עצמות יוסף על קידושין כג

יעשה. ויל"ד לפי האמת אמאי איצטריך היקשא דכי יקח ללמד שטר באמה העבריה דמק"ו דאשה נפקא לן שאינה יוצאה בכסף ונקנית בשטר ואפשר דלא עבדי ק"ו עם יציאה והכנסה א"נ אי לא הוה כתיב הקישא לענין שטר הוה ילפינן ע"ע הנמכר לישראל מע"ע הנמכר לגוי שאינו נקנה בשטר כמ"ש התוס' בסוגיא דע"ע ד"ה הואיל וכו' בג"ש דשכיר שכיר ועבריה איתקש לע"ע דכתיב כי ימכר לך אחיך העברי וכו' ולקמן בפסקא דובשטר מנלן דף י"ו אבאר עוד תירוץ אחר בס"ד

עוד כתבו ורבינו נתנאל וכו' דע כי אין טעם רבינו נתנאל משום דחשוב הדבר כמו פרכא דהא אין משיבין על ההיקש אבל הכוונה היא דכיון דמאי דכתיב בהדיא בכתוב אינו ההכנסה אלא היציאה וזה א"א ללמוד באשה אם כן ההכנסה דנפקא לן מהיציאה לא גמרינן בה וק"ל

תוס' מה לאמה וכו' וי"ל כ"ש דאיכא למפרך יבמה תוכיח וכו' הכ"ש הוא באופן זה אחר שנדקדק מה שדקדק הר' מוהרי"ן לב זלה"ה דבק"ו של מקומות המה נהפך ליוכיח והיוכיח למה והכא בהך ק"ו של מקומות ליכא למימר יבמה יוכיח אלא פרכא והיא מה לביאה וכו' וע"כ צ"ל שזאת הוא גם כן כוונת התוס' באו' דאיכא למפרך יבמה תוכיח פי' והיא פרכא דעדיף טפי מיוכיח והטעם הוא ברור. ונ"ל לדקדק זה בדבריהם באומר דאיכא למפרך יבמה וכו' דהא לא שייך לישנא דלמפרך איוכיח כלל ואיך כתבו דאיכא למפרך אלא כונתם ז"ל היא לומר שהיוכיח שאמר בגמרא השתא איכא למפרכיה כלו' שנעשה פרכא ממנו והיא מה לביאה שכן קונה ביבמה וכו'. ויל"ד בדברי התוס' דמה ק"ו הוא זה דהא איכא למימר יציאת כסף יוכיח שמוציא באמה ואינו מוציא באשה אף אני אביא ההכנסה ועם מ"ש למעלה דמיציאה להכנסה לא עבדינן יוכיח ניחא אבל בסמוך אתרץ תירוץ מבואר לכל

עוד קשה דאפי' דפרכינן מה לביאה כדפי' איכא למימר שטר יוכיח שאינו קונה באמה וקונה באשה אף אני אביא כסף וכו' וכבר נתעורר הרב מוהרי"ן לב זלה"ה בזה והודחק בתירוץ וחסר הדבר בדבריהם ז"ל וכמ"ש הוא עצמו והנ"ל שאין צריך ביאור בדבריהם ז"ל וכונתם ז"ל מבוארת וזה שהתוס' ז"ל הוקשה להו בהאי ק"ו דעביד בגמרא ועביד מיניה יוכיח מיבמה ולבסוף מסיק דאית בה פרכא מיציאת כסף ואמאי לא עביד ק"ו ממקומות ולא שייך שום פרכא ולא שום יוכיח ונימא הכי ומה ביאה שאינה באמה ישנה באשה כסף וכו' והשתא ליכא למימר יבמה תוכיח וכו' ותירצו התוס' שהיוכיח נהפך למה ומכאן נלמוד לכל המקומות שהיוכיח נהפך למה וז"ש כ"ש וכו' שהוא אריש דינא והשתא איכא למפרך מה לביאה וכו' ואיכא למימר שטר יוכיח וגם לבסוף יציאת כסף יוכיח במקומו עומד ואפי' תימא מה לשטר שכן מוציא תאמר בכסף וכו' היינו משום הפרכא דמה לאמה שכן יוצאה בכסף וכוונת התוס' לומר שלא נמלטנו מכל הפירכות דלגמ' אלא דהמה נהפך ליוכיח והיוכיח למה זהו כל כוונתם בזה ואין שום תפיסה לדברי התוס' ונתבטלו קושיות הרב מוהרי"ן לב זלה"ה כנ"ל

