עצמות יוסף על קידושין לה

ומטעם דנמצא חסר דינר הוא דיכול לחזור ונראה דלשון אפילו בדינר האחרון נראה דלא מבעיא בדינר הראשון או השני וכו' ולענין הלכה כתב הר"ן בזה סברות בנמצא חסר דינר דיש שפסקו כי"א דמקודשת מדתניא הכא במנה זה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת דאלמא במנה סתם מקודשת וכתב הר"ן ז"ל דאי מהא לא אריא דרבותא קמל"ן דסד"א דדרך מנה להיות חסר לפעמים ממנו דינר וכיון דאמר במנה זו כמות שהוא קאמר קמל"ן דלא עכ"ל ובאמת שבא בלשונו ט"ס בקל יתב' אבל כונתו מבוארת דנקט הכי משום חדושא ויש לדקדק לדעתו ז"ל היכי קאמר בגמרא הכי נמי מסתברא דאי ס"ד וכו' השתא במנה סתם לא הוו קידושין במנה זו מבעיא וכו' ומאי קושיא נימא דמשום חדושא נקטיה במנה זו דס"ד דכיון דאמר מנה זו כמות שהוא קאמר ואפילו חסר מיניה קא משמע לן וכ"ש כשאמר מנה סתם ומכל מקום במנה סתם נראה דספקא הוי:

ובספקא דשמעתא כתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות אישות ז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי במא' דינרי' ונתן לה אפי' דינר אחד הרי זו מקודשת וכו' ולשון אפי' ק' דהא נראה אדרבא דכשנתן לה דינר אחד לבד לא כסיפא לה מלתא למתבעי' ואפשר דנקט אפילו בערך שלא הגיעו ליד האשה אלא אחד ממנה והרי"ף פסק כאוקימתא קמייתא שחילקו בין מנה סתם למנה זו ולאוקימתא קמייתא אין לחלק בין מונה והולך לאין מונה והולך וכ"כ הר"ן וכ"כ ה"ה על דברי הרמב"ם אלא שיש לדקדק דהיה ראוי שישמיענו דין המקדש סתם דמקודשת אפילו במונה והולך וקרוב הי' בעיני לומר דהרי"ף והרמב"ם פוסקים כרב אשי ולכך פסקו דבמנה זה אם היה מונה והולך אינה מקודשת אלא שיש לדקדק דלדעת רב אשי אפילו בסתם אינה מקודשת אי הי' מונה והולך ולמה נקט מלתיה במנה זה אם פוסק כרבא לכך נראה כדברי הר"ן דס"ל דפוסק הרי"ף כלישנא קמייתא וליכא למימר אמאי לא נקט מונה והולך במנה סתם דמקודשת ונראה דמדיוקא דסיפא דמלתיה דהרי"ף שמעינן מדנקט במנה זה אם היה מונה והולך אינה, מקודשת דייקו הא בסתם אפילו מונה והולך מקודשת. והרא"ש ז"ל פוסק כרב אשי שכר כתב ז"ל וה"מ דא"ל מנה סתם אבל אם א"ל מנה זה או אפילו מנה סתם והיה מונה והולך ורצה א' מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות ביד' ע"כ מדבריו אלו ז"ל נראה דרב אשי סבירא ליה דבדינר זה אינה מקודשת אפילו במנה זה ואפילו לא הי' מונה והולך ובמנה סתם אי היה מונה והולך אינה מקודשת ופליג על אוקימתא קמייתא דאוקמוה לחלק בין סתם למנה זו ולא חלקו בין מונה והולך ופסק כרב אשי וכתב דבמנה זו גם כן אינה מקודשת:

וראיתי אל הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה בטור א"ה סי' כ"ט ז"ל על דברי הרא"ש נראה שהוא סובר כרב אשי לאו לדחויי אוקימתא קמייתא אתא אלא לומר דשפיר איכא לאוקמא בריייתא אפילו במנה סתם וטעמא משום דמונה והולך שאני אבל אה"נ דלדידיה נמי לא אמר רבי אלעזר אלא במנה סתם אבל במנה זו לא אבל הרי"ף אחר שפסק כרבי אלעזר כתב וה"מ דא"ל מנה התם אבל אם א"ל מנה זו והיה מונה והולך ורצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו ע"כ וצריך עיון במ"ש נראה שהוא סובר וכו' דנראה דדעת הרא"ש ז"ל הוא כן ולא דעת הרי"ף דנראה לכאורה דזה אינו וכבר פירשתי דבריו ז"ל

