עצמות יוסף על קידושין ל

שכך כתב ז"ל ובאידך לשונות אחריני דלעיל דאפשיטא לן דמהני כגון לקוחתי קנויה לי ואינהו אחריני דוקא במדבר עמה על עסקי קידושין דידעה מאי קאמר לה א"נ דאמרה לשם קדושין קבילתינהו הא לאו הכי לא שאין האשה מתקדשת אלא לדעתה עכ"ל והרא"ש ז"ל חולק בדבר

ומצאתי כתוב בשם הרב מהר"ר שמואל הלוי זלה"ה בהשגות שהשיג על מהור"ר שכנא שרצה לפרש פשט חדש בשמועה זו בדקדוק שדקדק בלשון הגמ' באו' הב"ע דאמר לה בהני לישני ע"כ. ותימא מה שייך לומר כאן הב"ע הא ודאי וברו' דלא בעי הבעי' אלא אהני לישני וכו' וכתב עליו מהר"ש ז"ל המורה לא ראה בהלכה זו אלא פי' הר"ן שפי' במאי עסקינן כלומ' בהני לישני דמבעי' לן אי הוו קידושין או לא והוא פי' הרב בעל העיטור ז"ל ולפי פי' זה קשה מאי הכא במאי עסקי' פשיטא דבהכי עסקי' ובהכי שיילינן במאי אי בשאין מדבר וכו' וכבר נשמר הר"ן ז"ל מזה והבליעה בנעימות כמו שנראה בפירושיו כלו אשגרא דלישנא הוא ולאו דוקא אבל אנחנו יש בידינו פי' אחר דכי שיילינן במאי עסקינן אכולהו לישני קאי אפי' בהרי את לקוחתי וזקוקתי דהוו לישני מעליא דאי לא ידעה מאי קאמר ולא היו עסוקין בענין אינה מקודשת כלל והרשב"א ז"ל הביא פי' זה בשם רש"י ז"ל אע"פ שאין נראה כן מהפירושים שבידינו מכל מקום חזי מאן גברא רבה קמסהיד עלי' ולפי פי' זה כי משני לעולם במדבר עמה וכו' צריך לפרש דבהנך לישני דאיבעיא לן הוא דאיכא לספוקי אי לקידושין קאמר או למלאכה קאמר דאיכא למימר דגלי דעתיה שאינו חפץ לקדשה אבל לקוחתי וזקוקה לי נהי דלא ידעה מאי קאמר לא גלי דעתיה שאינו חפץ לקדשה וכיון שהיה מדבר עמה על עסקי קידושין ידעה אבל אם לא היה מדבר לא הוה ידעה. והשתא דאתית להכי לפי' הר"ן ז"ל נמי יתיישב שהתלמוד נשמר מפי' הרשב"א שלא תפרש דבלקוחתי וזקוקתי נמי דלא ידעה מאי קאמר אינה מקודשת אלא אם היה מדבר עמה דלא אמרינן הכי אלא בלישני דמבעי' לן דשייך לומר למלאכה קאמר ובדין היה שיפרש כן בדברי השואל במאי עסקי' בלישני דמבעי' לן אלא שלא חש עד המסקנא דממילא שמעינן דמעיקרא נמי לא שיילינן אלא בהנך לישני דמבעי' לן עכ"ל וחידושי הרשב"א לא נמצאו בידו אבל מלשון הר"ש הלוי זלה"ה נראה שלדעת הר"ן בהנך לישני מעלי' לא בעי' עסוקים באותו ענין ובסדי' כתב הר"ן דבעינן שיהו עסוקין באותו ענין אא"כ הבינה ואמרה דלשם קידושין קבילתינהו אלא שהר"ן לא רצה לפרש הכי משום דבהנך לישנא מעלייתא יש לחלק בין הבינה ואמרה דידעה וכפי החילוקים שכתב הר"ן ז"ל, אבל דעת הר"ן נראה דבהנך לישני מעלי' לא בעי' שהוא מדבר עמה ומדברי הטור נראה שאפי' בלשונות שהיא ודאית מקודשת