עצמות יוסף על קידושין טו

לערך זה בזמן הזול וכו' הכונה שבזמן הזול עצמו פליגי ובזמן היוקר בעצמו: ומה שכתבו התו' בסמוך א' מח' וכו' דוקא כשהאיסרי' כדינם היינו כנהוג ברוב הזמנים ואם יתייקר יהיה במקרה ומתני' נתן לפרוט' שיעור מוגבל וק"ל: אחר זה הגיעו לידי תוספי הרא"ש וכתוב ז"ל הא דלא מפרש כמה הוא הדינר משום שהדינר היה ידוע להם כמה הוא כדאמרי' בריש הזהב שהוא א' מכ"ד בדינר של זהב אבל בפרוטה איכא פלוגתא בגמרא דזימנין דזילי איסרי וזימנין דיקרי עכ"ל

תוס' היבמה נקנית וכו' הא דלא תני מנייונ' בע"ע וכו' המעוט שהיה בע"ע הוא דביציאה אתא למעט מיתת האדון ובהכנס' מיעט חליפין דהא איצטריך קרא בע"ע הנמכר לנכרי לכך וכן בעבד כנעני למעט הגבהה והיינו ביאה ובאי נמי כתבו התוספ' דליכא למעט מידי משום דאין מקום למילף הני קנייני' חד מאחר איברא דהא איתקש עברי לעבריה ושפיר ילפי' מיתת האדון ואפשר דדוקא לענין קנין דהכנסה איתקש ועיין מה שכתבו התוס' בד"ה מוכר עצמו מנלן וצ"ע ועוד כיון דליכא למעט בחדא מלתא לא תנא בהו מנין כלל: ויש לדקדק דלמה לן למתני מניינא בסיפ' ביבמה דלא נילף מאשה דהא כיון דתנא מני' בריש' למעט חליצה וע"כ לא הוה מייתינן חליצה אלא מק"ו דיבמה שאינה יוצאה בגט ויוצא' בחליצה אם כן תו לא צריך מניינ' למעט גט ונראה דביבמ' איכא ק"ו אפכא ומה אשה שאינה יוצאה בחליצה יוצאה בגט וכיון דאיכא למימר הכי והכי סמכינן אמה מצינו חד מחבירו ולהכי צריכי ב' קראי בתרוייהו ולהכי צריכי ב' מיעוטי': עוד ק"ל היכי מצי למתני מניינ' ביבמ' למע' גט דהא בלא מניינ' נמי ליכא למטעי דא"ת תנא ושייר נקשה ונאמר מאי שייר דהאי שייר כי היכי דפריך לקמן דף י"ו ונראה דהיכא דתני מניינא ליכא למימר לא נימא מניינ' למעט דבר א' דאינו לשון מיותר אלא שממעט הדבר בלשון ברור ולכך לא פריך תלמודא בשום דוכתא דתני מניינא למעט חדא מילתא מאי שייר דהאי שייר

תוס' מ"ש הכא וכו' מיהו אומר הר"י מנוח דה"מ למתני וניתרת וכו'. וקשה דמאי קושיא היא דהוה מצי למתני ונתרת נימ' דלהכי קתני נקנית משו' דאי תני מתקדש' בריש' צריך למתני בסיפא ניתרת והוא לשון משונה מן הריש' להכי תנא לשון קנין בריש' וסיפא לשון שוה ונראה דקושיית התוס' באמרם ה"מ למימר אמר וכו' היינו משום דהיו סבורים דא"א למתני בסיפא שום לשון אחר אלא לשון קנין בדוקא אבל כיון דאפשר למתני בסיפ' בלשון אחר דהא מצי למתני ונתרת א"כ כיון דלשון הסיפא אינו בדקדוק דאפשר ג"כ למתני בלשון אחר אם כן שייך שפיר להקשו' דליתני לשון קידושין ונימא בסיפא לשון קנין או לשון נתרת זהו דעת הר"ר מנוח בזה

גמרא וקיחה איקרי קנין וכו' פרש"י וקיחה לשון קנין הוא וכו' ואף על גב דאמרינן בגמרא משום דבעי למתני כסף כנראה דעיקר קנין אכסף קאי מכל מקום כיון דהך קיחה הוי בכסף נקט קנין משום כסף אבל התוספות כתבו בד"ה וכסף מנלן וכו' ז"ל לכך צריך ראיה דאותו כסף דגמרינן אשה מיניה איקרי קנין כנר' דאכסף קאי ולפי דבריהם צריך לומר דמ"ש בגמ' וקיח' איקרי קנין קאי אכסף דילפינן בהך קיח' והכסף איקרי קנין ולפי זה ניחא לי מה שנראה לדקדק במה שהקשו התוספות בד"ה אי נמי שדות בכסף יקנו וכו' וז"ל והא דלא מייתי מכס' מקנתו וכו' ומאי קושיא כיון דבגמרא בעי לאתויי קיחת דשדה דאיקרי קנין ובשלמא השתא דמייתי מהשדה אשר קנה אברהם א"נ שדות בכסף יקנו מייתי שפיר דמקרי קנין מאי דאיקרי קיחה והיינו קיחה דשדה אבל מאי דכסף איקרי קנין בכסף מקנתו זה אינו מעלה ומוריד לשקיח' איקרי קנין אלא שלדעת התוספות קיחה איקרי קנין דקאמר בגמרא היינו הכסף דגמרינן בהך קיחה וכמו שדקדקתי מדברי התוס' דלעיל ולפ"ז ניחא שפיר שהקשו מכסף מקנתו ותירצו משום דבעי לאתויי קנין דשדה פי' דכסף דשדה איקרי קנין ואין הכונ' בהנך קראי אלא לאתויי דאיקרי קנין לבד דכסף כבר נזכר בהדיא כדכתיב נתתי כסף השדה וכו' ולכך הקשו ואמרו וקשה אם כן הוה ליה לאתויי וכו' כלומר דמעיקרא הוה ליה לאתויי קרא דנביאים ואחר כך קרא דהשדה אשר קנה אברהם דהוי מן התורה לבסוף ולומר א"נ דמשמע דעדיף טפי שהיא מן התורה כיון דאין העיקר אלא להביא קנין דשדה וזהו כונת התוספות בהקשותם ה"ל לאתויי וכו' א"נ י"ל שהתוספות ס"ל דהגמרא מייתי מעיקרא קרא דהשדה אשר קנה אברהם לשקיח' יקרא קנין וקרא דשדות בכסף יקנו לשכסף יקרא קנין והקשו ז"ל דלהאי עניינא דכסף יקרא הוה ליה לאתויי קרא דמכסף מקנתו ותירצו דבעי לאתויי קנין דשדה פי' מעיקרא מייתי דקיח' איקרי קנין ואח"כ דקנין שדה אקרי קנין ולכך חזרו להקשות דה"ל לאתויי השדה וכו' פי' ולא יותר דתרוייהו שמעינן מיניה ותירצו דה"א וכו':

ודע שנשאל להר' הגדול מוהר"ש הכהן ז"ל ח"ב סימן ל"ב דברי התוס' דלקמן דף כ"ז שדברי התוס' שם סותרים למ"ש כאן וכפי תירצו שם נראה שהבין שכונת השואל היתה זאת שלמה לא תירצו התו' שם מה שתירצו כאן וכאן לא תירצו מה שתירצו שם ואם כונת השואל היתה זאת הנה השואל באמ' שאל ללא צורך ותירוץ הר' הם דברים פשוטים אלא שלשון השואל באומרו שדברי התוס' סותר' נראה שלא היה כונתו לכך:

ואפשר שכונתו היא זאת שדבור זה נראה שדעת' ז"ל דכסף ושטר קונה בכותי ואלו התם כתבו שכל קניינו של כותי בכסף והנה מה שאמרו שם דהוי בכסף האמת אתם דגבי עפרון כתיב נתתי כסף השדה אבל במתניתין דע"ע בד"ה הואיל וכל קניינו בכסף וכו' כתבו התוס' דכותי לא קני בשטר אלא בכסף דוקא ונראה שאינו סותר למאי דכתבו כאן דודאי האמ' שכל קניינו של כותי הוא בכסף דוקא אלא דמשמעותיה דקרא דהשדה אשר קנה אברהם איכא למשמע בשטר או בחזקה ומלשון הכתוב איכא למטעי ואם הדין מחייב שאינו קונה הכותי בשטר הוא מטעם אחר לא מלשון הכתוב:

עתה אחרי כתבי כל המסכתא באו אלינו תשובות מוהרי"ן לב זלה"ה כתב דיבור זה ולפי שראיתי קצת דחוקים בדבריו לא ראיתי להביאם

ונתני האיש קונ' אין לדקדק דקתני האיש מקדש משום דבעי למתני סיפא האיש מקדש את בתו וכו' דהא הוה מצי למתני האיש מקנה את בתו בו ובשלוחו וכתו' בתוספי הרא"ש ז"ל וליתני האיש קונה אף על גב דתנן בתולה נשאת ולא קתני נושאין את הבתולה ועוד שהיה צריך להאריך יותר ולומר האיש קונה את האשה מ"מ כיון דמהדר אלישנא דקרא ה"ל למימר כדכתיב בקרא כי יקח איש אשה עכ"ל: עוד קשה כיון דשוה כסף ילפי' מע"ע נימא דלהכי נקט לשון קנין משום דבעי למתני כס' וכסף איקרי קנין דכתיב מכסף מקנתו ונראה דעיקר קנין דכסף ילפי' משדה עפרון ולהכי מייתי קיחה דשדה עפרון

תוס' דאסר לה וכו' והרי את וכו' התוס' הוקשה להו דאם אסר לה אכ"ע כהקדש אם כן כשאומר לאשה הרי את מקודשת לי היה מן הראוי להיות אסור' לו דהא שויא אנפשיה כהקדש לכך פי' דהרי את מקודשת. לי כלומר להיות לי ר"ל שבעבור היות אתה לי אתה מקודשי' לעול' וז"ש מקודש' לעול' בשבילי והביאו ראיה מהרי הן מקודש' לשמים שאין הכונה שעושה אותה קודש לשמים לכך הם קודש לכל העולם ולא יתהנו מהם אבל הכונה שבעבור היותן לשמים משו"ה הם קודש לכל העולם ומשום דמשתמע מהמשך דבריהם שאם יאמר לאשה הרי את מקודשת בשבילי שתהיה מקודשת כיון שפי' הדברים הוא שתהא מקודשת לעולם בשבילי וזה אינו דהא קי"ל דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים לז"א ופשט' דמילתא וכו' לומר דמ"מ פשט הלשון הוא מקודשת לי מיוחדת לי ואם כן השתא פי' הדברים הכי הוו הרי את מקודשת ואסורה כהקדש לעולם בעבור היותך מיוחדת לי. וקשה דמדברי התוס' משמע דפירוש מקודשת לי הוא מיוחדת לי ואילו לקמן בהרי את מיוחדת לי מיועדת לי וכו' הוי בעיא דלא אפשיטא ובאומר לאשה הרי את מקודשת לי הוו קידושין גמורין ונראה דהא דהוי בעיא דלא אפשיטא היינו דאם קדשה אחר תפסי בה קידושין אבל הכא לא שייך למימר הכי שהרי אסרה אכ"ע כהקדש ולא יהיו קידושי אחרים תופסים