עצמות יוסף על קידושין לא

בסתם שלא פירש לאיזה ענין הוא נותן לה מסתמא הוו קידושין אא"כ קדשה קידושין של טעו' שאני או' לשם קידושין הראשונים שלח עכ"ל ובקש' הכרחיות דקות צנומות לקיים פירושו זה מדברי רש"י ז"ל דקדוקים מהבל ימעטו ומוהר"ש הלוי זלה"ה הכה מאד על קדקדו אם בסיב' פירושו שאין לו שחר אם בעבור שעיקר הקושיא היא כתובה על ספר בדיו בדברי התוס' זלה"ה בפרק האיש מקדש שהקשו קושיא זו לרש"י והם ז"ל פירשו דרך אחר בענין הסבלונות וכתבו דעיקר החשש' היא שמ' קדושין אחרים קדמו להם

אבל מדברי הרא"ש ז"ל בפרק האיש מקדש למדנו דין מחודש שכתב על דברי רש"י ז"ל ואף על גב דנתן לה סתם ולא פי' לא הוו קדושין אא"כ דבר עמה תחלה על עסקי קידושין וכל זמן שעוסקין באותו ענין מכל מקום חשש קדושין איכא עכ"ל ובאמת דבריו ז"ל מגומגמי' דאי אין עסוקין באותו ענין מנא ידע' ואפשר דכשהיה מדבר עמה תחלה אף על גב דאין עסוקין כתב כן ודמי לדינא דמקדש בפחות משוה פרוטה או קטן שקדש למדבר עמה ואין עסוקין באותו ענין דיש לחוש ולהחמיר לדעת הרא"ש ולא ראיתי שהוזכר זה בדברי הפוסקים. והר"ש הלוי זלה"ה כתב חילוק אחר בדין והוא זה בלשונו ז"ל והפי' הנכון אצלי בשיטת רש"י זלה"ה דלעולם כדס"ד וכסברת הר"ם ז"ל דס"ל דבהיה מדבר ואין עסוקין באותו ענין אפי' חשש ליכא בשום מקום אלא שסובר רש"י דהיה מדבר עמה ופסק גרע משדך דכיון שהתחיל לדבר על עסקי קדושין באהבה רבה היה לו לקדש מיד באותו חמימות וכיון דנעתק מענין לענין גלי אדעתיה דאישתפוך חמימי ומיהדר הדר ביה ואף על גב דנתן אחר כך כיון דלא חזר ופירש עדיין בחזקת חזרתו הוא ומתנה בעלמא הוא דיהיב לה משום כיסופא דמכסיף מינה אבל שדך אשה שדוכין בעלמא ונתרצית אף על פי שלא יקדש ולא יתן כלום אין כאן גילוי דעת שחזר בו הילכך כששולח אחר כך סבלונות הרי הוא כבני מקומו אי מקדשי והדר מסבלי י"ל אף זו לקדושין מכוון וגם האשה שיודעת מנהג המקום מסכמ' בכך כיון שקבלתם סתם וכ"נ שלכך כיון רש"י במה שפי' מה ששדך אשה ונתרצית וקדם ושלח סבלונו' וכו' ונשמר רש"י שלא אפר' חוששין לסבלונ' במי שהיה מדבר עם האשה על עסקי קדושין והפסיק הענין ונתן לה סבלונות ותכשיטין אלא מיירי בשדיך לחוד דאם היה מדבר וכו' גלי אדעתי' דהדר ביה וכדכתב ואפי' באתרא דמקדשי והדר מסבלי ליכא חששא כלל ומה שכתב וקדש ושלח נשמר שלא אפ' דמיירי במי שקדש קדושין גרועים ונודע לו שהיו בטלים ושוב שלח סבלונו' או נתנם מידו דבכי האי גוונא פשיט' דחוששין לסבלונות דגלי אדעתיה דמקדשי והדר מסבלי וכדכתיב' ולא מכח סברא לבד דחה רש"י ב' פרושים אלו אלא מכח הסוגיא דאי איתא דהיה מדבר רב הונא ורבא בהיה מדבר ופסק ועסק בענין אחר היכי ס"ד רבא לאותובי אשמעתין ממתניתין התם כדקתני טעמא שמחמת קדושין הראשונים שלח דהשתא אין לתרץ דס"ד דרבא דחוייא דאביי דלישנא בתרא דלא מבעי' קאמר לא מבעי' לא נחית לקדושין כלל אלא אפי' הכא דנח' לקידושין כי לפי דיחוי זה נהי דלא דייקינן דחוששי' לסבלונות דעלמא דלא נחית לקדושין כלל מכל מקום מיניה וביה ודאי דייקינן שאם ידע טעותו ושלח אחר כך סבלונות זו מקודם ולפ"ז מתניתין לא הויא תיובתא אשמעתי' דדילמא דבהיה מדבר על עסקי קדושי' חשוב כמו נחת לקידושין וללישנא בתרא נמי היכא בעי רבא לאוכוחי שמעתין ממתניתין דילמא שאני מתניתין דעבד מעשה ובההיא דברים בעלמא הוו ואביי נמי למה ליה למימר לא מבעיא קאמר וכו' לדחות הדיוק יעמיד אותו ויאמר שאני הכא דנחית לקדושין במעשה וכן י"ל דאם איתא דמיירי רבא בקדש קידושין גרועים ונודע לו שאין כלום ושלח סבלונת היכי מותיב רבא ממתניתין והא עכצ"ל דמינה ובה דייקינן טעמא דאיכא למימר שמחמת קדושין שלח הא אם ידע שטעה דליכא למימר מחמת קידושין ראשונים שלח מקודשת וללישנא בתרא מאי דחי אביי לא מבעיא בעלמא דלא נחית לקדושין עלמא מאן דכר שמיה הא בנחית לקדושין מיירי רבא אלא ודאי מימרא דרבא בסבלונות דלא נחית לקדושין כלל מיירי לא בדיבור ולא במעשה אלא לחוד מיירי ובכן נתיישבו דברי רש"י ז"ל ולפי דרכינו למדנו תירו' לקושיית מהר"ר שכנא אף לפי דרכו דדייקינן ממתניתין דחוששין לסבלונות דעלמא דהיינו בשידך אין קושיא מהיה מדבר עמה דהתם גרע משידך ואפילו חששא ליכא בשום מקום דההיא דהאיש מקדש נחית לקדושין וגלי דעתיה דמקדשי ברישא והדר מסבלי ובההיא דפ"ק הוי אפכא דבעי למיחש לקידושין וגלי דעתיה דהד' בה וכדכתי' עכ"ל פירושו בהלכה ובאמת שהרבה לגנות למהר"ר שכנא מאד והיה לי מקום להאריך בכל הצדדים ואני לא באתי רק לפרש המסכתא לעיקר הדין לבד