צריך שתבין שהוא לשון קידושין ומיהו אם אמרה שאינה מבינה בלשון ההוא יש להסתפק אי דעתו שאינה מקודשת כלל אי הוו ספק קידושין ומדקדוק לשון ה"ה נראה דאינה מקודשת והרא"ש ז"ל כתב דלאו כל כמינה לומר דלא ידעה ועם שהרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה רצה להסכים דעת הרא"ש לשאר המפרשים ושדברי הרא"ש הם באיש המקדש הרואה דברי הרב רבינו ירוחם יתבאר לו שאאשה קאי והמדקדק בדבריו היטב ית' לו זה

ויש לספק בדברי הרא"ש אי מאי דקאמר הני לישני דברירא לן דהוו לשון קדושין קאי אכל לישני דהוו קידושין ודאי כגון זקוקתי לקוחתי והרי את ברשותי או דלמא דוקא בלישני ברירי כגון הרי את מקודשת או מאורסת הוא דלאו כל כמינה לומר שלא ידעה אבל בהנך לישני דזקוקתי ולקוחתי וברשותי אפשר דנאמנת ע"פ דבריה ונתברר ספק זה מדברי רבינו ירוחם שהדין בזה בכל הלשונות שכתב בנתי' כ"ב ח"א ז"ל וכל אלו הלשונות שהיא ודאי מקודשת לאו כל כמינה לומר שלא ידעתי שנתנם אלי בתורת קדושין אפילו לא דבר עמה על עסקי קדושין כלל וכתב שאם אמרה דלא ידעה הוו ספק קידושין והכי נקטי' ובלישני דמספקא לן אם לא היה מדבר עמה ואמרה האשה דקבלינהו לשם קדושין להר"ן הויא ספק מקודשת אבל רבינו ירוחם כתב בשם רבו דאינה מקודשת ע"ש וכהר"ן נקטי'. ואם יש לחלק בין זמן התלמוד לזמנינו זה אינו ברור בדברי הפוסקים אך זה מצאתי בהריטב"א ז"ל במאי עסקינן אלימא כשאין מדבר עמה וכו' אפילו דלא קיימי אלא אהנהו לישני דמבעיא לן אבל בהנהו לישני דתני בברייתא בהדיא דהויא מקודשת לא קמבעיא להו דלדידהו לישני דמוכחי לקידושין אינון ופשיט מלתא דכל שהיה מדבר על עסקי קדושיה מקודשת דלקדושין משמע ולא למלאכה מיהו היינו לדידהו אבל לדידן דלא בקיאין נשי בלישנא דהוי' ואינם יודעת בלשון הקודש כל היכא שאין מדבר עמה על עסקי קדושי' ואמר לה אפילו מהנהו לישני דתניא בהו מקודשת לא חיישינן לה דאיהי לא ידעה מאי קאמר אבל במדבר עמה על עסקי קדושיה הא ידעה דלקידושין קאמר לה וכיון דהוו לישני דקדושין הרי זו מקודשת גמורה ובאומר הרי את מקודשת לי הרי הלשון ברור ומוחזק וחזקה הוא דידעה ואפי' כשאין מדברים עמ' על עסקי קדושי' חיישי לה שידעה והויא מקודשת וזו שיטת גדולי רז"ל והיא הנכונה בעיני עכ"ל והנה ממאי דכ' בתחלת דבריו אבל בהנהו לישני דתני בבריית' בהדיא דהויא מקודשת וכו' ופשיטא מלתא דכל שהיא מדבר עמה וכו' נר' דס"ל ז"ל דצריך שיהא מדבר עמה על עסקי קדושיה אפי' בהנך לישני דהוי מקודשת ובסמוך כ' ז"ל אבל השתא לדידן וכו' כל היכא שאין מדבר עמה וכו' ואמר לה אפי' בהנהו לישני דתני' בהו מקודשת לא חיישי' כנראה