עצמות יוסף על קידושין כז

הך פרכא בכי האי גוונא נראה דהתשובה בצדה דכיון דכסף כסף אינו גומר והוי טעמא משום דאמרי' מאי אולמיה דהאי כסף וכו' אלמא כבר הוכיח דאין לכסף האחרון קנין וכיון שכן מי נתן לכסף זה האחרון כח לגמור אפי' שהיה אחר שטר שאם היה לה כח היה לה כח ג"כ לגמור אחר כסף

עוד הקשה הרב מוהריב"ל בהך ק"ו שעושה רב הונא דהא איכא ק"ו אחר הפך מזה והוא הק"ו שעשו התוס' והוו להו תרי קלי וחומרי דסתרן אהדדי דתיקו' כל חד וחד אדוכתי' ולכאורה היו דבריו ז"ל תמוהים בעיני דהא בכי האי גוונא אמרי' דסמכינן אמה מצי' בכל דוכתא ואפשר דסבירא ליה ז"ל דהני תרי קילי וחומרי לא הוו קילי וחמורי מנושא, אלא ממקומות דבקל וחומר של מקומות לא סמכינן אמה מצינו אלא הוו תרי קילי וחומרי דסתרן אהדדי ובכי האי גוונא תירצו התו' גבי מתניתין דכשר בפרה פסול בעגלה בפ"ק דחולין אבל לכאורה היה נר' שהקל וחומר שעושה רב הונא ומה כסף שאינו גומר לכאורה היה נראה שכסף היה נושא וגו' וקונה הוא הנושא ואם היינו מהפכים הק"ו היינו עושים אותו מגמירה וקנייה ומכל מקום מי שיבין טעם החילוק שיש בין ק"ו דנושאים לק"ו דמקומות ירא' טוב טעם להר' מוהריב"ל שהבין דהך ק"ו הוא של מקומות. שוב דקדקתי בתרי קילי וחומרי דמקומ' דאמרי' דלא סמכינן אמה מצינו אין ראיה מהתוס' שכתבו כן גבי כשר בפרה בחולין דהתם שאני דלא שייך למעבד מה מצי' אבל מפרה ועגלה עבדינן מאי מצי' בפרה שהיה קדש היא בשחיטה אף עגלה דכפרה כתיב בה. ולענין הלכה ר"ח פסק כרב הונא וראיתי ברוב הפוסקים הסכימו להחמי' כר"ח ולכאורה היה נראה שלא היה שום ספק בדבר כיון דהך ק"ו ודרב הונא פריכא הוא ואית לנו למימר ביה דיו לבא מן הדין ואין שום התיישבו' לדעת רב הונא אלא דאית ליה סברת ר"ט דהיכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו ואנן קיימא לן כרבנן דאפי' בחצר הניזק אינו משל' אלא חצי נזק כמש' דלית הלכתא כרב הונא ואפשר דמשום חומרא דאשת איש מחמרינן וראוי לחוש. ועיין מ"ש רש"י בסוטה פ' כשם דף כ"ט לשון המתחי' ככר שני וכו' וצ"ע בו

תנו רבנן כיצד בכסף נתן לה כסף וכו' לשון נתן לה נראה בדיעבד ונראה דנקט הכי משום סיפא דנתנ' היא ואמרה היא אפי' בדיעבד אינה מקודשת

