עצמות יוסף על קידושין לד

הלכה טו ההוא גברא דאקדיש בשיראי וכו' אי דאמר לה בכל דהו וכו' בזה יש ג' חלוקות הזכירן בעל התלמוד הא' דאמר לה בכל דהו ב' דאמר לה חמשין ולא שוו חמשין ג' דאמר לה חמשין ושוו חמשין ויש חלוק' ד' שנתן לה סתם ויש לעיין בזאת החלוקה מה יהיה דינה אי כ"ע לא פליגי דלא צריכי שומא לשמעינן רבותא בכה"ג ואמאי קאמר בכל דהו כולי עלמא לא פליגי אי לכ"ע אינה מקודשת כ"ש דהוה ליה לתלמודא לאומרו ואי פליגי בהכי הו"ל לתלמודא למימר הכי דהוא חידוש טפי דאע"ג דלא הזכיר סכום אפ"ה מקודשת ונר' דבסתם נמי פליגי ונקט חמשין ושוו חמשין להודיעך כחו דרב יוסף דאפילו בחמשין ושוו חמשין צריך שומא. ולרב יוסף דאמר צריך שומא יש לדקדק דמתני' דהאיש מקדש גבי התקדשי לי בתמרה זו בזו ובזו וכו' אם יש בכלן ש"פ מקודשת ומשמע אחר קידושין אלמא לא צריכי שומ' ונר' דה"ק אם יש וכו' והוא ששמו מעיקרא ומן הראוי היה שהחו' יקשו מהך מתני' ונראה דהתירוץ פשוט אצלם במשנה אבל בברייתא משמע להו דלשון שמין משמע אחר הקידושין וק"ל הלכה טז דף ח אמר רב יוסף מנא אמינא לה וכו' אך סייעתא דמייתי רב יוסף לדבריו לא יתכן אלישנא קמא כלל דהתם לא תליא מלתא במידי דקיץ אלא משום דאשה לא סמכא דעתא אבל מייתי סייעתא ללישנא בתרא דמה כסף דקיץ וכו' ונמשך מזה דאפילו בכל דהו פליגי אבל במאי דמייתי רב יוסף לקמן מברייתא דעגל זה וכו' צ"ע שהתוס' כתבו לקמן דללישנא קמא מייתי ראיה ויותר פשוט הוא לומר דמייתי ללישנא בתרא כדפי' לעיל. ועוד צ"ע איך יתכן ללישנא קמא דהא טעמא של אשה הוי משום דלא בקיאה בשומא ובאיש ליכא למימר הכי ועוד אם נתן לכהן ה' סלעים מה לנו בידיעת הכהן כיון שכבר נתן לו ה' סלעים. ונראה דכיון שהכהן הוא אדון בכור זה אם אין לו ידיעה בשיווי הדמים אין בנוי פדוי וצריך דעת כמו שצריכה האשה לידע שיעור קדושיה. ונר' לתרץ מה שדקדקתי למעלה דקאי נמי אלישנא קמא וכוונת התוס' היא דלא ניחא דהוי כי הך דלעיל דלא מייתי אלא אלישנא בתרא דהכ' אף אלישנ' קמא מייתי ראיה והטעם דהא דאמרינן לעיל דאשה לא בקיאה בשומא היינו דוקא שיראי ששומתו ידועה לרוב בני אדם מלבד הנשים אבל יש דברים שצריך שומא אפי' לבני אדם וקצת מזה כתבו התוס' לקמן ד"ה והלכתא שיראי וכו' ועגל לא הוי שומתו ידועה ואנן בעינן דעת כהן ולכך מייתי אף ללישנ' קמא:

