עצמות יוסף על קידושין כו

דלא אשכחן בעלמא כסף באישות בע"כ דאלו בקדושי דהכא אכתי לא קי"ל ולא נהירא דהא אפי' לא משכחינן ליה בעלמא מאי איכפת לן כיון דאנן צד השוה פרכינן ע"כ אינה קושיא דאיך פרכינן על הצד השוה מאי דבעי' למילף בחופה גופה שתהא קונה ואפי' בע"כ ודרכים רבים עלו בדעתו לא נתחוור דעתי באחד מהם ומצאתי כתוב בכתיב' יד דרך על דיבור זה כלשון הזה. לתרץ כל הקושיות מצאתי דיבור דף י"ו גבי הא דבעי למילף שמיתת האב מוציאה מרשות אב בק"ו דסימנים ופריך מה לסימנים וכו' והקשו התוס' ע"ש ותירצו מה להצד השוה שכן מוציאין מעבדות תאמר במיתת האב שלא מצינו שמוציאה מעבדות ואע"ג דהיא גופה בעי למילף מכל מקום כל כמה דלא ילפינן פרכא היא וי"ל קושיא חזקה שאם נעשה פרכא כי האי גוונא מהיא גופה דבעי למילף אם כן בטלנו כל הצד השוה שבתלמוד כיון דבכל דוכתא דאתי למילף מכל מקום כל היכא דלא ילפינן פרכא היא ונראה דסבירא ליה ז"ל כיון דבחדא מתרתי פרכינן פרכא כל דהו כדבעי למפרך מה להצד השוה שבהם לא בעי' שיהיו כל הצדדים מעלמא כסברת רש"י אלא אע"ג דאיכא צד אחד מהם גופא דבעי למילף כיון דשאר צד הן מעלמא פרכינן מיניה כי האי פרכא מה להצד השוה שבהם שכן מוציאין מעבדות כיון דבשנים ויובל אשכחן שמוציאין בעלמא מעבדות גבי ע"ע אע"ג דגבי סימנים לא מצי' שמוציאין מעבדות כיון דבאמה העבריה דהיא גופא בעי למילף פרכינן מיניה והשתא ניחא דבכל דוכתא דפרכינן מה להצד כי לא אשכחן צדדים בעלמא פרכינן מיניה גופיה דבעי למילף מכל הצדדים. ויש לדייק כל זה בדברי התוס' שלא הקשו מה להצד השוה שבהן שכן מוציאין באמה העבריה דהיא גופה בעי למילף דודאי בכי האי גוונא לא פרכינן אבל שכן מוציאין מעבדות בחד מן הצדדים אשכחנא בעלמא דהיינו שנים ויובל בע"ע אע"ג דצד א' דהיינו סימנים לא אשכחנא בעלמא שמוציאים בעבדות כי גם באמה דהיא גופא בעי למילף פרכינן מיניה. ועם זה יתורצו הקושיות מזה הדיבור וא' כי כוונת התוס' אינם מקשים לרש"י שום קושיא כיון שהוא אמר בפירוש דכל צדדי פרכ' מה להצד בעי' שיהיו מעלמא ליכא לאקשויי מידי ומה שמקשים ממה שאדם מקדש בתו קטנה בע"כ הוא לדעת התוספות דסבירא להו דכי פרכינ' פרכת מה להצד אע"ג דבצד אחד מהם בעי למילף פרכינן מיניה כגון הכא שמצינו בעלמא שנים מן הצדדים דהיינו ביאה ביבמה ושטר בגירושין אף על גב דגבי כסף לא אשכחנא בע"כ דעלמא אלא קידושי קטנה דהיא גופא בעינן למילף פרכינן מיניה והשתא ניחא לישנא דתוס' במ"ש קשה לר"ת ולא קשה לפירוש הקונ' וה"פ פירש בקונטרס וכו' ואם זה אמת קשה לר"ת