הלכה ה דף ה מתקיף לה רבי זירא וכו' בזה כתבו הפוסקים שאם נתן הוא ואמר' היא אם היה קודם מדבר עמה בעסקי קדושיה הויא מקודשת גמורה דלא גרע אמירתה משתיקת' וכ"כ הרא"ש ז"ל והיכא דנתן הוא ואמר הוא אפי' לא היו עסוקים מעיקרא בענין קדושין הויא מקודשת והיכא דנתנה היא ואמרה היא אפי' עסוקים באותו ענין אינה מקודשת דכי יקח איש אשה בעינן נמשך מזה דרישא דברייתא החידוש הוא אפי' אין עסוקין באותו ענין הויא מקודשת וסיפא דנתנה היא ואמרה היא הוי החידוש אפי' עסוקים מעיקרא ונמשך לנו מזה דקדו' דאי הכי אמאי לא משני דלא קשיא רישא אסיפא ומצינו לקיים דיוקא דרישא דנתן הוא ואמרה היא דאינה מקודשת שהוא כשלא היה מדבר עמה מעיקרא דהא חידוש' דרישא בהכי הוי ודיוקא דסיפא דדייקינן מינה דנתן הוא ואמרה היא דמקודשת איירי בשהיה מדבר דהא חידושא דסיפא בהכי הוי כדפ' ונראה דמלתא דפשיט' הוא דנתן הוא ואמר' היא והיה מדבר עמה קודם דמי ממש לנתן הוא ואמר הוא וע"כ כי דייקי מסיפא הא נתן הוא ואמרה היא לאו בגוונא דאיירי ברישא דייקי' דקתני נתן הוא ואמר הוא אלא בנתן הוא ואמר' היא ובשלא היה מדבר עמה. עוד יש לדקדק דנוכל לקיים דיוקא דרישא ודיוקא דסיפא בנתנה היא ואמר הוא וכאן באדם חשוב כאן באדם שאינו חשוב ונראה דצריך לקיימי דרישא וסיפא בחד גוונא כיון דרישא וסיפא לא מוכחא מלתא דאיירי בהכי אחר שכתבתי זה באו לידי תוספי הרא"ש ז"ל וכתב בל' הזה מה שלא הזכיר נתנה היא ואמר הוא משום דלא פסיק' ליה דפעמים מקודשת באדם חשוב ומ"מ לא מצי לשנויי דיוקא דסיפא הכי כיון דבאדם שאינו חשוב לא מקדשה ואי דייק' הכי משמע דבכל ענין מקודש' עכ"ל ונר' שנוטי' דבריו למה שכתבתי. א"נ נראה דאם איתא דלא אתא אלא לדיוקא מינה נתנה היא ואמ' הוא אבל לעול' דנתן הוא ואמ' היא לא הויא מקודשת א"כ אמאי נקט בסיפ' נתנה היא ואמר' היא דאינה מקודשת לשמעי' בנתן הו' ואמר' היא וע"כ דייקי' מינה הא נתנה היא ואמר הוא מקודשת באדם חשוב שאם תאמר שהייתי טועה ואומר דבין נתן הוא ואמרה היא בן נתנה היא ואמר הוא הכל שוה ואינה מקודשת זה לא יתכן דא"כ לשחוק מהך סיפ' ולא לימ' אלא רישא דברייתא דנתן הוא ואמר הוא ודייקינן מינ' דאינה מקודש' אלא בכה"ג ודע שהיה יכול תלמוד' לתרץ דיוק' דריש' בנתן הוא ואמר' היא ודיוק' דסיפ' בנתנה היא ואמ' הוא להפך אלא שזה אין דרך והדיוק צריך שיהיה שוה דאל"כ לא הוה ליה לסיפ' למתני בכה"ג וק"ל וגם בדברי התו' ניחא דלא הוי מלתא פסיק' וק"ל. והוקשה להו לבעל התו' אמאי לא קאמר בגמ' נתנה היא ואמר הוא וניחא להו ז"ל משום דלא הוי מלתא פסיק' ויש לחקור היכא דנתנה היא ואמרה היא באדם חשוב מאי הוי והשכל מחייב שנתינת' לאדם חשוב חשיב' מלתא כנתן הוא לה דטעמא דאדם חשוב מש"ה הוי' והוי' כנתן הוא ואמר' היה דמסקינן דספק' הוי' וחיישינן מדרבנן ולפ"ז אינו מתקיים דינא דסיפ' דהך בריי' אלא באדם שאינו חשוב בדוק' ואם דין זה אמת דברי התו' תמוהים דהא מלתא דסיפ' נמי איירי במלתא דלא פסיק'. ולא מצאתי בדברי הפוסקים מי שיאיר עיני בדבר זה ונ"ל דלא אמרי' דנתינת' לאדם חשוב חשיב' מלתא כנתן הוא אלא דוקא כשדבר הוא לה וקיים דבריה דהשתא יקר' היא בעיניו אבל בקבלתו לחודיה בלי אמירתו לה אינו נחשב כנתן הוא כלל ולפ"ז דינא דסיפא הוה מלתא פסיק' ואפי' באדם חשוב וכנ"ל