הלכה יט אמר רבא אמר רב נחמן התקדשי לי במנה וכו' מיתיבי וכו' יש לדקדק אמאי לא מוקי התם כשקדשה במשכון עצמו ונראה דזה פשיטא הוא. ולדברי התוס' יש לדקדק שהם התחילו בדבריהם פי' ואינה מקודשת לפי שהאשה נקנית בכסף כנראה דס"ל כפי' הרא"ש ז"ל שכתב בשם י"מ דהיינו דוקא בקנין אשה ועבדים לפי שנקנית בכסף וכו' ולפי' זה אם נתן מתנה לחבירו ונתן לו משכון משיכת המשכון כאילו זכה במתנה והתוס' כתבו פי' וכו' כנראה שכיוונו לכך והם השוו דין מתנה לדין קדושין ונראה דכונת' היא דאפילו הוי הפי' משום שהאשה נקנית בכסף וכו' עם כל זה יש לדמות מתנה לקדושין וכו' וק"ל: והתוס' כתבו בשם ה"ר חיים כהן שאם אמר אדם לחברו אתן לך מנה במתנה והילך משכון וכו' וכפי הנראה דה"ר חיים כהן חולק על דברי התוס' דלדברי התוס' לא מהני אלא אם אמר לו והמשכון יהא שלך אבל לדעת ה"ר חיים כהן מהני אפילו אמר והילך משכון ואל תחזיר לי וכו' ולדעת ה"ר חיים יש לספק אי דמי' קדושין למתנה בענין זה ואין כל זה מבואר בדברי הפוסקים וראוי להחמיר בכל החלוקות והיא ספק מקודשת לע"ד ומ"ש התו' התקדשי במשכון והמשכון יהא שלך פי' שאמר לה התקדשי לי במנה ונתן לה משכון עליו ואמר לה והמשכון יהא שלך שאם בתחילת הדברים אמר לה התקדשי לי במשכון לא יתכן ליקרא על זה שם משכון

תוס' משכון דאחרים וכו' מה שיש לדקדק בדברי התוס' כתבתי לקמן דף י"ט בד"ה מלוה שיש עליה משכון ע"ש ולענין הלכה לדעת התו' אין לחלק בין משכנו בשעת הלואה ללא משכנו בשעת הלואה אבל הרא"ש חולק בדבר ומחלק בין משכנו בשעת הלואה וכ"כ הטור בשמו ובאמת שיש לדון בדבריו שכפי הנראה ממה שכתב בפרק שבועות הדיינים דמסיק דהוי שומר שכר לא שנא משכנו בשעת הלואה ללא משכנו והוא ז"ל ס"ל דטעם דהוי ש"ש הוא משום דיכול לקדש בו את האשה וצ"ע בביאורי לא"ה בהלכות קידושין הארכתי בדבריו ז"ל

הלכה כ הקקדשי לי במנה וכו' לא מיבעיא קאמר וכו' הרואה דברי הגמרא יראה בפשוט דנקט זרקו לים משום חידושא: ותמהתי מהלשון הטור בא"ה סי' ל' כתב ז"ל זרקו לאור או אפילו שלא לדבר האבד וכו' מאי אפילו דקאמר וצ"ע

הלכה כא תו' התקדשי לי במנה. תוספות תנם לפ' וכו' א"נ י"ל דה"ק תנם וכו' התוס' כתבו צריכות בחלוקה הזאת שלא נזכר בגמרא ונראה דבגמרא קאמר אי תנא פלו' וכו' והוא צריכות לשני החלוקות בין לאבא בין לאביך והתוספות נתנו טעם דאי תנא אביך הוה אמינא דבתנם לפ' מקודשת קא משמע לן דאפילו דהוי רחוק אינה מקודשת, וגם בסיפא יש צריכות בע"מ שיקבלום לי דהייתי אומר בתנם לאביך שיקבלם לי דאינה מקודשת קא משמע לן דמקודשת איברא דיש לדקדק דכיון דתני בתנם לאבי כתנם לי דאינה מקודשת אפילו דהוי בידה כ"ש בתנם לפ' ואיך יש מקום לטעות בו ונראה דנקט התנא זו אף זו

הלכה כב ת"ר התקדשי כו' תנם ע"ג סלע וכו' הפוסקים סתמו דבריהם ולא ראיתי מחלקים בדין כי אם הרמ"ה ז"ל שכתב ז"ל כגון שיחד לו הסלע וכו' פי' לפי' ז"ל הוא מפרש ברייתא דקתני תנהו ע"ג סלע דלא קאמר סלע שלי אלא על גבי סלע סתם ואפילו הוי סלע שלה אינה מקודשת ומאי דקתני ואם היה סלע שלה פי' אם היה בדבור סלע שלה ובהכי לא תקשי אמאי לא נקט גם ברישא הך דינא אפי' היה סלע שלה: ולענין דינא ראיתי להרי"ף והרמב"ם שסתמו דבריהם: ונראה דבכל גוונא מקודשת היכא שהיה הסלע שלה אף בלא זרק הקדושין לתוך חיקה אבל הרב בעל הטורים כתב בשם התו' חילוק בזה וכתב דאפילו בחלוק' שהיא מקודשת צריך שיזרוק לה הקידושין לתוך חיקה ויש לדון בזה בדברי הרא"ש ז"ל שהנה מתוך דקדוק דבריו נראה דדוקא בדין שאינה מקודשת כתב אפילו זרקו לה ובא"ה הארכתי ועיין עוד בדברי הר"ן לענין דינא

הלכה כג ההוא גברא וכו' הדבר פשוט כפי הבנת ההלכה אבל לענין הדין יש עיון לא מעט צריך ללבן ולברר הדברים על בוריין. וקודם כל דברי צריך אני להקדים לשון הרמב"ם והטור ומה שיש לחקור בדבריהם וזה לשון הרמב"ם פרק ד' מהלכות אישות היה מוכר פירות ואוכלין וכיוצא בהם באה אשה ואמרה לו תן לי מעט מאלו ואמר לה אם אתן לך תהא מקודשת לי אם אמרה הן ונתן לה ה"ז מקודשת אבל אם אמרה לו תן לי מהם, או השלך לי או דברים שעניינם לא תשחק עמי בדברים אלו אלא תן לי בלבד ונתנם אינה מקודשת ע"כ והרב המגיד כתב וכתב הרשב"א הטעם מפני שהוא אמר לה