עצמות יוסף על קידושין יח

עוד כתבו בתירוץ רבינו נסים דההיא דמקום שנהוג איירי בשביעית וכו' וכתבו ז"ל ומה שגדלו אמהות הרי היא של שביעית ויש להבין בזה שהרי כתב למעלה דאין אדם יכול לעמוד בספיחי כרוב בין עלין לאמהות. ונראה ביאור הדברים דה"ק דבשלמא לעיל איירי שהעלין הן גדולות וכיון שהאמהות הם משנה ששית יקח מהעלין שגדלו בשביעית וכיון שהם גדולות יטעה האדם ויאמר מן האמהות לקחתי וכ"ש שאסור ליקח מן העלין קטנים אבל כאן הוי שגדלו בשביעית ונלקטו בשמינית הנה כל העלין שיהיו גדולות יש לאסור שמא יטעה ויאמר שמן האמהות לקח וז"ש יראה ומה שגדלו אמהות יר' שגדלו כמו אמהות אבל מה שלא הגיע שלא הגיע למדריגה זו אלא שהם קטנות ביותר שאז ודאי אין לתלות שגדלו בשביעית שא"כ היה ראוי שיהיו גדולות אותם הם מותרים לפי שהן ודאי משנה שמינית. ונראה עוד לפרש כדי להסכים דברי התוספות אל מה שכתבו בפרק מקום שנהגו ואומר שדעתם ז"ל דספיחי כרוב מותר ואפילו האמהות משום דמדאורייתא מותר הכל במוצאי שביעית אלא שרבנן גזרו דאתו בר איניש למיטעי כשיראה הגדולים במוצאי שביעית שנלקטו בשביעית ויעשה סחור' בפירות שביעית אבל בספיחי כרוב כיון דאיכא למתלי שגדלו אחר מוצאי שביעית שהרי דרכן לגדל הרבה מהם לא גזרו בהו רבנן כיון דאיכא צד תליא בעלמא וכוונתם הכא לומר דאף על גב דמותרים הספיחים במוצאי שביעית צריך שישהה קצת זמן אחר שביעית כדי שיתלו האנשים שבאותו זמן יצאו אבל אם בשביעית היו האמהות גדולות וסוכות ודאי לא גדלו באותו זמן ויתלה הרואה שנלקטו בשביעית וז"ש ומה שגדלו אמהות כלומר שהם גדלו מאליהן והיו אמהות בשביעית בלי שהיית זמן וליכא תליית זמנית ודאי אסור ומה שלא הגיע כלומר כל האמהות מהעיר בשביעית אך לא יצאו לגמרי ועדיין צריך קצת כדי להשלים עצמן אז מותרי' כל האמהות דבאותו המעט שלא הגיע יתלו הרואים שבאותו הזמן נתגדל עוד נראה לדקדק במ"ש התוספות מדשרי וכו' ולמה לא הוכיחו ג"כ מדאסר מה שגדל בשביעית ונלקט בשמינית דאסור אלמא לא אזלינן בתר לקיטה

תוס' מה ירק וכו' ואע"ג דמעשר ירק מדרבנן קשה איך הקשו מירק ולא מאילנות ועוד היכי קאמר ועוד איך עושה בנין אב וכו' דהא הבנין אב אינו אלא לשאר אילנות אבל בירקות אמר יצאו ירקות, ונראה דאתרתי הוא דקמקשו התוס' דהא מעשר ירק הוו דרבנן והכא משמע דהוו דאורייתא דקאמר יצאו ירקות שגדלים על כל מים דהוי בשעת לקיטה דאי לא הוו אלא מדרבנן הוה להו למיזל בתר גידול כגורן ויקב ולכך הקשו ואע"ג וכו' ועוד קמקשו גם כן לאילנות דהאיך עושה בנין אב מדבר שהוא דרבנן דקאמר מה גורן ויקב גדלים על רוב מים ולהכי הזכירו התוס' בדבריהם בתירוצם ירק ואילנות והך דמוכיחות התוס' ממתני' דכלל אמרו בשביעית דהוי דאורייתא לכאורה נראה דאין הוכחא משם דאפשר דהוי מדרבנן ואי משום לישנא דכלל אמרו הרי במסכת מעשר נמי תנן כלל אמרו והוי דרבנן דהא תנא אילנות וכו'. ונראה דלא דמי דבשלמא גבי מעשר כיון דמדאורייתא אינו חייב אלא דגן ותירוש ולא שאר אילנות כי אם מדרבנן דוקא הוא דחייב תני כלל גדול במילי דרבנן אבל בשביעית שנכנסו האילנות בכלל והוי דאורייתא ותנא כלל גדול מסתמא דאורייתא קאמר ונתן כלל בין לאילנות בין לירקות ודוחק ומ"ש התוס' כל שהוא אוכל וכו' נראה דהוא ט"ס דהא קתני מתני' מיני צבעים

עוד כתבו ושמא י"ל דאזלינן בתר חנטה להחמיר וקשה דא"כ אמאי לא קתני ולירק בשתי דרכים אח' שבשעת לקיטתו עישורו ב' דאזלינן בתר לקיטה לענין שביעית דדוקא לחומרא אזלינן בתר חנטה ונראה דאי תנא הכי לא הוו דמו להדדי דמאי דדמי למעשר היינו דרבנן ומאי דדמי לשביעית הוי דאורייתא ולא תנא אלא הדמיון שיש לאתרוג עם ירק במלתא דרבנן. עוד קשה שאם כדברי התוס' דודאי אתרוג שוה לירק דאזלינן בתר לקיטה ודוקא לחומרא כשחנט בשביעית ונלקט בשמינית הוא דמחמרינן א"כ מאי פריך בפרק לולב הגזול דף ל"ט גבי מתניתין דאין לוקחים אתרוג בשביעית מעם הארץ ופריך לולב מאי שנא ומשני לולב הוא בת ששית וכו' והדר פריך אי הכי אתרוג נמי ומשני בתר לקיטה אזלינן כלומר וכיון דנלקט בשביעית אין לוקחים וכו' ופריך והא בין רבן גמליאל וכו' אתרוג בתר חנטה אזלינן דתנן אתרוג שוה לאילן וכו' ומאי קושיא הא הך תנא דהך מתני' נמי סבירא ליה דבתר לקיטה אזלינן ולא אזל בתר חנטה אלא לחומרא היכא דחנט בשביעית ונלקט בשמיני' כמ"ש התוס'. עוד קשה לרבא ולרב המנונא דסבירא להו בפרק קמא דר"ה דף י"ד דאתרוג בת ששית הנכנס בשביעית דפטור מן המעשר ומן הביעור משום דאזלי בתר חנטה אמאי לא פריך להו מהך מתני' דלא אזיל בתר חנטה כי אם לחומרא ולא לקולא ונראה דבמסכת סוכה פריך שפיר משום דבירקות אזלינן בתר רוב גידול ולא בתר לקיטה מהכרח המשניות הסותרות כמו שהקשה רבינו נסים ותירץ למעלה הילכך אע"ג דלא אזלינן בתר חנטה אלא לחומרא מ"מ בתר רוב גידול אזלינן לא בתר לקיטה הילכך באתרוג הלקוחה מע"ה בשביעית שרוב גדולו נעשה בששית כמו שפרש"י שם שמט"ו ימים שמריה עד החג לא נתגדל אזלינן בתר רוב גידול ויהא מותר כי היכי דאזלינן בירק ולהכי פריך והא בין רבי גמליאל וכו' בתר חנטה אזלינן פי' לחומרא אבל כשאינו כך אזיל בתר רוב גידול ואמאי יהא מותר ומשני הוא דאמר כי האי תנא ודאי דבירקות אזלינן בתר לקיטה מהכרח השמועות אבל באתרוג נמנו וגמרו דאזלינן בתר לקיטה דוקא ע"כ ולכך לא פריך מהך מתניתין לרבה ולרב המנונא משום דאינהו אמרי אתרוג בת ששית הנכנס לשביעי' ולישנא דאתרוג בת ששית משמע שכבר עשוי בששית אלא שנכנס בשביעית הכנסה לחודא וכיון דרוב גידול בששית ודאי פטור מן הביעור ואתי שפיר מתני' כוותייהו ואפשר שדעת התוס' בתירוץ זה דאזלינן בתר חנטה לחומרא אבל בתר לקיטה לא הזכיר מתני' דשוה לירקות משום דאי שוה לירקות איכא קולא דאזלי בתר רוב גידול אלא דעת התוס' דהך מתניתין ס"ל ככל החומרות ס"ל כההוא תנא דקאמר נמנו וגמרו דבתר לקיטה אזלינן הלכך אפי' שהיה רוב גידול בששית כיון דנלקט בשביעית אסור מ"מ היכא דחנט באיסור לא ס"ל כי ההוא תנא לגמרי דמיקל אלא דמחמיר ואזיל בתר חנטה לחומרא זה נראה נכון הן אמת כי מ"ש שם בגמרא הוא דאמר כי האי תנא קשה קצת לזה שהרי שוים הם אבל הכוונה הוא דאמר כלומר שאותו התנא שחידש דבתר לקיטה אזלינן

עוד כתבו אי נמי וכו' כיון דלענין רבעי לא חילקתי וכו', וקשה קצת שזה שכתבו התוס' כיון דלענין רבעי וכו' לא קיימא הכי אלא למאן דתני נטע רבעי ולזה לא אמרו כיון דלענין ערלה לא חלקתו תורה וכו' והוי לדברי הכל ואפשר משום דלדעתם הלכה כמ"ד נטע והזכירו כן לאשמועינן מילתא אגב אורחיה

עוד כתבו וא"ת אמאי לא חשיב ששוה לירק לפאה וכו'. וקשה דהתנא לא חשב אלא מאי דאזיל בתר חנטה ולקיטה וכמו שהזכירו בסמוך ונראה דמ"מ ענין פאה בלקיטה תלאו וקראו לקט וכן בכורים ובתוספי הרא"ש כתב קושיא זו קודם הראשונה. ואפשר דהתוס' הקודם שייך נמי לזה. עוד קשה דמה מקשים אמאי לא תני וכו' דלא תני אלא מאי דשוה להם לענין חיוב לא לענין השלילה ועוד דהיכי מצי למתני שוה לירק שאינם מטעם אחד דטעם הירק לפי שאינו דבר מתקיים וטעם האתרוג הוא משום דאין לקיטתו כאחד דוק

תוס' לא לחיה וכו' אפשר היינו לפרש דלא לחיה היינו טעמא משום דאין מרביעין איל על צבי אלא דזה אי אפשר לאומרו דא"כ אמאי איצטריך למתני לא לבהמה השתא על חיה כמותה אין מרביעין על בהמה מבעיא אלא ע"כ משום ספיקא הוא דתנא הכי ולכך הקשה התוס' ובתשובות הנדפסות מחדש ראיתי להריב"ל דקדק דקדוקים ובעבור שלא ראיתי בהם מן העומק לא הבאתי דבריו מניינא וכו' למעוטי חופה ה"ה דהוה מצי למימר חליפין וחזקה כדלקמן אלא דניחא ליה למימר חופה משום דנזכר במלתיה דרב הונא הפך זה: תוס' ואשה בפחות משוה פרוטה וכו' וקשה וכו'. ויש לדקדק דאמאי לא קיימא זאת הקושיא ג"כ לדעת בית שמאי