ודע שהרמב"ם לא הזכיר עסוקין באותו ענין כי אם בקידושין אבל בגירושין לא הזכיר אלא היה מדבר עמה על עסקי גיטי' גם בהלכות מעשר שני פ"ד דלא הזכירו ורבי שמעון השוה העניינ' יחד. וראיתי להרב מוהר"ש הלוי ז"ל שהרבה בטענות לחלק בין גירושין לקידושין גם מדברי הריטב"א נראה שיש חילוק בין קדושין לגירושין כיון דלא בעינן דעת' של אשה ומיהו דרכו הרמב"ם להיותו סומך במקומות רבים אל המקום אשר כבר קדם לו הפירוש וסתמא דמלתא בעסוק' בענין מיירי ודקדק בהלכות אישות בפ"ג ז"ל היה מדבר עם האשה וכו' ולא פירש הואיל והן עסוקין בענין דיו ע"כ לא כתב והוא שעסוקים אלא הואיל ועסוקין כנראה דסתמיות היה מדבר הוא בעסוקין באותו ענין גם נראה שכן הוא דעת הרב מוהרי"ק ז"ל בטור א"ה סימן קל"ו שכתב דדעת הרמב"ם דמענין לענין באותו ענין לא מהני וכתב וז"ל וגם מדברי הרמב"ם בפ' ג' מהלכות אישות ופ' א' מהלכות גירושין כתב סתם והוא שעסוקין באותו ענין. והנה בפרק א' דגירושין לא כתב כלל אלא דע' דסתם הכי הוי לדעתו ז"ל כדפרישית והסכים הרב מוהרי"ק לומר דלהרי"ף גם כן לא מהני ותמיה לי דאם כן למאי הלכת' כתב הרי"ף ז"ל הך שקלא וטריא מנא ידעינן אמר אביי מענין לענין וכו'. ונראה דהביאו כי היכי דלא נטעי דמענין לענין באותו ענין כולו מקרי עסוקים באותו ענין ולא היה רחוק מן השכל לומר דהרי"ף ס"ל כדעת הרשב"א ז"ל דמהני

תוס' לא יהא לו עסק עמה וה"ר עזריאל פירש וכו' וק' וכו' יש להקשות דהא איכא למעט שמא יסבור שהיא מגורשת ואינה מגורשת ונראה דס"ל שדעתו של ה"ר עזריאל בפירוש לא יהא לו עסק וכו' הוא דומה למימרא דרב יהודה אמר שמואל היינו שמדבר עמה על עסקי גיטין וקידושין וכפי הדין היא מקודשת ומגורשת והטועה סובר שאינו כן אבל בתוספי הרא"ש מצאתי טעם ברור כיון שהאשה אינה נשאת כי אם ע"פ ב"ד לא יש חשש איסור בטעותו שהיא מגורשת שב"ד לא יתירוה לינשא אבל בקידושין ליכא למימר הכי אבל לרש"י שפי' דקאי לדיין ניחא דיבא לטעות להתיר' אם אינו יודע. ונראה לדקדק אמאי לא תירצו דיש איסור אם יסבור שאינה מגורשת שיחזור ויקחנה בלי קידושין אחרים ועובר משום לא תהיה קדשה וכו' ונראה דלא חמירא הך איסור' כולי האי כי היכי דנימ' עליה לקמן דקשין מדור המבול אבל כהן המחזיר גרושתו הוא לאו ברו' בתורה והוה סליק אדעתי' דקשי' מדור המבול והקשו התוספ' דאפ"ה לא נאמר אלא באיסור אשת איש

הלכה ט דף ו וכן בגירושין וכו' יש לדקדק אמאי לא בעי באשה אם אמר לה אין לי עסק ביך מהו ונראה דאין לי עסק ביך פשיטא דלא מהני דהוא נסתלק ממנה והוי כאילו אמר לה איני אישיך וכו'. אבל הר"ן כתב בפ' המגרש גבי מתניתין דגופו של גט וכו' ודוק' בעבד הוא דקבעי ליה אבל באשה לא מסתפקא ליה משום דלא שייך לישנא דאין לו עסק בך אלא בעבד שגופו קנוי ע"כ ולפי חילוק זה נלמוד דאם אמר לה אין לי רשות בך מהני משום דשייך גבי אשה כי האי לישנא אבל אי טעמא דאין לי עסק בך הוי מטעמא דפרישנא שהוא מסל' עצמו ממנה גם כשאמר אין לי רשות בך הכי הוי ונראה דהבנת או' אין לי עסק בך כלו' אין לי עסק בעבודתך אלא