עצמות יוסף על קידושין כד

כי תקח אשה את איש. ואכתי קשה כיון שהתוס' הכריחו למעלה דקרא דכי יקח איצטריך לנתן הוא ואמרה היא דלא מהני הוה להו למימר כתב כי יקח ולא שתלקח לאיש ולשון תקח אשה את איש משמע שאומרת הרי את מקודשת לי והיה נראה לומר דהכונה לומר ולא תלקח אשה לאיש אבל מלשון אומרם בסמוך בלאו הכי שמעי' מדכתיב כי יקח ולא כי תקח אשה את איש א"א זה ודוחק למחוק הס'. עוד קשה לי דלעיל בריש פרקין מסיק ואיבעית אימא הא מני ר"ש היא דתני' ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש להלך וכו' והיכי קאמר ר"ש דרכו של איש מדכתב הכי דהא הוכרח לכתוב כן הכתוב לאשמועי' דנתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת והיכי מצי למכתב כי תלקח אשה לאיש ועוד דאמאי קאמר ר' שמעון ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש דהא למאי איצטריך למימר הכתוב כי תלקח דמויצאה חנם נפקא לן ונראה דה"ק מדכתיב הכי ולא הכי כלומר מצד הכתוב הזה יש להוכיח דדרך האיש וכו' אבל נר' דאפי' היה אומר הכתוב כי תלקח אשה לאיש היינו שומעים הך דרשא דהכא דכי תלקח אשה לאיש משמע שהאיש הוא הלוקח לאשה אבל לא הוה שמעינן דדרך האיש להלך אחר האשה אבל באומרו כי יקח איש אשה נר' דדרך האיש להלך וכו' ולא נעלם ממני מה שיש בזאת הקושי' מן הדחוי ומה שכתבתי נר' כפי שורש הלשון אבל ממאי דכתב רש"י ז"ל לקמן גבי נתן הוא ואמרה היא פרש"י ולא כתיב כי תלקח וכו' הפך מה שכתבתי

עוד כתבו אי לאו ג"ש הוה מוקמינן קרא דכי יקח איש אקדושי ביאה וכו' וקשה לי כיון דק"ל דאתקשי הויות להדדי כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה דף מ"ו אם כן מקדושי ביאה ילפי' כסף גם כן ושטר ואי צריך קרא לכל הויה והויה בשטר מנלן קרא לומר כן. ונראה דאפשר דבשטר הוה מקיש ליה לביאה אי משום דאיתקוש הויות להדדי ואינו נותן בידה כלום דבשטר אפי' על איסורי הנאה כשר אבל בכסף קס"ד דלא צריך נותן הוא ואמר הוא כיון שנותן ההנאה בידה ולכך לא הזכירו התוספות בדבריהם שטר כלל

הלכה ב ובעלה מלמד שנקנית בביאה והלא דין הוא וכו' וקשה דנילף ביאה באשה מדכתב ביבמה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ופריך בגמרא לקמן ואימא לכולי מלתא כאשה ומשני אמר קרא ויבמה וכו' משמע דבמאי דלא מיעט קרא אלא שנתפרש בהדיא דהיינו ביאה קאמר הכתוב דנחשב כאשה משמע דביאה קונה באשה ונראה דהכתוב קאמר שהיבמה יש לה דין אשה עם הביאה אבל אינו מוכרח שהאשה תהא נקנית בביאה וק"ל

ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה וכו' אף על גב דהיבמה נקנית גם כן בעל כרחה באשה לא ילפינן אלא מדעתה ואין לו' דיו דאדרבא פחות ממה שדיינינן בק"ו נקטי מיניה דהיינו דוקא מדעתה דאין סברא שיהא האשה בע"כ כלל דהדיו אינו נעשה פרכא. ודע דבהך ק"ו לא מצינן למילף שתהא הביאה גומרת כמו ביאה דיבמה דאיכא למימר דיו אסוף דינא שיהא ככסף שאינו גומר וליכא למפרך השתא מה ליבמה שכן ביאתה גומרת דאחר שעשינו דיו לא עבדינן מיניה פרכא וזה נראה לי כלל ברור במדות ואין להקשות אליבא דרב הונא דחופה קונה נדון ק"ו מחופה שאינו קונה ביבמה ואפי' הכי קונה באשה ביאה שקונה ביבמה וכו' דהא חופה לא למדנו אלא מכסף ושטר וביאה בחדא מתלת כדלקמן ופשוט הוא בעיני

תוס' ובעלה וכו' וא"ת תיפוק ליה וכו' דמשמע נמי ל' ביאה כלו' דכסף למדנו מקיחה קיחה וביאה ממשמעותי' דקיח' לחודא. עוד כתבו דאי לא כתיב ובעלה וכו' אבל ליחשב העראה כגמר ביאה שפיר דמי וכו' וקשה כיון דלאו לענין קנין איתמר הכי למאי מהני הג"ש והתוס' כתבו בפ' הבא ע"י דהוי ג"ש מופנה. ונראה דמהני דלא להוי כארוסה אלא כיון שהערה בה אחר כסף להוי אשת איש לענין חנק אבל השתא דאית בה ביאה כתובה בתורה השתא ילפינן העראה לענין קנין עוד קשה לשתוק מהג"ש לענין העראה ותיתי בק"ו ונימא הכי ומה כסף שאינו קונה ביבמה קונה באשה העראה שקונה ביבמה כדאית' בפ' הבא ע"י מג"ש דביאה ביאה אינו דין שתקנה באשה מה לכסף שקונה אמה ביאה תוכיח שאינה קונה באמה וקונה באשה אף אני אביא העראה ונראה דכיון דעיקר העראה ביבמה היא לגמור קדושיו של ראשון סבר' הוא שאין ללמוד זה בק"ו ואף על פי שכפי כללי המדות שיש לנו אין הפרכא שייכא אלא לכסף סברא הוא שלא לעשות הך למידה