אחר שכתבתי ביאור דברי הגמרא והתוס' כפי הנראה לע"ד ראיתי לכתוב דבר קל בעיני יודעי דת עם שקשה מאד בדברי הריטב"א ז"ל וזה שהוא ז"ל הוקשה לו על הך ק"ו וכ' ז"ל וק"ל מה לאמה העבריה שכן אין קניינה לשם אישות ולא שייכה בה ביאה ולא משום קולא דביאה הוא ואיכא למימר דתנא סמך אהא דאפי' כי מפריך מדין ק"ו אכתי אתי שפיר במה מצינו וכו' ואנן מהדרינן דאפי' במה מצינו לא אתי דאדמדמינן לה לאמה נדמיי' ליבמה שאין כסף קונה בה ואמרי' מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר כלומר דלאמה העבריה ראוי לדמותה יותר מלדמותה ליבמה שהרי זו דומה לאמה העבריה בצד א' שהיא נקנית בשטר משא"כ ביבמה וכו' ע"כ ודבריו תמוהים דלא מצינו מעולם בתלמוד פרכא אמאי דמחייב הדבר במלמד ללמוד ממנו ולא שייך למפרך מה לאמה אלא על הדין שנלמד משם שנקנה בכסף אבל לומר מה לאמה שמתחייבת בביאה מעולם לא מצינו ועוד שמה שאין בה ביאה משום דאין קניינה לשם אישות זה אינו ממה שיקשה שהרי אי לאו מעוטא דובעלה למעט אמה העבריה הא אמה העבריה אתיא בק"ו עם שאין קניינה לשם אישות אלא דלא רצה הכתוב בכך מטעם זה והכא נעשה ק"ו הכי ומה האמה שאינה נקנית בביאה לפי שלא רצה הכתוב בכך נקנית בכסף אשה שנקנית בביאה א"ד וכו' וזה פשוט בכל התלמוד ופירוש הריטב"א ז"ל קשה מאד דהא כיון דאיכא לדמויי לאמה משום דנקנית בשטר ואיכ' לדמויי ליבמה דנקנית בביאה נמצא הדבר מסופק דליכא למימר דעדיף טפי לדחויי לאמה משום חומרא דהא אתית לידי קולא אם קבלה קדושין מאחר וכיון שכן מאי פריך הא למה לי קרא הא אתיא לה דהא מהך ק"ו אין הכרח כדפרי' ואפשר דאלישנא דברייתא פריך דכיון דקיילפת מהך ק"ו אם כן איך שייך לומר להביא עוד קרא עליו אלא שהריטב"א ז"ל ס"ל דזה הוי כעין מה מצינו נמצא דלא פריך בגמרא ולא מידי נמצא שאין פירושו מחוו' ומה שכתבתי הוא הנכון ודבר ברור הוא בכל התלמוד

ה ואיצטריך למכתב וכו' דאי כתב רחמנא כי יקח הוה אמינ' קדושין דיהיב לה בעל דידה הוו וכו' ויש לדקדק דהא להא לא איצטריך קרא דגמרינן לה מהקישה דאמה העבריה ונראה דלא שמעינן מהך הקישא אלא מילי דקנין בהך מלתא הוא דאיתקש לאחרת אבל לא שיהא דומה לאחרת בשאר דיניהם דאם אחרת יק' בליקוחין דוקא משתעי דהא מהך טעמא לא נפקא לן דיוצאה במיתת האדון מהך היקשא וכדאכתוב בסוגיי' ע"ע בס"ד

ואי כתב ויצאה חנם וכו' היכא דיהב' וכו'. וקשה היכי שמעינן זה מכי יקח הא כי יקח אצטריך למעט היכא דאמר הריני אישך וכו' דכי יקח כתיב ולא שיקח את עצמו עיין

תוס' היכא דיהבא וכו' וק' שהרי באיש אינו נופל לשון קידושין שאין נאסר בכך ויש לפ' שאו' הרי אני וכו' וקשה לי כיון דלשון קידושין אינו לישנא דאורייתא אלא לישנא דרבנן דאסר לה אכ"ע כהקדש כדאיתא בריש פרקין כיון שלא הוקשה להו לתוס' אלא שאין נופל לשון קידושין שאין נאסר וכו' אמאי לא פירשו דלשון קידושין לאו דוקא אלא האשה היא שאמרה הרי את קנוי לי או הרי את בעלי דבאיש נופל שפיר לשון זה ונראה שבעבור זה כתבו התוס' וצ"ל דיהבא לדידי' לאו דוקא כלומר שאם היה מוכרח שהיא נותנ' לו היינו אומרים שהאשה אמרה זה הלשון בעבור שהיא נותנה לו ממון אבל לישנא דיהב' לדידי' ע"כ אינו כמשמעו כיון שהאב מקבל הקידושין לכך ניחא טפי למימר דהיא אמרה הרי אני מקודשת לך או קנויה לך דהוי לישנא דאורייתא. עוד קשה כי היכי דהקשו על רש"י שכת' דאמר הרי את מקודשת לי וכו' אמאי לא הקשו על דבריו במה שכתב ז"ל דיהבא איהי לדידי' כסף וכו' דהא כסף דאביה הוא והייתי סבור לו' שמ"ש וצ"ל וכו' הוא פי' על דברי רש"י ויתיישב באו' דיהבה איהי לדידיה כסף וקדשתו דאמרה ליה התקדש וכו' כנר' דה"ק פי' נתן לו כסף היינו דאמרה ליה התקדש וכו' אבל מלשון שכתב בסמוך להוי קידושין מה לי כסף דידיה וכו' לא יתכן כלל זה וקישור אומר' וצ"ל וברור שנמשך במה שסיימו לו' שאומרת הרי אני מקודשת לך. וקשה לי על דבריהם ז"ל שנראה מדבריהם דהיכא דנתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת דהא עיקר הכתוב לא איצט' אלא להכי לומר דאינה מקודשת ובגמרא אמרי' לקמן דנתן הוא ואמרה היא ספקא הוי וחיישינן מדרבנן ונראה דלשון מדרבנן נראה שאין הספק מדאורייתא אלא חששא דרבנן בעלמא וזה אמת אבל אי לא הוה תירוץ זה הייתי אומר דכיון דלקמן איכא דרשא אחריתי בכי יקח שלא יקח את עצמו אפשר שזה היה טעם הספק והראשון עיקר

תוס' כתב רחמנא כי יקח ולא כי תקח אשה את איש לכאורה נראה דהבנת דבריהם היא מדכתב הכי ולא כתב כי תקח אשה את איש וזה אי אפשר דהא למה לן למכתב כי תקח אשה את איש בלאו הכי שמעינן ליה מדכתיב ויצאה חנם וכו' ונראה דהבנת דבריהם כך מדכתיב כי יקח דמשמעותו הוי ולא