דזה דוקא לדידן לא בזמן התלמוד ונראה דדעתו ז"ל ודאי כן הוא כדעת הרא"ש ז"ל דבהנהו לישני דהויא מקודשת אין צריך שידבר עמה על עסקי קדושיה ומ"ש ופשיטא מלתא וכו' כלומר דודאי אין מקום לומר דהבעיא קאי על הנך לישני דהיכי מספקי' אי הוו למלאכה או לקדושי דפשיטא הוא דלקדושין משמע אלא ודאי דלא בעי אלא על לישני דמבעי' לן וכיון שכן דהני לישני דודאי לן שמקודשת אין צריך שידבר עמה ודוק' בזמנם אבל לדידן לא אלא צריך שידבר עמה וכו' ומיהו עדיין נר' דבזמנינו נמי אפילו אם לא היה מדבר עמה על עסקי קידושיה יש לחוש כנ"ל

הלכה ח דף ו אמר רבי יהודא וכו' הלכה כר' יוסי וכו' והוא שעסוקין באותו ענין וכו' דע כי בהך שמעתא באו דברים ברוב ענין בין חכם אחד אשכנזי מוהר"ר שכנא זלה"ה ובין ה' מוהר"ר שמואל הלוי זלה"ה ואם באתי לכתוב כל דבריהם היה צריך להאריך ולצאת חוץ מן הכונה ולא יהיה כונתי בזה כי אם לקצר ולכתוב תמצי' מה שעולה לפסק ההלכה. הוקשה למה"ר שכנא דמסוגיין משמע דבעינן עסוקים באותו ענין ובפ' האיש מקדש תנן המקד' ב' נשים וכו' אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודש' שמחמת קדושין הראשונים שלח וכן קטן שקדש ע"כ משמע מכאן אי לאו טעמא מחמת קידושין ראשונים שלח היו קידושין אף על פי שלא פירש שלשם קידושין שלח ואין לתרץ דבפ' האיש מקדש איירי באתרא דמקדשים והדר מסבלי להכי הוו קדושין בסתמא ובפ"ק דמעש' איירי באתרא דמסבלי והדר מקדשי דאם כן מה בא רב פפא לחדש לחלק בהכי הלא המשניות שלמות הן והאריך ליפות הקושיא והעלה בפירוש' דמלתא דהך ברייתא דצריך שיהיו עסוקין באו' ענין מדברת באשה שיצא עליה קול מראשון וקול משני שמותרת אף לראשון לאחר גירוש שני או מגרש שני ונושא ראשון רק שצריך כל אחד הן ראשון שני שנושאה לאחר גרושי חבירו לקדשה קדושי תורה ומיירי הכא שא' עושה חבירו שליח לגרושין או לקידושי תורה באיזה שמתרצה האשה והאי הוא שמדבר עמה על עסקי גיטין וקידושין שתקבל גט מאחד וקדושין מאחר לאיזה שתרצה ונתרצית לקבל הגט מהא' וקידושין מהאחר ונתן לה הגט מאותו שלא רצתה אותו אפי' בפירוש ואחר כן נתן לה קידושין סתם או נתן לה קידושין של תורה מאותו שנתרצה לו ואחר כך נתן לה הגט ולא פירש בהא פליגי ר' יוסי ור"י זה או' דיו וזה או' צריך לפ' לפי שכשנתן לה הגט אח"כ נותן לה דבר מה בסתם היא סוברת שהוא פרעון כתובה של אותו האיש שקבלה ממנו הגט וכן אם נתן הקידושין תחלה ואחר כך נותן לה הגט בסתם היא סוברת שהיא הכתובה מאותו האיש שקבלה הקידושין מחמתו ולכן צריך שיהיו עסוקין באותו ענין משום דאיכא למטעי אבל מי ששדך ונותן לה דבר מה