תוס' אמה העבריה תוכיח וכו' ומשני אי לא כתיב אלא ובעל היא גופא לא אתיא בק"ו דה"א אמה העבריה תוכיח ע"כ דבריהם בלתי מבוארים דהא מיעוט אמה מובעל נפקא וע"כ פירושו הוי דוקא לאשה יש בעילה לא אמה וכיון שכן ממילא ידעינן דבאשה איכא בעילה ואיך נאמר אמה תוכיח וכבר נתעורר בזה הרב מוהריב"ל ז"ל. והנראה דפירוש הברייתא באו' והלא דין הוא פירושו הוי כדפרשי' לעיל דנהי דקרא דכי יקח איצטריך לדרשא דלקמן וממילא נפקא לן כסף אבל התנא לא היה לו להזכיר מהכתוב כלל אלא הק"ו וז"ש והלא דין הוא ולא יזכר הכתוב כלל ואפילו תימא דמן הכתוב נשמע דין הביאה שלא ידענו אותו זה אינו דבלי שום פסוק נשמע הדין מכח ק"ו אפי' היה נכתב המיעוט דאמה העבריה במקום דלא לשתמע דהאשה נקנית בביאה וכיון שכן קרא לענין ביאה לא איצטריך דמק"ו לחודי' בלא שום קרא נפקא ומשני אי לא כתיב אלא ובעל פירוש ע"כ התנא הוכרח להשתמש מהכתוב שאם לא היה כתיב אלא ובעל לענין מיעוט האמה לחודיה והיה על אופן דלא הוה משתמ' מיני' אשה כדפרישי' הוה אמינא אמה העבריה תוכיח לכך הוכרח התנא להביא קרא דובעלה והמקשה הקשה לו מה לאמה העבריה שכן אין קניינה לשם אישות עד דמסיק אעיקרא דדינא פרכא שכן זקוקה ועומדת והשתא צריך קרא דובעלה לאשה והא דובעלה כי היכי דלא נקיש אמה לאחרת בהיקש. עוד נראה דרך אחר והוא זה דאמה העבריה לא מצית אתיא מק"ו דיבמה דאיכא למפרך מה ליבמה שכן קניינה לשום אישות וכיון דלא אתיא מק"ו נראה דיש בין המשיב והמקשה אי אמרינן יוכיח גם כן מינה מטעם זה או לא דהמשיב שאמר אמה העבריה תוכיח והמקשה סבירא ליה דכי היכי דלא אתי מק"ו מטעם זה כמו כן אמרי' דלא נעביד מיניה יוכיח ויתבארו דברי התוס' על אופן זה שהקשה להו דהא אמה העבריה אתיא מק"ו אי לאו קרא דובעלה ולמה לי הא דובעלה ומשני דאי לא הוה כתיב אלא ובעל הייתי אומר דובעלה לגופיה איצטריך ללמדנו ביאה באשה דאי הוה שתיק קרא מיניה הוה אמינא היא גופא דהיינו האשה לא אתיא בהך ק"ו כיון דאיכא למפרך מה ליבמה שכן קניינ' ואיצטריך ובעל לגופיה והשתא הוה מקשינן אמה לאשה בהיקשא דאחרת להכי איצטריך הכ' דובעלה למעט אמה העבריה כנ"ר והכי סדר דבריהם אי לא כתיב אלא ובעל הייתי אומר אי הוה שתיק מיניה דאשה לא אתיא בק"ו ואיצטריך ובעל לגופי' ולא הוה ממעטים אמה העבריה. וראיתי ברש"ל שכתב דרך בדבריהם דהייתי או' הכי זו שהיא ראויה לביאה מאחר שכבר לקח' בקידושין של כסף והיא אשתו אבל אחרת אינה ראויה לביאה אפילו יש לו כבר שייכת בגוה כגון אמה העבריה ודוק ולא ירדתי לסוף דעתו דלמה נמעט אמה לביאה אחר קנין ולא נאמר דלגופיה איצט' ללמד בו ביאה והנראה לע"ד כתבתי

הלכה ג ומנין שאף בשטר וכו' שטר שמוציא וכו' ואין לדקדק חליצה תוכיח שמוציא ואינו מכניס דמה לחליצה שאינה מוציאה באשה מדכתיב ספר כריתות וכו'. עוד יש לדקדק דהא שטר של יבמה הנכנסת בביא' יוכיח שאף על פי שמוציא אינו מכניס דהא ויבמ' מיעט כסף ושטר אף אני אביא שטר דכל אשה דעלמא ונראה דאיכא למפרך מה לשטר דיבמה דאינה מכניסה משום דהיבמה אין הטעם בה בעבור קנין אלא בעבור לקיים שם אחיו שהרי היא קנויה מן הראשון וזה לא נעשה ע"י שטר אלא ע"י ביאה מה שאין כן בשאר אשה דעלמא שהרי השטר בא כדי לקנות' ולכך ליכא למיעבד יוכיח מהך שטר. ונראה עוד