ולענין הלכה לא בא הדבר מבורר מאד בספרי הפוסקים ואני אפרש לך עיקרי הדין בדרך קצרה לפסק ההלכה היכא דנתן הוא ואמר הוא הרי את מקודשת לי מקודשת גמורה ואפי' לא היה מדבר עמה קודם בענין קדושין ואפי' לכתחלה מקודשת בכה"ג ואם נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת ואפי' היה מדבר עמה תחלה בעסקי קידושין דכי יקח איש אשה בעינן ואפי' היה אדם חשוב לא חשבי' כנתן הוא ואמר' היא והיכא דנתן הוא ואמר' היא אם היה מדבר עמה בעסקי קידושין או לא היה מדבר וענ' הבעל הן על אמירת' הוו ודאי קידושין ואם לא היה מדבר עמה בעסקי קידושין אסיקנא בגמ' דהוי ספק וחייש' ואני כתבתי למעל' בד"ה היכא דיהב' דהך ספקא לא הוי' ספקא דאוריי' אלא חששא דרבנן בעלמא וכן נראה מלשון הרי"ף אבל מדברי הרמב"ם נראה דהויא כשאר ספיקי. ונסתפק הר"ן בספק קדושין אי הויא ספיק' דאורייתא ודבריו מגומגמי' שהוא ז"ל כ' דאפשר דמוקמי' אתתא בחזק' פנויה והביא מאי דכ' הרי"ף ז"ל בבעיא דלקמן דהויא ספקא דאוריי' ולחומרא דאפשר לדחות דבספקא דאורייתא מדאורייתא אוקמינן לה בחזקת פנוייה ורבנן חששו לה והיה אפשר בזה לקיים לישנא דגמרא דקאמר ספיק' הויא וחיישי מדרבנן ומכל מקום ראוי לחוש לכל החומרו' ולעשותו ספק ממזר דאורייתא. והיכא דנתנה היא ואמר הוא באדם חשוב הויא מקודש' גמורה ודוקא היכא דאמרה היא הילך מנה ואתקדש אני לך וכן כתב הרמב"ם וז"ל אמר' לו הילך מנה ואתקדש לך ולקחו ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה זו וכו' וכן כתב הרי"ף לישנא דגמ'. אבל אם נתנה היא לו ולא אמר' לו כלום ואמר הוא הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי ממך וכו' אפשר דלא הויא מקודשת ואפי' באדם חשוב דלא כל אשה רוצה לינשא לאדם חשוב וכדאמרי' בהאיש מקדש מסאנא דרב מכרעאי לא בעי'. וכתב הרשב"א בסימן תרי"ג דאפי' היה מדבר עמה בעסקי קידושין לא מהני אבל ראיתי שכתב ז"ל ז"ל שלדעת הר"ם הויא מקודשת. ולא יכולתי להלום דבריו ונראה דעכ"פ יש ט"ס בדבריו וצ"ל הראב"ד והוא הלשון שהזכיר השואל ז"ל והמפרשים נחלקו בנתנה היא ואמר הוא שהראב"ד כתב דבאדם חשוב מקודשת כדאמרי' גבי הילך מנה וכו' והר"י והרמב"ם כתבו דאינ' מקודשת וכו' וידוע הוא דחילוק דאדם חשוב גמרא ערוכה הוא ואין שום אופן להתקיים בזה מחלוקת אבל מחלוקתם ז"ל הוא דלהראב"ד אפי' לא אמרה