ואי הך קרא איירי בנשואה בדווקא היכי פליגי תנאים בהך דחד נקט קרא דנשואה ואידך קרא דארוסה והשתא תלמודא קאמר כתנאי להליץ על שתיקתו של רב ומ"מ הוקשה להו לתוס' ז"ל דנהי דאיפליגו בהכי אבל כשנקש' לר"מ או לחד מהני תנאי קרא דומתו גם שניהם מאי עביד ליה מצי לשנויי לך דאיירי בנשואה כנ"ל לפ' דבריהם. ולענין הלכה מאי דהאשה נקנית בביאה בא ההסכמה מדברי הכל שנקנית אלא דמר יליף מהאי קרא ומר יליף מהאי קרא ובמה שהובא בשמעתין אגב גררא יש לדק' בו קצת שהנה הרמב"ם בפ"ג מה' איסורי ביאה פסק כר' דהראשון בסקיל' וכלן בחנק ולדברי ר' ס"ל דבקנס כלן חייבי' וכפי מה שכתב בפ' שני מה' נערה בתולה בדין באו עליה שנים וכו' נר' דאינו מחייב קנס אלא על הבא עליה כדרכה שוב ראיתי בהר"ן סוף פ' אלו נערות דקדק בדבריו ז"ל ומצא לו ראיה ע"ש

ובביאה שלא כדרכה ג"כ נקנית האשה וכ"כ הפוסקים וראייתם מדקרו ליה בגמ' בעול' אפי' שלא כדרכה ואין מזה הכרח כ"כ דנקנית בזה אבל יש בזה מן הירוש' ראיה ברורה בתחלת פרק זה ע"ש

הלכה ב איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה וכו' ומסיק בגמ' כל הבועל דעתו על גמר ביאה וכו' לדעת רב הונא דעביד ק"ו דחופה יהא קונה קשה דלא בעי ולא מידי אי תחיל' ביאה קונה או סוף ביאה קונה דהא הק"ו דאי' בחופ' איתא בהעראה ונימא הכי ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה חופה שגומר' אינו דין שתקנה והוא הק"ו עצמו דאית בחופה ובשלמא לרבנן ליכא למעבד הך ק"ו דאיכא למימר דיו לבא מן הדין וכו' אסוף דינא מה העראה אינו גומר אלא אחר כסף אף הביאה ג"כ ואע"ג דמפרי' ק"ו דהא שכסף לחודי' קניה ולמה לי העראה מ"מ היכא דמפרי' ק"ו אמרינן דיו אבל רב הונא ס"ל כר' טרפון וכמ"ש התוס' למע' וס"ל דלא אמרי' דיו. גם לק"ו שעושה רב הונא דחופה קונה וכו' איכא למימר העראה תוכיח שעם שגומר אחר כסף אינו קונה. ונראה דלרב הונא אה"נ דהערא' קונה מהאי ק"ו גופי' אבל דוחק הוא דסתמא דתלמודא לא בעי אליבא דרב הונא ויש שפסקו כרב הונא ואפ' שאותם הפוסקים כר' הונא לא יפרשו פי' רבינו נסים גאון ומעיקרא דמלתא נראה דאיכא למפרך אהך ק"ו ולו' מה לכסף שכן עושה כל עיקר הקנין אבל בהעראה כיון דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ואית ביה תחלה וסוף אין מן הראוי שתקנה. ולפירוש ריב"ם שכתבו התו' דהכא איירי במפר' וכו' לא הוה ליה למימר בגמ' למאי נפקא מינה דפשט' ידה וכו' הוה ליה למימר דנ"מ היכא דהער' בה ופי' מיד אי קנייה או לא ואפשר דקאמר נ"מ היכא דפשטה ידה וכו' משום דהבעיא היא היכא שגמר כל הביאה ובעי אי נקט בתחלת ההעראה או בסוף הביאה והנפקות' היא בפשטה ידה וכו' וק"ל

ולפי' ר"ת לשון הגמ' דאמר כל הבועל פי' כל המער' קאמר וקשה לפירושו של ר"ת דאמרי' ביבמות בפ' הבא ע"י כי אתא רבה בר בר חנא א"ר יוחנן גמר ביאה בשפחה חרופה משהכניס בה עטרה ולקמן כי אתא רבין א"ר יוחנן הערא' זו