עצמות יוסף על קידושין כב

איצטריך הפסוק אבל לכתחלה דברי הברייתא שאמרה והלא דין הוא וכו' ופרש"י ולמה לי קרא וכו' תקשי לי דהא איצטריך לההיא דלקמן ולפי ריהטת שמעתתא אפשר לדחוק בדברי הבריי' דה"ק והלא דין הוא וקרא לא איצטריך להכי אלא לההיא דלקמן לענין צריכותא ולקמן לא פריך אלא משום דאחר קיום הק"ו אמר ת"ל כנר' קיום הק"ו קאמר הכי והנלפענ"ד בזה הוא דתנא לא מייתי מהך קרא אלא ענין קניית כסף לחודיה דהא על מתני' דנקנית בכסף קאי ועלה קא בעי מנלן ומייתי לה מקרא ועם היות דעיקר גופיה דקרא איצטריך להא דלקמן מכל מקום פריך בעל הברייתא והלא דין הוא כלו' דמאי דיילפ' כסף מהך קרא אין צורך לו דקניית כסף לתודה מק"ו קאתיא לן אבל לעולם עיקר גופיה דקרא איצטריך לדלקמן ואע"ג דממילא נפקא לן כסף בההיא צריכותא וזה נר' נכון

אבל קשה לי קושיא א' בדברי האי תנא אמאי לא יליף קניי' כסף מק"ו דהקדש ומה הפדיה דהקדש שאינו יכול לפדותו בשטר יכול לפדותו בכסף אשה שנקנית בשטר אינו דין שתהא נקנית בכסף ולכאורה נראה שאין שום פרכא בהך ק"ו ונראה דע"כ קרא איצטריך דאי מק"ו דהקדש הייתי או' דיו כהקדש שאין מתחלל על הקרקע וכמו כן אשה לא תהא נקנית בקרקע ואנן קי"ל דשוה כסף ככסף אך ק' דנהי דזה מתורץ לענין הכתוב דאיצטריך אבל כיון דבלא"ה איצטריך קרא כדלקמן וממילא משתמע כסף ועיקר קושית התלמוד לתנא הוא דלמה לא נפיק כסף מק"ו עם שהפסוק איצטריך לההיא דלקמן א"כ תקשי לן דאמאי לא נפיק כסף מק"ו דהקדש דכתיבנא וליכא למפרך ביה ולא מידי ואין לומר דכיון דמתני' קתני בכסף ובשוה כסף אין לתנא למילף מהקדש דנאמר דיו דהא עיקר התנא לא בא ללמוד כ"א קניית כסף אבל כבר הכתוב איצטריך לדלקמן ומינה ג"כ משתמע כסף וילפי' מע"ע דשוה כסף ככסף ונראה דאין לו לתנא ללמוד כסף מק"ו שיש בו דיו שהוא הפך משנתינו ובשלמ' השתא דנפיק מקרא דכסף ממילא נלמוד שוה כסף מע"ע במה מצי' אותו כסף שהוא שוה כסף ככסף כמו כן הכא אבל השתא אין ללמוד דבר זה מק"ו דאית ביה דיו שהוא דבר הסותרו. עוד נראה דאיכא למפרך אק"ו של הקדש מה להקדש שכן נתקדש אפילו באמירה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והוה ליה פרכא מהכנסה ליציאה ע"ד שעשו התו' משש ויובל דוקא

ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף וכו' קשה נימא דיו אריש דינא וכמו שהאמה אינה נקנית כי אם בשתי פרוטות כמו כן אשה. והיה נר' לומר דבעה"ג סמיך אק"ו דשפח' כנענית דנקנית בפרוטה מה האמה מה לשפחה כנענית שכן נקנית בחזק' וחליפ' אמה יוכיח וליכא למימר דכיון דאמרת אמה יוכיח דיו שיהא כאמה בשתי פרוטות דכיון דאית ביה פרכא ואית למהדר לשפחה כנענית שהוא תחלת הדין נלמוד משפחה כנענית ותהא נקנית בפרוטה נראה היה לע"ד שזהו טעם התוס' בד"ה מעיקרא דדינ' וכו' דניח' ליה למפרך הך פרכא דשייכא אף בשפחה כנענית דהוה מצי למעבד ק"ו משפחה כנענית דיש לדקדק למה להם למימר דהוה מצי למעבד ק"ו והוי להו למימר דהוה מצינן למימר שפחה כנענית תוכיח דאינה יוצאה בשש ויובל אלא דנקטו במלתייהו ק"ו משפח' כנעני' בעבור שהוא תחלת הדין אלא שזה א"א להולמו שהרי התוס' קיימי אמאי דעביד בגמרא פרכא דיוצאה בכסף דלמה לא עשו פרכא אחרת ותירצו תוס' דה"ה אלא דניחא ליה וכו' אבל קודם שיעשה הפרכא דיציאת כסף אין לנו למפרך מידי באמה ולא בשפחה כנענית ואם אית לנו פרכא דחליפין בשפח' ונא' אמה תוכיח אכתי נאמ' דיו באמה כיון דאכתי לא ידעינן הפרכא אבל עיקר הדבר הוא שעיקר קושייתנו היה דלמה ליה לתלמודא למימר מעיקרא דדינ' פרכ' נימא דיו ואפי' לא יהא שום פרכא בעולם וכיון שכן שפיר נאמר תחילת הדין שפח' כנענית ולא תקנה אלא בפרוטה ולפי זה מ"ש התוס' דהוה מצי למעבד קל וחומר משפחה כנענית דלא שייך למימר הכי הכונה לומר דליכא אם כן שום פרכא וליכא למימר דכוונתם לומר דליכא הך פרכא אבל לעולם דאיכא פרכא דחליפין וחזקה ואיכא למימר אמה העבריה תוכיח וכו' וע"כ צ"ל מה לתרוייהו שכן יוצאים בכסף ולכן עשה בגמרא הך פרכא דזה היה להם לתוס' לרמוז ולא היה להם לומר דלא שייכא פרכ' דסימנים וכו' ונתקיים מה שכתבתי בסמוך. ועוד נראה דאק"ו דע"ע הנמכר לגוי סמכינן ונאמר הכי ומה ע"ע הנמכר לגוי שאינו נקנה בשטר נקנ' בכסף אשה וכו' וליכא למפרך אלא מיציאת כסף דעביד בגמרא דאפירכא גאולת קרובי אית יוכיח ואהך ק"ו סמיך לענין דלא נימא דיו. עוד נראה לתרץ דלא גמרינן מאמה אלא עיקר הקנין וגם האמה עיקר קניינ' בפרוטה הוא משום דלהוי בה אבל כסף הוא דאיצטריך ב' פרוטות וזה לא שייך באשה כלל אבל אי הוה ילפינן בהקישא דאמה הוה ילפי' ב' פרוטות דאין היקש למחצה כ"נ לי ולקמן בד"ה מוכר עצמו מנלן אבאר אם ע"ע הנמכר לגוי נקנה בפרוטה וטעמו של דבר ע"ש. עוד נראה לתרץ דדוקא בק"ו לחודיה אמרינן דיו אבל הכא דאית הקיש וק"ו לא נבטל תרוייהו בעבור דיו ואפשר שזה כיונו התוס' באו' אי בהיקש לחוד וכו' ודוחק ותירוץ האמצעי עיקר

