עצמות יוסף על קידושין כא

במסקנא אמרינן דהני תרי קראי צריכי ולכאורה נראה מההיא דלקמן הפך דבריהם ז"ל דהא אמרינן דאי כ' רחמנא כי יקח ה"א קדושין דיהיב לה בעל דידה הוו כתב רחמנא ויצאה חנם כנראה דמכח היתור דרשינן מויצאה חנם דהוו קדושין של אב: איברא דמאי דאמרינן לקמן הוא עם המסקנא דהכא דנפקא ליה ממשמעותיה דקרא אבל עם שהאמת הוא כן אי אפשר להולמו ולדקדקו יפה בדברי התוס' במה שכתבו דלקמן במסקנא וכו' שכפי הנראה מקצ' דבריהם אינו עולה יפה לזאת הכוונה עם שבאמת מדברי התוס' בפ' נערה שנפתתה דף מ"ו ד"ה ואימא לדידה נראה שכונת דבריהם היא זאת. ונראה עוד לפרש דמה שכתבו דלקמן במסקנא וכו' כיוונו לכל מה שכתבתי למעלה וזה שהם ז"ל הקשו מקיחה קיחה וכו' ותירצו דאם אין משמעות מכח היתור לא אמרינן שהם של אב ובאו לתת טעם לתירוצם ז"ל שהוא התירוץ העולה יפה על קושית' ולא שייך לתרץ דרב יהודה לא דריש קרא דלקמן דקיחה קיחה וכו' ראיה לדבר דהא לקמן במסקנא עביד צריכותא וכו' כנראה דלדברי הכל הני תרי קראי צריכי הילכך ע"כ אין לנו לקושית התוס' אלא תירוצ' ז"ל זהו כוונת הברייתא בזה והוא דבר נאה ומתקבל. ובתשובות שנדפסו להר' מהריב"ל ראיתי שכתב דמאי קאמר הני תרי קראי צריכי היינו ויצאה חנם אין כסף דחד אתא לסימני נערות וחד לבגרות ויש כסף לאדון אחר היינו מיו"ד יתירה והאריך בזה והוא דבר חמור והשתא לא קיימי בהך ומ"ש הני תרי קראי קשה מאד לזה דלא הזכירום התוס'. וראיתי ברש"ל שכתב ז"ל דלקמן במסקנא פי' כי יקח ויצאה חנם וכו' ועביד צריכותא אהדדי ואם כן אי סד"א דאתי מיתורא דשניהם א"כ לא בעי למעבד הני צריכותא: ב גמרא וכי תימא נילף מיניה פי' וכיון שכן לשתוק קרא דלאמה זה אי אפשר דממונא מאיס ור' לא ילפינן וכיון שהוכרח לומר כן מעת' האי דקמשנית אמר קרא בנעוריה בית אביה וכו' לא קמשנית ולא מידי. ובתשובה הנדפסת להריב"ל ראיתי נתעורר בשמעתא ובזה בא התיקון יפה אבל כדפריך וכ"ת נילף מקנסא פי' אקדושין קאי דאילו אמעשה ידיה איכא למפרך שאני התם דלא טרחא בהו לכך פרש"י ז"ל דאקדושין קאי ואקושיא קמייתא לא פירש כן כנ"ל

תוס' וכי תימא נילף מבושת וכו' לכן נ"ל ואימא וכו' אבל אמת הוא שגם כשהיא נערה יכול לקדשה וכו'. ויש לדקדק דמאי פריך בגמרא ואימא ה"מ קטנה דבנערה גופיה ה"מ למפרך ואימא ה"מ נערה שקבל אביה קדושי' אבל איהו שקבלה להוו קדושיה דידה וק"ל גם יש לדקדק במה שכתבו דמקדושי אבי' ליכא למלפינהו וכו' דא"כ היכי קאמר בגמרא וכי תימא נילף מנדרים כיון שאלו הקדושין הם על ידה לגמרי, ונראה דהכי יליף דכי היכי דבנדרים כולה מלתא באביה תליא כמו כן בקדושין אפי' היתה הקבלה על ידה ליהוו של אביה. גם יש לדקדק בפירושם ז"ל בהך דעביד צריכותא לקמן דאצטריך למכתב מעשה ידיה וכו' ואי אשמועינן מעשה ידיה דקא מתזנא ופירש"י ז"ל ודעתיה אמעשה ידיה אבל קדושין דמעלמא דלא היתה דעתו לזונה אימ' לדידה וכו' ואיך יתכן לומר כן דכיון דגילה הכתוב דנערה המתקדשת ע"י אביה היו הקדושין לאביה אע"ג דאין דעתו עליהן כבר נתבטלה סברא זו ואיך אפשר למטעי דבמתקדשת ע"י עצמה שיהיו הקדושין שלה מההיא טעמא וכיון שכן תיתי מתרתי. וליכא למימר דשאני התם דכיון שקבלם אביה נעשה כזונה בהם שהרי מעשה ידיה דבלאו קבלתם הם ברשותו ומהצד השוה ידעינן דהיכא דקדשה עצמה של אביה הוו ואם כן ישתוק מאין כסף שבא ללמד על קדושין שקבל' היא דהוו של אביה וכי האי גונא הקשו התוס' בפ' נערה שנתפתתה בדיבור המתחיל זכאי במציאתה וכו' וכשתעמיק העיון בצריכותא דלקמן תראה חלוק מבואר בדבר קל יתבאר

תוס' יציאה דכוותי' עיין בפ' נערה בכתובות פי' ר"ח

זרע זרעה לא אצטריך קרא דבני בנים וכו' ומ"מ ברייתא מפיק מאין לה להוכיח זרע זרעה פסול דעיקר קרא לפסול איצטריך לזרע זרעה אפילו פסול הוא דאתא דלזרע פסול הא אם בא עליה פסול פסלה וכמ"ש התוס' ז"ל

גופא ויצאה חנם וכו' יאמר תושב ולא יאמר שכיר ואני או' קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש. וקשה דאיכא למפרך מה לקנוי קנין עולם שכן אינו נחשב כממון שיורשו האדם לבנו שהרי הנרצע אינו עובד את הבן ואילו היוצא בשש עובד את הבן ודמי לממון שהאדם יורשו לבניו ונראה דדמי הך ק"ו לגלוי מלתא בעלמא דסברא הוא דלא גרע השכיר מן התושב אלא דבעה"ג סמך דבר זה אל ק"ו

תוס' בגרות שמוציאה וכו' וא"ת מיתת האב תוכיח וכו' וק' דהא מאי דלא קיי"ל דמיתת האב מוציאה מרשות האדון מהך ק"ו גופיה הוא משום דאיכא למפרך מה לסימנים שכן נשתנה הגוף וכדאי' לקמן ט"ז וכיון דהתוס' אכתי לא סלקי אדעתייהו הך פירכא איך עשו ממנו יוכיח דאדרב' נקשה ונאמר דהיא גופא תיתי בק"ו ודוחק לומר דזהו כוונת תירוצם באומרם דאיכא למימר מה למיתת האב וכו' כלומר ומטעם זה אפילו מיתת אב לא קיי"ל אלא מהך ק"ו גופיה ונראה דמאי דעביד ק"ו בגמרא לבגר ואיילונית אינו חשוב כ"כ כיון דבבגר ליכא כ"כ שינוי כמו סימנין וכבר עלה על דעת אביי לומר לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית וכו' והוו סלקי התוס' אדעתייהו דטעמא דמיתת האב לא אתא בק"ו הוא משום דאיכא למפרך מה לסימנין שכן נעשית ברשות האדון משא"כ מיתת האב שאין סברא לומר שמה שנעשה בבית אביה יוצאה מרשות האדון ולקמן בד"ה מה לסימנין אבאר בפרכא זו בס"ד והיו סבורים התוס' דכך הוא הבגרות עם שנעשית ברשות האדון כמו מיתת האב שנעשה בבית אביה ולכך הקשו מיתת האב תוכיח בחשבם שאין עוד פרכא אחרת למיתת האב ודמי קצת לבגר איילונית וחידשו התוס' הפרכא והשתא גם טעמא דמיתת האב תליא בכך וק"ל

תוס' ויצאה חנם הקשה מהריב"ל בתשובות הנדפסות מחדש ז"ל ואיכא למידק דאדרבא אורחיה דתלמודא לאוקמו קרא בנראה יותר דתפסת מועט תפסת עכ"ל ואי לא הוה כתיב קרא אחד מהם שפיר הוה מקשה הרב זלה"ה אבל כיון דכתיבי ב' קראי טפי הוה למדרש לקראי כפי סדר הליכה

תוס' דלא אתיא סימני נערות וכו' וא"ת וכו' הא אמרינן גבי סריס עד שיהא בו כלן ומסתמא ה"ה באיילונית וכו' כנראה מדבריהם ז"ל שאם היו בו כלן הוי איילונית אף בעודה קטנה והוא דבר תימא שלא מצינו בגמרא סימני אילינית עד שתהיה בת עשרים והביאו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' אישות. עוד יש לדקדק שהתוספות הקשו מרב הונא אבל רב יוחנן אמר אפילו באחד מהן ומאי מקשי' התוספות למר בר רב אשי דאפשר לו לתרץ ולו' דאיהו סבירא ליה כר' יוחנן, ונראה דהתו' מקשים לד"ה כיון דמר בר רב אשי קרא יתירא דריש ע"כ צריך לתרץ הך קרא בין לרב הונא בין לרבי יוחנן וק"ל. ולענין הלכה הדבר ברור שאין מחזיקין אותה באיילונית עד שתהיה בת עשרים וכדאיתא פ' יוצא דופן ודברי התוס' צריך לדחוק ולומר דהכי קאמר דאפילו את"ל דבעודה קטנה צריך שיהיו בה סימני איילינית מ"מ צריך שיהיו בה הסימנים כלן

ד ותנא מייתי לה מהכא וכו' כבר כתבתי למעלה בד"ה ואימ' לדידה וכו' דר' יהודה דנפקא ליה מאין כסף והך תנא דנפקא ליה מכי יקח איש אשה לא פליגי אהדדי אלא דמר נפקא ליה מהכא לענין כס' ומר נפקא ליה מהכא אבל הני תרי קראי צריכי לדברי הכל ומש"ה עביד בגמרא צריכותא בזה ואין להקשות אמאי תפיס רב יהודה האי קרא ותנא תפיס האי קרא דכיון דמכל חד מתרוייהו ילפינן כסף אין זה מן הדקדוק והדבר פשוט. ובמאי דפריך בגמרא הא למה לי קרא הא אתיא לה יש לדקדק לכאורה דמאי קושי' היא זאת הא עיקר קרא איצטריך למאי דדריש לקמן להיכא דיהב' איהי לדידיה דלא להוו בקדושי כסף קידושין להכי אצטריך כי יקח והג"ש דקיחה כמ"ש התוס' והתירוץ נראה מבואר דפריך לבעל הברייתא דקאמר אחר קיום הק"ו ת"ל כי יקח איש אשה ולכך פריך אחר הק"ו הא למה לי קרא שכפי הנראה שהברייתא הוא שבעבור שנתבטל הק"ו