עצמות יוסף על קידושין כח

ואתקדש אני לך מהני ודמי לדינא דאמרי' לקמן ואתקדש אני לך וכו' והמדקד' ירא' שמ"ש בשם הר"ם הוא מה שכתב למעל' בשם הר"א וגם מלשון הטור סי' כ"ז נראה שלא כתב ואקדש אני לך אלא שבסי' כ"ט נר' שהזכירו בלשון הגמר' אם כן מדבריו אין הכרח באופן שראוי לחוש להחמיר כדעת הראב"ד וגם הרשב"א לא הסכים להתי' והיכא דנתנה היא ואמר הוא ואינו אדם חשוב לרוב המפרשים אינה מקודשת כלל ולדעת בעל הלכות גדולת הויא ספקא ומדברי הרשב"א בסימן הנז' נראה שראוי להחמיר

, הלכה ו אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף וכו' פרש"י משום דבעי למימר סיפא בגירושין נתן וכו' נקט כי האי לישנא וכו' פירוש דלא הוה ליה לשמואל למנקט נתן לה כסף או שוה כסף אלא הוה ליה למימר אמר לה הרי את מקודש' וכו' ודוק' תנא דברייתא דאת' לפרש כיצד בכסף ניח' דנקט הכי אבל לשמואל לא ופי' ז"ל משום דבעי למימר סיפא בגירושין וכו' ויש לדקדק דבגירושין נמי למה ליה למימר נתן ולא הוה לו לו' אלא אמר לה הרי את מגורשת וכו' ונראה דלישנא דגרושין הכי שייך לו' נתן ואמ' אבל בקידושין אי משום ריהט' דלישני נקט נתן לא הוה ליה למנקט בכסף ובשוה כסף כנר' דאתא לאשמועי כסף דמתני א"נ שייך נתינה טפי בגירושין מבקדושין דבלא נתינ' אינ' מגורש' ויש צד בקידושין בגוונו' טובא דבלא נתינ' לה מקודש'

טעמא דנזיר עובר לפניו וכו' אין לדקדק נימא דמלתא דשמואל דקאמר דהויא מקודשת איירי בשדכא דהא אפי' בשדכא לא מהני לשתהא מקודשת ודאית אלא בספק לדעת הרב מוהרי"ן לב במקומות מספריו ויתבאר עוד בענין פסק הלכה בס"ד ובדברי התוס' צ"ל דיש חילוק בין המקשה ומתרץ שדעת המקשה היה דדמי לאהא דמשמעותו אהא דנזיר וכשתירץ הב"ע דאמר לי פירוש דאינם ידים כלל לשון הר"ן ולא דמי למודרני ממש ה דנדרים ואחר שכתבתי זה ראיתי תשובת הריב"ל נדפסו מחדש האריך לבאר זה והם דברים פשוטים ובעיקרא דהאי מלתא לענין פסק הלכה יש אריכות דברים בדברי המפרשים ופירושים משונים בסוגין שהתוס' בסוגיין כתבו דאליבא דשמואל ידים שאינם מוכיחו' בגיטין הויין ידים דאין אדם עשוי לגרש אשת חבירו אבל בקידושין דוקא לא הויין ידים ומוקי מתני' כר' יהודה ואיהו ס"ל כרבנן ופליג עליה דר"א דס"ל דלא הויין ידים ואפילו הכי ס"ל דבגט איכא הך סברא דאדם עשוי וכו' והר"ן ז"ל בנדרים כתב ז"ל ואיכא למידק מדאמרינן בפרק כל הגט גבי מתני' דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה אמר שמואל וצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ואילו ודין לא קאמר אלמא לשמואל לא בעי' ודין וי"ל דדילמא שמואל ס"ל דאפילו למאן דאמר ידים שאינם מוכיחות לא הוויין ידים גבי גיטין לא צריך ודין דבלאו ודין הוי מוכיח דאין אדם עשוי לגרש אשת חבירו כדאמרינן לקמן בשמעתי' עכ"ל ולשונו כפי הנראה לא בא בדקדוק דהא מה שצריך שלא יהא נראה כמגרש אשת חבירו לא הוי מלשון ודן אלא מלשון מינאי הכתוב בגט אבל ודן הוצרך שלא יהא נראה שמגרשת בדברים והובא בהדיא פ' המגרש ע"ש. ועדיין צריך ביאור לדברי הר"ן אמאי אוקמא שמואל מתניתין כרבי יהודה לוקמא אפי' כרבנן כיון דס"ל דאע"ג דבעלמא ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים דוקא בגט הויין ידים מטעמא דאין אדם עשוי וכו' ולרבא דקאמר בגמרא התם אנא דאמרי אפילו כרבנן משום דאין אדם עשוי לגרש וכו' נהי דתירץ יפה למינאי אבל ודן דלרבנן לא איצטריך מאיזה טעם הוא דהא מהתם נמי איכא הוכחה דלרבנן הויין ידים ושמא כיון דבשטר קמגרש לה איכא הוכחה דלאו בדברים קמגרש לה ובפירושי לא"ה בהלכות קידושין אבאר עיקר טעמו של הר"ן בס"ד והא דקאמר בגמ' לישני בתראי קמ"ל המ"ל לדעת הר"ן דלא בעינן מינאי דלישני קמאי קמ"ל בגירושין אלא משום דבעי למימר דקמ"ל אף בקידושין משום דהוי רישא דברייתא וק"ל ולמדנו מכל מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דשמואל ס"ל דלא הויין ידים ולהכי מתני' כר' יהודה משום דס"ל הכי וכן הוא דעת ר"ת והרא"ש ז"ל בכלל ל"ה הביא המחלוקת בארוכה ובפירושו למסכת נדרים הסכים לומר דשמואל ס"ל דלא הויין ידים אלא דמלשון שכת' הכא בפרקין נראה שהסכים לדברי התוס' בתוס' דברים צ"ע לדעתי אם בסידור דבריו ואם מצד הלשון הארכתי בהל' קידושין בס"ד:

ומ"מ העלה הרא"ש דק"ל כרבא דידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים ולפ"ז בקידושין כל שלא אמר לי אינה מקודשת לדעת גדולי המפרשים ז"ל. ואם באנו להחמיר בענין קידושין היכא דלא אמר לי יש מקום לחוש ולהחמיר כיון שמצאנו ראינו סברת י"ח שכ' הר"ן בפרקין נוטה להחמיר. גם בהגהות מרדכי בסוף גיטין כתב להחמיר והיה מייחד סברא זאת לר"ח. גם הרשב"א ז"ל בשיטותיו למסכת קידושין נוטה דעתו להחמיר אף שלא אמר לי והביא לשונו הרב מהר"ם אלשקאר זלה"ה וז"ל הרשב"א ולענין פסק דין ההלכה קיימא לן כשמואל דידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים דפלוגתא דאביי ורבא היא פ"ק דנדרים דרבא סבר לא הויין ידים. וק"ל כרבא והלכך לענין קידושין אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת ומיהו איכא למימר דחוששים לה וצריכה גט ותדע לך דהא בפרק המגרש אמרינן דהיכא דלא כתב לה ודן דיהוי ליכי מנאי הויין ידים שאין מוכיחות ולר' יהודה דבעינן ידים מוכיחות אינה מגורשת ואפ"ה מסתברא דהיכא דכתב לה הרי את מותרת לכל אדם ושאר תורפ' דגיטי חיישינן לה ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר שצריכה ממנו גט ונפסלה מהכהונה אבל לגבי נדרים כל היכא דלא הוו מוכיחות לא הויין ידים כלל ויש אומרי' דאפי' בגיטין וקדושין למ"ד לא הויין ידים אין חוששים לה כלל ולר' יהודה דאמר צריך לכתוב ודן אי לא כתב ליה אין כאן בית מיחוש ומיהו אנן חוששים לרבנן והויא ספק מגורשת ע"כ הנה נראה דהרשב"א שהוא מהרבנים המובהקים חושש וצריך לתקן מ"ש הרב המגיד משנה בשמו ובשם הרמב"ן דאינה מקודשת ולא חשש להחמיר ועם שהרשב"א ז"ל דעתו להחמיר לא חש ה"ה לכתוב חומרא דידיה. וכיון שהוכחנו ממקומות אלו שיש לחוש ולהחמיר ראיתי לרמוז מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובות סימן תשע"ד ואלף רל"ד על מי שאמר הרי אני נותן לך לקידושין ולא היו מדברים על עסקי קידושין והשיב דלא הויין ידים וסיים ז"ל ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקידושין בענין זה לא בעי ידים מוכיחות דצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם ע"כ ונראה ששלשה פירושים סובלים דבריו ז"ל במה שחשש להחמיר או שטעם החומרא משום שדעתו לחוש לסברת המחמירים אף כשלא אמר לי וכמ"ש בחידושיו. או אפשר שדעתו דכל שלא אמר לי לא מהני ולא מידי והכא היינו טעמא משום דאמר הריני שהוא לשון נאה שלדעת הריב"ש היה קרוב להיות מקודשת בודאי או אפשר שטעם הרשב"א הוא משום דבאותו הנדון הוא והיא שניהם אומרים ומודים דלשם קדושין נתכוונו הוא לקדשה והיא להתקדש וזה הבין הרב מהר"י ברב זלה"ה ככתוב בתשובות מהר"ל בן חביב זלה"ה סימן ק"ל קל"א וכן ראיתי בתשובות למורי הרב מוהר"ר שמואל דימדינה זלה"ה בתשובות הנדפסים מחדש השייכות לטור א"ה סימן ל"ד אלא שדבריו ז"ל קשים להולמם שבסי' י"א י"ג כ' ז"ל שראשונים ואחרונים פסקו דכל דלא אמר לי אין כאן ידים וכו' אלא שמ"מ להיות חומר ענין הקדושין גדול כל כך אני חושש למעשה לתשובת הרשב"א הנמצאת שיש להחמיר וכו' ע"כ הנה הבין ההבנה הראשונה שכתבתי. ובסי' ג' כ' אחר שכתב דברי הריב"ש שכתב בסי' רס"ו על האומר הריני וכו' דהא לשון גמור כתב ז"ל אלא שמי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים שהרי נמצא כתוב בתשוב' סימן תשע"ד בלשון הזה ואפ"ה פסק דבעי גט מספק והכריח הבנה זו מדכתב ה"ה משנה בשמו דבלא לי לא מהני. הרי הסכים בהדיא להבנה השנייה שכתבתי ויש חילוק גדול לענין הדין בין ההבנות והר"ם אלישקאר זלה"ה כתב בסימן ס"ב הסכים להבנה הראשונה בהכרח מה שכתב בחידושיו וכמו שכתבתי למעלה

ולהלכה למעשה איך נדון בה צ"ע ומצאתי מחלוקת בין האחרונים שהרב מוהרי"ן לב זלה"ה בח"א כתב דהיכא דלא אמר לי לא חיישינן ואפי' גט אינה צריכה אא"כ היא