נקנית בכסף פרש"י מכסף מקנתו ועיקר נפקא לן מוהפדה אלא דלא נזכר שם כסף בהדיא. ואפשר לו' שרמז רש"י בזה הפסוק מה שכתבתי דסמיך בעה"ג אק"ו דע"ע הנמכר לגוי

יבמה תוכיח שנקנית בביאה וכו' מדכתיב ויבמה וכדפרש"י ונראה לדקדק דמדאיצטריך קר' למעט יבמה מכסף ידעינן דהאשה נקנית בכסף דאם אינה נקנית למה לי קרא ביבמה למעטה מכסף א"ת דלא נילף מק"ו דאמה אשה תוכיח ונראה דאי לא הוה כתיב קרא דויבמה היינו לומדים אשה ויבמה מקל וחומר דאמה והשתא דכתב רחמנא ויבמה למעט יבמה מעתה אשה לא ידעינן בק"ו דאמרינן יבמה תוכיח ועוד דויבמה איצטרי' למעט שטר ביבמה וק"ל

מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף קשה לי דאמה המתקדשת בקדושי יעוד יוכיח שאינה יוצאה בכסף ונקנית בכסף במעות הראשונות. ונראה דהאמה המתקדשה בקדושי יעוד נקנית אפילו בע"כ ודמי לפרכא דזקוקה ועומדת דעביד בגמרא א"נ איכא למפרך מה לאמה המתקדשה באותו כסף שכן אותו הכסף גם יכול להוציאה מעבדות מה שאין לומר כן באשה כלל

תוס' מעיקרא דדינא וכו' הוא הדין דהוה מצי למנקט שכן יוצאת בשש וביובל וסימנים וכו' צריך להבין היכי מצינן למעבד פרכא מיציאה להכנסה דאדרבה כל מה שריבה לה הכתוב ביציאות נראה דכונת הכתוב היא להוציאה מעבדות ואיך נאמר דמטעם זה יהיו לה הכנסות הרבה ויכניסנ' בתוך העבדות ומן הגמרא דפריך מה לאמה שכן יוצאה בכסף ליכא לאוכוחי כלל שכבר פרש"י ז"ל והואיל וכסף חשוב בה לפדות חשוב נמי לקנותה כפי הנר' דהוא ז"ל נתעורר בזה ותיקן דהואיל וחשוב לפדות' וכו' דנראה דמטעם שחשוב לפדותה משום הכי חשוב לקנותה אבל בשש וסימנים ויובל ליכא למימר הכי ונראה דטעם הפרכא הזאת הכי הוי דכיון דרבי בה רחמנא יציאות הרבה אינו מן הדוחק שיהיו בה הכנסות דמאיזה טעם אי אתה רוצה להכניסה בקנייני' הרבה בעבור שאת מכניסה בעבדות כבר נתן לה הכתוב תיקונים בזה שנתן לה יציאות הרבה להוציאה מתוך העבדות

חקירה בכלל ויש לספק אי עבדינן יוכיח מהכנסה ליציאה כי היכי דעבדינן מינה פרכא דלכאורה נראה דדוקא פרכא עבדינן משום דאית ביה הך טעמא דכתיבנא לעיל דמשום דיש באמה יציאות הרבה לתקן את עבודתה אינו מן הקושיא שיטיל בה הכנסות הרבה כיון שכבר יש בה תיקונין הרבה כדי שתצא לחירות אבל היוכיח מיציאה להכנסה אינו שייך הטעם הזה באותו הדבר ולא עבדינן יוכיח מינה ועוד יש לחלק דבשלמא בפרכא שאנו עושים מה לאמה שכן יש בה יציאה זו נמשך מעצמו בלמד שאין לו יציאה זו לא נלמוד אבל כשאנו אומרים יציאה פלו' יוכיח שהיה במקום ההוא ואינו נוהג כאן אף אני אביא הכנסה זו נמצא היא העיקרית המחויבת וזה לא