עצמות יוסף על קידושין כט

משודכת דאז צריכה גט מספק והביא ראיה ממאי דכתב הרא"ש בשו"ת בפרק האיש מקדש על אחד שהיה משודך עם בת פלוני ואמר בתך מקודשת לי וכו'. ומורי הרשד"ם זלה"ה סתר ראיה תו בחילוק שחילק כנר' שהגיע החילוק אל הרב מוהריב"ל עם כל זה על עמדו עמד ודעת מורי זלה"ה דיש להחמיר אפי' בלא שדוכין לא הסכים להקל בערוה החמורה אלא כשמוצא גריעות אחר בענין הקידושין אם מצד הלשון או מצד הענין ונמשך ביניהם עוד מחלוקת על א' שהיו בידו ג' לימנויש והראה אותם לעדים ואמר להם הוו עלי עדים איך באלו הלימוניש אני רוצה לקדש את לאה ארוסתי ונתנם ביד לאה שהיתה משודכתו ואמר זה אני נותן לך בתורת קדושין ופסק הרב מוהרי"ן לב זלה"ה דהויא ספק מקודשת. ומורי הרשד"ם זלה"ה פסק דהויא מקודשת ודאית ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר הוי המקדש כמקדש אשת איש דעלמא דלא תפשי בה קדושין. ועיקרי ראיותיו בעבור שלא ימצא אדם שיקדש משודכתו לאחרים והאריך בזה ובאמת יש לי עיון רב על כל הדברים ומכל מקום דעתי נוטה להחמיר וכן ראוי לעשות מעשה שיגרש ראשון ונושא שני: וראיתי בתשובת הרב מורי זלה"ה בסי' י"ב על אחד שאמר למשודכתו פ' קח זאת התפוח (קי ווש דז פור) קדושין והשיב ז"ל שיש טעמים לשבח לגזור הדין שבתורה זאת פטורה מן הראשון ואינה צריכה ממנו גט כלל וזה כי רבו הפוסקים גדולים בחכמה ובמנין קמאי ובתראי דס"ל שהאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הוו קדושין כלל ועוד בנדון זה יש גריעות יותר מהאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דאילו התם ליכא ידים מוכיחות על המקדש משום דגייז מלת לי אבל בנדון זה ליכא ידים מוכיחות וכו' ע"כ ולא ידעתי איך לא שת לבו להחמיר כיון שבפסק הלימוניש שלא אמר אלא זה אני נותן לך וכו' פסק דמקודשת ודאית ועם שיש שינוי קצת ששם הזכיר ארוסתי וכו' אינו מספיק להתירה בלא גט לע"ד. ועל האומר הריני עם שדעת מורי הרשד"ם לפ' בדברי הריב"ש ז"ל שהם קידושין ודאית כיון שיש כמה רבנים מובהקים שכתב מהריב"ל שאין בהם בית מיחוש הוו ספק קידושין לע"ד כל שכן שגם הדעת נוטה שהריב"ש לענין ספק אמרו

וראיתי דין חדש שהוציא הרב מהר"י אדרבי זלה"ה בסי' י' ז"ל ואף ע"ג דבנ"ד אמר טומאלדו פור קדושין ולא פירש מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת ואפשר לומר דלא הויין ידים כלל ליתא דמ"מ מיקרי ידים שהרי כתב הרמב"ם פ"ג ז"ל ויש לאיש לקדש אשה בכל לשון שמכרת בו ויהיה משמע הדברים באותו הלשון שקנאה ודאי שבדורנו זה דרובא דעלמא לא גמירי ומדברים לישנא כלילא ומשמעות טומאלדו פור קידושין הוא ביניהם לומר שקונה האשה לעצמו וראוי לחוש בשביל זה להצריכה גט דודאי מקרי ידים עכ"ל ולא ראיתי בשום פוסק מהאחרונים יחלק חילוק זה. ותמיה לי עליו מדברי עצמו ז"ל שכתב בסי' רס"ד על מי שהיתה משודכת ואמר המשדך לה זה הלשון פ' קירו ויר שי מי קייש ביין קייש ריוומיר אישטוש טריש אש פור קידושין והשים' הי' ריסיו וללוש פור קידושין וקבלה אותם מידו והשיב דאינה צריכה גט כלל עם היות שכפי המורגל ברור דלשם קידושין נתכוונו. ובלאו הכי נראה בההוא נדון להחמיר אפילו לדעת מוהריב"ל כיון שהיתה משודכתו גם לשון או' קיירו ויר שי מי קייש ביין הוא לשון נאה ומתקבל לענין קידושין ואם אמר הרי את אהובתי ס"ל למהר"ם דהויא ספק מקודשת ובסי' א' מספרו ג"כ יש לתמוה למה לא חשש להחמיר כפי שיטתו ז"ל. ואם אמר קח זה לקידושי' נר' דלד"ה אין כאן ידים מוכיחות לא מהמקדש ולא מהמתקדשת. ואם אמר הרי אלו ליך לקידושין כתב מורי הרשד"ם זלה"ה בסי' ד' דגרוע מהרי את ומ"מ חשש להחמיר אם לאיש יש גריעות אחר, ויש תשובה להריטב"א ז"ל הביאה מוהרל"ן חביב בסי' קנ"א ז"ל על דבר מי שקדש אשה ואמר לה הא לך כסף לקידושין והרב רבי' אליעזר צרפתי היה מחמיר והוא הורה פנים להקל להלכה ולמעשה לא פטרוה בלא גט ע"כ וכן ראוי להחמיר ואם אמר תקחי זה הדינר בקדושין לי הרב מוהר"י זלה"ה הקל בדבר דחלקו על דבריו מוהר"ם אלישקאר זלה"ה והרל"ן חביב זלה"ה ועם שיש להאריך בפרושי דבריהם לא באתי בזה כ"א לגלות תמצית שיש הדין בדרך קצר:

ובדברי מהרל"ן חביב בא דקדוק נכון ראוי להיות לטטפות בעיני הדיין במי שאמר קח זה בקידושין לי שאם אמר כן בלשון הקודש ודאי יש הוכחה שמקדש לעצמו אבל אמר בלשון לעז יש בלשון זה ב' משמעיות או אמי או פאר' מי אם אמר פאר' מי. הדבר מוכיח שמקדש לעצמו ואם אמר אמי אין הבנה לדברים הללו והיה משמע שהיא תקח אותו ומכל מקום הסכים שעם שאין הלשון נקשר עם כל זה אין במשמעו פי' אחר והכונה שתהיה מקודשת לו והסכים שאין כח לפוטרה בלא גט ע"כ ונראה לי שאם אמר בלשון זה תקחי זה בקדושין פורמי שאפשר שתהיה מענין גמורה דהוי בשבילי כלומר שנאסרת בשבילו כהקדש לכ"ע ואם קבלה קידושין מאחר לא הייתי סומך על דעתי להקל בשני וכל שלא אמר לי אם היה מדבר עמה על עסקי קדושי' כתב הרא"ה דהוי קידושי ודאי הנה כתבתי רוב הדינים היוצאים מזאת ההלכה ויש לשונות כהנה וכהנה אשר עשו חכמים שאלות ותשובות אם היינו מביאים כל תשובותיהם וטענותיהם יהי' הדבר לטורח ויצא חיבורנו זה חוץ מן המחיצה אבל חושב אני שלעניינים כאלו לא יצטרך עוד מקורות אחרות ועם אלו השרשים שכתבתי בדברים כאלו יצא הדבר ברור ברוב הספקות שיקרו ויבין החכם דבר מתוך דבר וד"ת כפטיש יפוצץ סלע. ובהני לישני דהריני אישך וכו' יש מפרשים שכתבו דאם היה מדבר עמה על עסקי קדושיה דהוי ספק מקודשת ויש מפרשים דמקודשת ודאי דלא גרע מהיכא דנתן לה בשתיקה כדלקמן וי"מ דלא הויא מקודשת כלל והוא דעת הרא"ש ודעות אלו הביאם רבינו ירוחם ז"ל וכיון שיש מחלוקת המפרשים ראוי לחוש ולהחמיר ויש לתמוה מהר' הגדול מוהר"י לב זלה"ה אשר כל רז לא אניס ליה איך כתב בספרו ח"א דף נ"ח וז"ל ועוד חזינ' בהאי סהדות' ריעותא אחריתי שאמר העד אי לי דייו איל אצולייז אי לי די"שו פאלא בראש קי אילנו אונטינדוי ומאן לימא לן שלא אמר הריני אישיך הריני בעליך וכו' וכתבו כל הפוסקים דאפילו במדבר עמה על עסקי קדושיה לא הוו אפי' ספק קידושין והעמד אשה בחזקת פנויה כיון שלא אמר לשון קדושין דמהני עכ"ל ואיך כתב בפשיטות שלדעת כל הפוסקים אפי' ספק קידושין לא הוי ועם שהסכמתו של הרא"ש כך היה לא הוה ליה למסתם כיון שיש לטעות בדבריו שאין לחוש כלל. וגם על החקיר' הזאת כתב בפסק ההוא ז"ל ועל מש"כ שיש להקל בעדות הא' משום שלא הבין דבריה' וכו' ואפשר שאמר הריני אישוך וכו' דבכל כי האי גוונא אפילו היו מדברים בעסקי קידושין לא הוו קידושין כלל והעמד אשה בחזק' גם בזה לחוש ולהחמיר וכו' דאין לנו מספק להקל ולומר שמא אמר לישנא דלא מהני כלל הוי ע"כ כנר' אצל הרב דהדין ברור דאינ' מקודש' כלל וכבר כתבתי שהדבר בספק כנ"ל הלכה ז דף ו תנו רבנן הרי את אשתי וכו' איבעי' להו חרופתי מהו וכו' שנאמר והיא שפחה וכו' והשתא ס"ל דקרא איירי בחציה שפחה וחציה בת חורין אבל לפי המסקנא דמסיק דדוקא ביהודה ס"ל דבשפחה, כנענית הכתוב מדבר וקשה דאם כך מאי פריך ויהודה ועוד לקרא דכיון דהוי פלוגתא דתנאי נימא דמיהודה מייתי ראיה, דהלכה כמ"ד דבחציה בת חורין הכתוב מדבר דכיון דביהודה קורין לשפחה חרופה אי לאו דס"ל הכי לא סי"ל למקרי לארוסה חרופה וא"ת דזה אי אפשר דאכתי תקשי לך ויהודה הויא רובא בעלמא א"כ אמאי לא פריך תלמודא הר קושיא וראיתי כתוב בתוספי הרא"ש וז"ל יהודה ועוד לקרא אם היתה הראיה טובה לא היה תמה על שהביאה אחר הפסוק אלא לפי שאינה ראיה כדקאמר ויהודה הויא רובא דעלמא עכ"ל אפשר בדבריו ז"ל עלה ארוכה לקושייתנו ולענין הלכה הויא ספק מקודשת עם שהרמב"ם כתב דהויא ודאי מקודשת והר"ן תמה על דבריו ובטור א"ה כתבתי טעם נכון לדעת הר"ן ז"ל וכי תדעו הנגון הוא לו' דהוי ספק מקורשת ובכל הנך לישני צ"ע לענין פסק הלכה איך נדון בה. והנה בלישני קמאי דהויא ודאי מקודשת נראה מדברי הר"ן ז"ל דוקא דהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה