עצמות יוסף על קידושין כ

ק"ו אמרי' דיו היינו דוקא היכא שהדיו אינו מבטל הדין לגמרי אלא מניח הדבר כמו שהיה בדינו כי ההיא דשן ורגל ברשות הניזק שהיה רוצה ללמוד שיתחייב נזק שלם ברשות הניזק והדיו מבטל הילפותא וישאר הדבר כמו שהיה ואמרינן בזה דיו אבל אי בק"ו אמרינן דיו מבטלינן הילפותא לגמרי לא ישאר לנו דין כלל דכיון שיצאה בסימנים מה צריך לחליצה ולכך לא אמרינן דיו אפי' אליבא דרבנן זה נראה לכאורה אבל ראיתי בדברי התוס' לקמן בד"ה חופה שגומרת וכו' שהקשו כיוצא בקושיא זאת והתם הדיו מבטל הילפותא לגמרי הלכך נ"ל דצריך לתרץ ע"כ ולומר שדברי התוס' הם אליבא דר"ע בדוקא

עוד קשה נילף הך דאמה העבריה תהא יוצאה בחליצה מק"ו אחר ונימא הכי מה יציאת כסף שאינו ביבמה הוי באמה חליצה שמוציא ביבמה אינו דין שתהא מוציא באמה העבריה מה ליציאת כסף שנוהג בשפחה כנענית תאמר בחליצה שאינה בשפחה כנענית מיתת האדון תוכיח שאינה מוציאה בשפחה כנענית ומוציאה באמה העבריה אף אני אביא חליצה שאף ע"פ שאינה בשפחה כנענית תהא מוציאה באמה מה למיתת האדון שכן מוציא באשה תאמר בחליצה שאינה באשה יציאת כסף יוכיח וחוזר הדין לא ראי יציאת כסף כראי מיתת האדון הצד השוה שבהם שאין מוציאין בעלמא כסף אינו מוציא באשה ומיתת האדון אינו מוציא בשפחה ואפ"ה מוציאין באמה העבריה אף אני אביא חליצה ונראה שזה הוא בהוראת הק"ו מיציאת כסף והשתא לא שייך למפרך אכסף אלא איציאת כסף אבל נראה דכיון שאין היציאה אלא בכסף שייך למיפרך אכסף ולומר מה לכסף שכן מכניס ולכך דין הוא שמוציא מה שאין לומר כן בחליצה ואפי' תימא דהמלמד הוא היציאה עצמה עם שאינו כל כך נכון אפשר ג"כ לפרש ולומר דהצד השוה שבהם דהא אינו שוה גמור כיון שהשינוי הוא בשני מקומות משוני' א"נ אפשר לומר אעיקרא דדינא בק"ו איכא למימר גט דאשה יוכיח שעם שהיה מקום ללמוד הך ק"ו ולומר דמה גט שאינו מוציא ביבמה מוציא באשה חליצה וכו' ואפ"ה מעטי' קרא כמו כן נבטל הך ק"ו דיציאת כסף ויוכיח כיוצא בזה כתבוהו התוס' בחולין בפ"ק בסוגיא דכשר בפרה וכו' וכבר רמזתי כלל זה שם בביאור למסכת חולין ע"ש איברא שלפ"ז גם התוס' לכאורה נראה שהיו יכולין לתרץ כן לקושייתם א"נ נראה דאפשר לתרץ ולהקשות על מה הצד הזה ולומר מה להצד השוה דיציאת כסף ומיתת האדון שכן יציאתן מרובה דכסף מוציא בע"ע וכנעני ומיתת האדון מוציא באשה ויבמה מה שאין כן בחליצה שאינו מוציא כי אם ביבמה דוקא ולכך לא יוציא באמה העבריה וכי האי גוונא פריך לקמן שכן קניינם מרובה

עוד קשה דאיך אפשר לעשות ק"ו באמה מיבמה דמה ליבמה שכן נקנית בביאה ולכך יוצאה בחליצה דבכי האי גוונא עביד ק"ו אמה מיבמה ופריך מה לאמה שכן יוצאה בכסף והקשו התו' ה"ה דמצי למנקט שכן יוצא בשנים וביובל וכו' דמיציאה להכנסה פרכינן אע"ג שלא יהא הפירכא ממאי דבעי למילף דהיינו כסף כלומר שיוצא בכסף אלא עביד פירכא משנים ויובל כמ"ש התוס' ונראה דאינו ממה שיקשה שהיבמה הנקנית בביאה אינה יוצאה בחליצה דהנקנית בביאה אינה יוצאה אלא בגט

עוד קשה הקושיא שהקשה הרב מוהר"י ן' לב זלה"ה דנילף ק"ו מסימנים ונימא ומה יבמה שאינה יוצאה בסימנים יוצאה בחליצה אמה העבריה וכו' וכן איכא למיפרך אמאי דעביד יוכיח מאמה ושפחה כנענית מה להנך שכן אינן יוצאות בסימנים וי"א דע"כ פירכא דסימנים אינה פירכא דאי חשיבא פרכא אכתי קשה קושיא אחריתי והוא דלשתוק קרא ממיתת האדון באמה העבריה ונילף מיבמה מהך ק"ו גופיה ומה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצאה במיתת היבם אמה העבריה וכו' ואין לתרץ בזה שפחה כנענית תוכיח דמה לשפחה כנענית שכן אינה יוצאה בשנים ויובל וליכא למידחי אלא ע"ע יוכיח שאע"פ שיוצא בגט אינו יוצא במיתת האדון אף אני אביא אמה העבריה ואי פירכא דסימנין חשיבא פרכא איכא למיפרך מה לע"ע שכן אינו יוצא בסימנין תאמר באמה העבריה א"ו דפירכא דסימנין אינה פירכא ואין לומר דמיתת האדון אצטריך באמה העבריה כי היכי דלא נילף מע"ע בהקישא דהא מיעוט קניינים לא ילפינן בהך הקישה ואם נאמר שאינה יוצאה במיתת האדון הוי מיעוט קניינים תדע לך שהרי התוס' הקשו דנילף אמה שיוצאה בחליצה מק"ו דיבמה ומאי קושיא הא כיון דאיתקש אמה העבריה לאחרת מה אחרת אינה יוצאה בחליצה כמו כן אמה העבריה אלא נראה דריבוי קניינים גמרינן וכשיש לה יציאות הרבה הוי קנין לאשה שנקנית לעצמה כ"נ נכון. ועדיין קשה דנהי שתירצו הקושי' דסימנין אבל אכתי תקשי לן זאת הקושיא משנים ויובל ונימא ומה שנים ויובל שאינה מוציא ביבמה וכו' ואין לומר מה לשנים ויובל שכן מוציאים בע"ע מה שאין כן בחליצה דאיכא למימר היא גופ' תיתי שהע"ע יוצא בחליצה עוד נראה דממיתת האדון לא מצי למשתק באמה דאיכא למפרך אעיקרא דדינא מה ליבמה שכן נקנית בחליצה ואם תאמר היא גופא תיתי איכא למימר שפחה כנענית תוכיח שאינה נקנית בחליצה

ונ"ל שאין שום קושיא לא מסימנים ולא מיובל ושנים דכיון שהאשה היא הנצבת עם האיש בדירת קבע אין סברא לומר שתהא יוצאה בשנים ויובל וסימנים ודוקא באמה העבריה הקיל בה הכתוב כדי שלא תהיה בעבדות ואין לעשות מזה לא ק"ו ולא פרכא בענין אשה ושמא תאמר הרי כתבו התוס' לקמן גבי הא דפריך מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף שכתבו התוס' דהוא הדין דהיה מצי למנקט שנים ויובל וכו' מה שאין כן באשה אלמא עושה פרכא משנים ויובל גבי אשה: ונראה דהתם ה"ק דשאני התם דהטיל הכתוב בה יציאות הרבה שהרי היא בעבדות ויוצאה בשש ויובל ולכך ראוי להקל שיהיו לה הכנסות רבות כיון שיש לה עניינים רבים במה שתצא מה שאין כן באשה שהרי אין לה יציאות אלו כיון שהיא אשה אבל לעשות ק"ו הכא א"א כדפרישי' ואכתי קשה דלמה לא נאמר מה לאשה ושפחה שאינם יוצאות ביציאות אלו שהרי לא הטילן הכתוב משום דלא שייך באשה לומר כן וגם בשפחה ג"כ לא שייך לומר כן דהתנחלתם אמר רחמנא ועדיין צל"ע

הלכה א בכסף מנלן וכו' אין כסף לאדון זה וכו' וקשה היכי מוכח דמקדשה בכסף דילמא כיון שיש לו זכות לאב שנותנין לו שכר לקדש' בביא' בזה הוא דשמעינן מקרא ונאמר הא יש כסף לאדוון אחר דהיינו אב שנוטל שכר לקדש בביאה אבל מנלן דמקדש' בכסף. ועוד קשה דילמא הכי קאמר קרא אין כסף לאדון זה כשיוצאה ממנו אבל יש כסף לאדון אחר והיא כשיוצאה מרשות אב וגזירת הכתוב היא שהבעל המוציא מרשות אב כסף ישקול כאילו היא שפחה שמוכרה בדמים אבל לעולם שאינה מתקדשת בכסף. ונראה דיציאה דכוותה בעי' מה יציאה דאמה בכסף היא יציאה המוציאה מכל וכל מרשות האדון כמו כן הכסף שמוציא מרשות אב צריך שיוציאנה מרשותו לגמרי אי אותו הכסף דמרבינן היא שכר הביאה או כסף אחר אותו הכסף אינה מוציאה מרשות האב אלא הקידושין שמקבלת היא מוציאים מרשות האב ומאי דקאמר בגמרא לקמן יציאה דכוותה דבר אחר חידש והוא דהייתי אומר דנהי דמרבינן דהוי כסף המוציאה מרשות אב אבל אימ' דהוי לדידה ועלה הוא דצריך לחדש ולומר דיציאה דכוותה מה כסף המוציאה מרשות האדון הוי של אדון כמו כן כסף יציאה של אב הויא של אב וק"ל

תוס' ואימא לדידה וכו' וא"ת הא ע"כ וכו' דהא דמקדשה בכסף גמר קיחה משדה עפרון. יש לדקדק מה שמקשים התוס' כיון דרב יהודה נפקא ליה דמקדשה בכסף מקרא דויצאה חנם אין כסף ולקמן אמרינן ותנא מייתי לה מהכח דנפקא ליה מקרא דכי יקח דיליף קיחה קיחה משדה עפרון דמשמע דרב יהודה לא דריש לדרשת התנא דלקמן וגם התנא דלקמן לא דריש דרשה דרב יהודה דמר נפקא ליה מהכא ומר נפקא ליה מהכא וכיון שכן מה מקשים התוס' לרב יהודה מג"ש דקיחה קיחה. ונראה דיש טעם נכון לדבריהם ז"ל דהא לקמן עביד תלמודא צריכותא להני תרי קראי דתרוייהו צריכי כבר דאפי' רב יהודה דרש הג"ש דקיחה קיחה וגם התנא דלקמן דריש הך דרשא דויצאה חנם דדריש רב יהודה. עוד יש לתמוה במה שמתרצים דמיתורא לא נאמר שהם של אב אם אין משמעות דקרא דלקמן