לפי דרכם של התוס' דאף יהיה צד אחד מהיא גופא דבעי למילף פרכינן מיניה אם כן הרי מצי' שאדם מקדש בתו קטנה דחשיב בע"כ ואיך אמר רב הונא באישות מיהא לא אשכחן בע"כ לזה השיב דלא חשיב בע"כ כל מילי דקטנה כיון דאיכא דעת האב שהוא במקום דעתה וכסף בע"כ משכחת לה בקידושי יעוד ויש מיישבים דאפי' אם נפרש לדעת התוס' כפירש"י ז"ל דמה שהאב מוכר בתו קטנה חשיב בע"כ דוקא מוכר דחוב הוא לה חשיב בע"כ אבל בקדושי קטנה דזכות הוא לה לא חשיב בע"כ וכל זה לדעת התוס' דלרש"י לא יש קושיא כדפירשתי עכ"ל מה שמצאתי ובאמת שמה שכתבו בויש מיישבין וכו' ניחא לי דודאי לא יתכן לפרש על דברי רש"י כיון שרש"י פירש להפך אבל כוונת' ז"ל היא שעם פירש"י דחשיב מכירת האמה בע"כ מפרשים הם ומחלקים בין מכירה לקידושין. אבל הכלל שכתב דפרכינן מחד צד ק' בעיני כלל זה איך נאמר מה להצד השוה על חד צד. ונראה עוד לפרש דיש מיישבין יתכן על דברי רש"י ומ"ש רש"י בקידושי קטנה ואף בע"כ הכונה דלא דמי לבע"כ דאמה דהכא אף בע"כ וטעמא משום דמדעתה חשיבא וק"ל. ובמה שכתבו התוס' שהמכירה חשיב מדעת ולא חשיב בע"כ כי אם בקדושי יעוד בדוקא אין לדקדק דנילף חליצה באמה העבריה והשתא ליכא למימר שנעשה יוכיח מאשה ושפחה כנענית וכמ"ש התו' למעלה בד"ה ספר כורת' משום דאיכא למפרך מה להנך שכן הן מדעתן ולכך אין בהם חליצה מה שאין כן באמה שהיא בע"כ דהא איכא למימר עבד עברי הנמכר ע"י ב"ד בע"כ יוכיח דלא אתי בהך ק"ו כיון שאינו יוצא במיתת האדון

הלכה ד דף ה' אמר רב הונא חופה קונה וכו' לר"ה יש לדקדק דתהא האמ' נקנית בחופה בהקישה דאחרת ונראה דלא מקישי' בהך הקישה אלא מאי דכתיב גבי אחרת בהדיא אבל לא איתקש במאי דאתיא בק"ו. ודע דלא מצי למילף מק"ו דמקומות ולומר ומה גמר שאינו בכס' אית' בחופה וכו' דאיכא למימר פדיון הקדש יוכיח וכו'

מלתא דכתיבה בהדיא קתני הרא"ש ז"ל דחה מלתי' דרב הונא משום דמיתת היבם הוי מלתא דלא כתיב בהדיא ואפשר דלרב הונא הוי מלתא דכתיבי בהדיא מדאיצט' הנעל למעט יבמה מגט דלא נילף בק"ו דאשה שאינה יוצאה בחליצה וכו' כדלקמן ואם איתא דאינה יוצאה במיתת היבם למה לי קרא למעט מחליצה הא איכא למפרך מה לאשה שכן יוצאה במיתת הבעל אלא ודאי דיוצא במיתת היבם ולהכי איצטריך נעל למעט מגט אלא דאיכא למימר אהך פרכא עבד עברי יוכיח שאינו יוצא במיתת האדון ויוצא בשטר אף אני אביא יבמה ולרב הונא ליכא למימר עבד עברי יוכיח משום דלא עבדינן יוכיח מעבדות לאישות אלא דתמיה לי בזה דנהי דלא עבדינן פרכא אבל יוכיח מי יאמר דלא עבדינן