ולר"נ דאמר פירות לא עבדי חליפין וכו' יש לדקדק דר"נ מוקי לה בחליפין שוה בשוה דמקנו לכ"ע וכמ"ש התוס' בהזהב בסוגיא דכל הנעשה ואפ"ה ממעט מקנין זה לע"ע דלא מקני בהך חליפין. ונראה דדומיא דכלים קתני דהוי בכלי כל דהו וליכא לאוקמי לר"נ בקנין אגב לא שאינו נקנה אגב תבואה וכלים דמאי אריא דנקט תבואה וכלים דהא אפי' ע"ג קרקע נמי הוה ליה למימר דלא קני דהא מטלטלים אינן נקנים אגב מטלטלין. אבל תבואה וכלים אימא מדמקרב' הנאתייהו וכו' וק"ל לשתוק קרא מישיב דרבינן שוה כסף ככסף ואנא ידענ' מדאיצטר' כסף למעט תבואה וכלים דלא מקרבא הנאתייהו דאי שוה כסף אינו ככסף אלא כסף דוקא למה איצטריך קרא למעט תבואה וכלים אפילו מקרבא הנאתייהו. והיה נר' לתרץ דאי לאו קרא דישיב הייתי אומר דבעלמ' שוה כסף ככסף והכא כסף מקנתו הוא מיותר וממעט שוה כסף תדע לך דהא מעיקרא היה אומר המקשה אילימא דלא מקני בהו כלל וכו' ישיב גאולתו אמר רחמנא וכו' משמע דאי לאו ישיב הייתי אומר דכסף ממעט שוה כסף ולהכי איצטריך ישיב דלא נימא דכסף מקנתו ממעט שוה כסף אך קשה שהתוס' בריש פרקין בד"ה בפרוטה הקשו גבי אשה מנלן דשוה כסף וכו' דהא לקמן גבי ע"ע איצטריך קרא וכו' ואין ראיה מכאן כלל כפי מאי דפרישית דהכא ע"כ איצטריך כי היכי דלא נטעי ביתורא דכסף מקנתו. עוד קשה לדברי התנא דממעט תבואה וכלים היכא דמקרב' הנאתייהו ומנלן הא דילמ' קרא לא איצטריך אלא למעט חליפין דכלים דמהני בעלמ' ובע"ע לא מהני א"נ קנין אגב קרקע:

ונר' דס"ל לתנא דמעוט' מכסף מקנתו הוא מעוט גמור וה"ק דוקא בכסף נקנה ולא בדבר אחר ומינה נשמע דאינו נקנה לא באגב ולא בדבר דמקרב' הנאתייהו ולא בחליפין ואי לא הוה כתיב ישיב הייתי אומר דשוה כסף אינו ככסף בכל דוכתא ויתורא דמכסף מקנתו לא אתא אלא לחליפין דע"י כלים או לקנין אגב השתא דשמעי' מישיב שוה כסף ככסף הייתי אומר דהיכי דמקרב' הנאתייהו נמי הוי בכלל ישיב אבל ממיעוטא דכסף מקנתו ממעטי ליה דמשמע מעוטא לגמרי

תוס' מאי ניהו חליפין דברי התוספות בלתי נקשרות ושייכות בדברי הגמ' ונראה דהרגישו בהך דקמשני ומאי ניהו חליפין דהשתא דקרא איירי בין ביציאה בין בהכנסה וכמו שפרש"י בלשון המתחיל ישיב גאולתו וכו' דנהי דשייך קנין חליפין בקניית' לעבד אבל שיהא נקנה הוא עצמו בחליפין היה נראה לכאורה דלא הוה שייך קנין לזה כתבו ולא קונה עצמו בחליפין וכו' והביאו דוגמ' לזה מעבד כנעני דאי הוה בכליו של קונה הוה מהני וק"ל. ולענין ההלכה כנראה משמעות ההלכה כפי מסקנא דידן דלא קי"ל כרב יוסף הך ברייתא דאינו נקנה בתבואה וכלים אינה מתקיימת אלא בפחות מש"פ ומטעמא דמקרב' הנאתייהו דבחליפין ליכא לאוקמ' דהא קי"ל כר"נ דפירי לא עבדי חליפין וכ"כ בסמ"ג עשין פ"ג לענין ההלכה. ותמהתי מדברי הרמב"ם שכתב ז"ל בפ"ב מהלכות עבדים ז"ל בדין הנמכר לכותי ז"ל ומשיב השאר כסף לא תבואה וכלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד הכותי ואינו נגאל בשוה כסף עכ"ל כתבו בסתמ' אינו נגאל בשוה כסף ולא כתב טעמא דמקרבה הנאתייהו כנר' דאינו פוסק כי הך סוגי' דהכא דשוה כסף הרי היא ככסף מדכתיב ישיב והרב הגדול מוהרי"ק ז"ל כתב שדברי הרמב"ם הם מהירו' דפרקין דאמרינן בכל אתר את עביד שוה כסף והכא לית את עביד ותירצו דהכא איכא כסף מיותר והוא דבר תימא איך הניח הרמב"ם ז"ל תלמוד ערוך דשוה כסף ככסף וסמך לו על הירושל' והרמב"ם ז"ל אזיל לשיטתו בתחילת פ"ב ז"ל ע"ע שמכרוהו ב"ד והמוכר עצמו נקנה בכסף ובשוה כסף ע"כ הזכיר שוה כסף באלו ולא הזכיר שוה כסף בנמכר לכותי והתימ' הגדול על הרב מוהרי"ק זלה"ה שכתב בתחילת הפ' ז"ל ובכל מקום שוה כסף ככסף דילפינן מנזקין וע"ע דכתיב בהו ישיב. ואיך יתכן זה על דברי הרמב"ם כיון שהרמב"ם ז"ל ס"ל כדברי הירושלמי ובדברי הסמ"ג ז"ל שכתב ומעמיד הרבה וכו' צ"ע הארכתי בפירושי לא"ה

הלכה יז אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא עגל זה וכו' ומסיק רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא וכו' כך היא המסקנא דדוקא בגבר' רבה הוא דאמרינן הכי והכי פסק בסמ"ג עשין קמ"ד והר"ן תמה על דברי הרמב"ם שכתב ז"ל נתן לו כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים הרי בנו פדוי ולא חילק בין גבר' רבה וכו'. וראיתי בטור י"ד סימן ש"ה להרב מוהרי"ק זלה"ה כתב דרך על דברי הרמב"ם ז"ל הרוא' יראה כמה הוא דחוק בדברי הגמ' באו' לכ"ע לא שהודחק לפ' דכשלכ"ע לא שוי לא אמרי' הכי. והיה נראה דבכל הדברים אין לחלק בין אדם חשוב לאינו חשוב דהכל שוים וכל הצריכים באותו הדבר קבלוהו בסכום כך מהני ודוקא בסודר' שהוא דבר אינו שוה לכל הוא דאמר בגמ' דוקא רב כהנא וכו' והרמב"ם איירי בשאר מילי דעלמא ועדין הדבר קשה למה לא כתב דין הסודר אולי לפי שהוא דבר פרטי. אחר זה ראיתי הדבר מפורש בדברי רבינו ירוחם זלה"ה תמהתי מהמוהרי"ק איך נעלמו דבריו ממנו והנה הנה בחלק אדם נתיב ראשון ח"ג ז"ל וי"מ דוקא אדם גדול כרב כהנא כשקבלו עליו וכו' וי"מ שכתבו דאין לחלק זולתי כשלא קבלו בשעת פדיון אלא אחר פדיון ראה שלא היה שוה ואמר לדידי שוה ואז יש לחלק דאם הוא אדם גדול הוי פדוי וכן כ' הרמב"ם ז"ל עכ"ל מכאן נראה בהדי' דס"ל דדעת הרמב"ם הוא כשקבל בעת הפדיון ולהכי אין לחלק בין אדם גדול לשאר בני אדם

הלכה יח דף ח אמר ר' אלעזר התקדשי לי וכו' בפ' האיש מקדש דף מ"ז פריך אמילתיה דרבי אלעזר נימא כתנאי אמרה לשמעתי' אמרי מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעי' וכו' ולפ"ז יש לדקדק אמאי לא מוקי הך בריית' בהכי