תוס' חופה שגומרת וכו' הוקשה להרב מוהרי"ן לב זלה"ה דנראה לכאורה דקושיית התוס' היא קושי' הגמרא. ובאמת הבנתו מוכרח' דקושיית הגמרא היא אריש דינא דאיך נאמר ומה כסף שאינו גומר חופה שגומרת דמה שאינו גומר היינו כסף יחידית ומאי דחופה גומרת הוא אחר כסף נמצא שהק"ו הוה בטל לגמרי ומ"ש בגמרא גמרינן חופה שלא ע"י קדושין אפשר דהכי קאמר כיון שהק"ו בטל נמשך שאין ללמוד דחופה קונה בק"ו דהא הק"ו אין לו הבנה ואין מקום ללמוד דחופה קונה אלא בעבור שמצי' דגומרת וכי גמרינן חופה של' ע"י קדושין וכו' מחופה שעל ידי קדושין זה נראה מוכר' עוד הוקשה להו ז"ל וא"ת לדידן וכו' וקשה לי מאי קושי' הוא לדידן דהא לדידן לא סבירא לן כר' טרפון דאמר היכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו דלדעת רבנן אמרינן דיו והך ק"ו שעשו התוס' פריכא הוא ואפ"ה אית לן למימר דיו דהא כי אמרינן כסף שקונה אינו דין שיגמור אחר כסף איכא למימר דיו שיהא אחר כסף ככסף לחודי' מה כסף לחוד' קונה ולא גומר אף כסף אחר יהא קונה ולא יהא גומר ואם תאמר למאי מהני הק"ו הא לדעת רבנן אע"ג דמפריך אמרינן דיו ונראה דיש לחלק בין העניינים דהא דאמרינן דיו היינו דוקא כשנתקיים הק"ו במה שאנו באים ללמוד כלל משל הק"ו הנאמר בפרק כיצד הרגל שלמדנו דקרן ברשות הניזק נזק שלם מק"ו אמרינן דיו שיהא כקרן ברשות הרבים ולא נלמוד אלא מחצית הלמוד אבל הכא שהק"ו הוא לענין גמר ואמרינן כסף שקונ' אינו דין שיהא גומר אי אמרינן דיו שיהא ככסף ולא יהא אלא קונה לא נשאר לנו שום למוד בענין הק"ו דהא קניי' וגמר הם ב' דברים נפרדים זה מזה ובשלמא אי הוה אמרינן דיו שיהא גמר דכסף אחר כסף באותה קנייה שפיר הוה אמרינן דיו ונראה אם כן דדיו כי האי גוונא אפי' רבנן מודו דלא אמרינן ליה. עוד קשה שהתו' הקשו לדידן וגם לר' הונא ג"כ קשה דיהא כסף אחר כסף גומר מק"ו חופה שאינה קונה בשפחה כנענית גומר' באשה כסף שקונה בש"כ אינו דין שיגמור הכא אחר כסף והתירוץ דתירצו התוס' מאי אולמיה וכו' תקשי לן אליבא דר"ה לענין חופה מאי אולמיה דהאי חופה מהאי חופה ודוק. גם בביאה אחר כסף איכא למפרך אליבא דר"ה שיהא גומר מק"ו דחופה שאינה קונה ביבמה גומרת באשה ולכאורה נראה דליכא למפרך ולא מידי. עוד הקשה הרב מהרי"ן לב דנהי דכסף אחר כסף אמרינן מאי אולמיה דהאי כסף מהאי כסף מ"מ כסף אחר שטר יהא גומר מהך ק"ו ומה חופה שאינה קונה גומר' אחר שטר כסף שקונה אינו דין שיגמור ונראה דאיכא למפרך מה לחופה שכן גומר' אחר כסף תאמ' כסף שאינו גומ' אחר כסף משום אולמי' וכו' ואפי' תימא דלא עבדינן