עצמות יוסף על קידושין קלט

אינו משלם אלא ח"נ דהא מאי דאינו משלם אלא ח"נ הוא משום דאפילו החצי לא היה ראוי לתת לו מן התורה ולכך אינו משלם אלא ח"נ וכיון שכן איך יעלה על הדעת ללמוד כן בשן ורגל מדבר שלא היה ראוי מן הדין להיות חייב כלל מה שאין כן בשן ורגל שהוא דבר של ממון ומן הדין ומן הראוי שיהיה חייב נ"ש ובשלמא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא שייך למילף שפיר בקרן מקל וחומר והשתא דמי שפיר לשן ורגל וזה נראה ברור ומטעם זה נר' דאיצטריכא ההלכה כי היכי דלא נטעי כדעת מי שאמר פלגא נזקא קנס' וכיון שכן אין ללמוד מק"ו דבר זה כלל וכיון שכן ראוי שיהיה חייב בשן ורגל נ"ש ולכך צריכא ההלכה לאשמועינן דבשן ורגל הדין נותן שיתחייב ח"נ וא"כ שפיר נלמוד שן ורגל מק"ו דקרן ואין להקשות ולו' אם כן שכל כוונת ההלכה היתה לאשמועינן דבשן ורגל חייב ח"נ אמאי נאמרה ההלכה בצרורות ולא בעיקר שן ורגל דאילו היתה ההלכה נאמרת בשן ורגל לא היינו אומרים דקרן הוי ממון אלא הוי קנס והיינו טועים בסברת מאן דפליג עליה דרב פפא להכי נאמרה בענין צרורו' לגלות לנו ולומר דבצרורות הדין כך ומיניה נלמוד דצרורות דרגל הדין שוה דרגל ושן נלמוד בק"ו וע"כ אין ללמוד הק"ו אם לא שנא' דקרן הוא ממון ועיקר ההלכה באה כדי שלא נטעי בסברת מ"ד דהוי ממונא

תוס' לא תהא וכו' בכאן הק' ה' מוהרש"ך נר"ו לקושי' התוספות דנחזור הק"ו למקומות וכו' ובאמת שמדברי הרב מוהרי"ן לב בסוף דבריו נראה דס"ל כן אבל במחי' כ"ת נראה שלא נמלט מהקושי' בהפיכת הק"ו דהא איך נא' ומה רה"ר שהחמיר בקרן שחייב ח"נ הקל בשן ורגל שפטור לגמרי רשות הניזק שחייב ח"נ אינו דין וכו' דהא חומרא שאמרנו היש ברה"ר שחייב בקרן ח"נ היא שוה לקולתו של רשות הניזק שחייב ח"נ ואין זה טבע ק"ו כלל אם לא ישתנה הקולא מן החומרא שיעור ניכר. ואין לומר דרה"ר חשיבה חומרא אע"פ שאין שיעורו אלא חצי נזק בערך רה"ר דשן ורגל דפטור לגמרי דזה נראה ברור

עוד כתבו דצרורות יוכיחו וכו' אין לתרץ לקושיא שהקשינו בדברי הגמרא הלכתא למאי איצטריך דאיצטריכא לאשמועינן דעבדינן יוכיח כי היכי דלא להוי פירכא בקל וחומר דהא קשה אמאי לא נאמרה ההלכה בעיקר רגל ולמה לי למכתבה בענין צרורות. עוד קשיא לי דהיכי עבדינן יוכיח מענין ההלכה כיון דאית לן כללא דלא עבדינן יוכיח מהלכה ובדוחק נראה כיון דצרורות דמו ממש לרגל אי לאו דברגל אית לן בודאי הדין כן לא היתה ההלכה אומרת כן דהא הדין שוה צרורות לרגל במאי דאמרי' אין דנין יוכיח מהלכה הוא בענין שאין הדבר שעושים יוכיח הוא עצמו הדבר שדנין עליו. עוד הקשה הרב מוהר"י ן' לב מההיא קל וחומר דלקמן יהא אדם חייב וכו' דאמאי לא הקשו התוספ' זאת הקושיא כיון דהתרי קלי וחמורי הם שוים ובאו כלם להחמיר והרש"ך תירץ פה

עוד נראה לתרץ בק"ו הראשון שעושה ואמר מה שור שאינו חייב בד' דברים אינו סותר מה שעושה אח"כ ויהא שור חייב בד' דברים מק"ו דמאי דבעי למילף לקמן אליבא דרבנן מקרא דכי יתן מום בעמיתו היינו דוקא צער לחודי' כדאיתא בהמניח דף ל"ג דקאמר אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה אבל לריפוי ושבת מכמשפט הזה נפקא ומאי דפריך בגמרא ויהא שור חייב בארבעה דברים פי' מצער קאמר והכונה שיהא חייב בכולן דאילו לשנים מהם מקרא אחרינא נפקא לן ומאי דעביד הקל וחומר מעיקרא ומה שור שאינו חייב בד' פי' בכל הד' דהא מאי דאינו חייב בריפוי ושב' מקרא דהזה נפקא ליה ואינו סותר הקל וחומר דלקמן דהוי לצער לחודיה ובזה אינו מתורץ אלא הצד הראשון והוא נכון באמת. ודע כי הנך תרי קלי וחמורי נראה דהוו סתרי אהדדי ובכל המקומות אמרי' בכי האי גוונא סמיך אמה מצינו והכא לא שייך למימר הכי כלל דאיכא פירכא דקרן ארגל ומרגל לקרן וגם שנחזור לשניהם למקומות לא שייך לומ' סמיך אמה מצינו בקל וחומר של מקומות וכמו שהשמיענו התוס' בפרקא קמא דחולין בדיבור כשר בעגלה וכו' וצ"ל דיותר ראוי הוא לעשות הקל וחומר הראשון להביא ח"נ בשן ורגל ויהיה קרא דוחצו את כספו כולל בין אקרן בין אשן ורגל וכן לקמן בהני תרי קלי וחומרי דאדם ושור איכא למיעבד יותר הקל וחומר דיהא אדם חייב בכופר משום דאדם יותר חמור לעולם: ומה שור שאינו חייב בד' דברים חייב בכופר אין להקשות מה לשור שכן חייב בל' של עבד דהיא גופא נילף שיהא אדם חייב בשלשים של עבד בהא ק"ו גופיה אבל לבי מגמגם דשלשים של עבד הוא קנס והיכי מייתי לה בקל וחומר. ולהך דבעי למילף כופר באדם והוא לדעת התוספות ז"ל שיתחייב תרתי מיתה וממון למאי איצטריך קרא דלא תקחו כופר דדרשינן לא תשקול ממונא למפטריה כיון דאנן מייתי' שיתחייב בשניהם בממון ומיתה ואפשר דסלקא דעתך אמינא דבמקום המיתה ישתלם ממון אחר חוץ מכופ' שנתחייב בכפרת נפשו קא משמע לן קרא לא תשקול ממונא מיניה וכו' וצ"ע

עוד במה שכתבו התוס' בסוף דיבור ויהא אדם במ"ש ומדתנא דבי חזקיה וכו' דנראה סותר למ"ש בפ"ק דף ד' בד"ה כראי אדם שאין משלם את הכופר וכו' שכתבו דמעליו פטרי אפילו בשוגג דאין מזיד לשור וכו' לא היו צריכים לטעם זה אלא משום דמה מכם בהמה לא חלקת וכו' עיין ברש"י חולק בסוגיא זאת עם דברי התוס' והוא ז"ל כתב דהכא איירי במזיד ולא אתרו ביה דחייב מיתה בידי שמים וקשיא לי דכיון דמחייב מיתה בידי שמים מאי דמתכפר בכופר הוי קולא שהקילה תורה בו וכדאמרינן באלו נערות גבי כל חרם אשר יחרם למה לי וקאמר לפי שמצינו במומת בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר וכו' אלמא קולא הוא וכיון שכן היכי עבדינן קל וחומר שור שאינו חייב שהוא קל חייב בכופר דאדרבא מטעם קולתו מתחייב שיתכפר בכופר שנותן אבל אדם שהוא חמור לא יתכפר אלא שיתחייב מיתה בידי שמים ובדוחק נראה דמייתי בקל וחומר דיתחייב תשלומי הכופר ולא ימנע בעבור זה מיתה בידי שמים שהוא מתחייב אבל דוחק הוא כיון שהכופר ניתן לכפרת נפשו

תוס' אינו דין וכו' וא"ת מה לאדם שכן מועד מתחלתו וכו' פי' שמתחייב נ"ש בעת שהזיק אפי' בפעם ראשונה והיא פירכא כתובה בתורה שאין מבליעין אותה בתוך הק"ו אך למה שתירצו התוספות דנזקי אדם וכו' דהכונה שנחזור אותו לקל וחומר של מקומות ונאמר ומה כופר שאינו באדם ישנו בשור ד' דברים שמתחייב באדם אינו דין וכו' אין להקשות נ"ש יוכיח שישנו באדם ואינו בשור דהקל וחומר דעביד בגמרא משור מועד הוא דעביד ועביד הכי ומה כופר שאינו באדם ישנו בשור מועד ד' דברים וכו' והשתא ליכא למעבד יוכיח מנ"ש דגם כן ישנו בשור המועד וכו' וק"ל. ומהרי"ן לב זלה"ה כתב דרך ב' בזה הדיבור וכתב דלרבנן איש בעמיתו לא דריש להך דרשא ובמחילת כ"ת א"א בשום פנים דבפרק המניח דרשי רבנן איש בעמיתו לצער כדאיתא התם וע"כ אית פירכא דמה לאדם שכן מתחייב מתחילה תאמר בשור דבתם לא יתחייב שפיר שייך פירכא ואין חילוק בהנך פריכי בין רבנן דרבי עקיבא כלל

שייך לעיל בקל וחומר דעביד בגמרא ויהא קרן פטור ברשות הרבים מקל וחומר ומה שן ורגל דברשות הניזק משלם נ"ש ברשות הרבים פטור קרן דברשות הניזק ח"נ אינו דין דברשות הרבים פטור קשה דאיכא למימר דיו אסוף דינא כיון דאתית למעט מקל וחומר אמרינן דיו שיהא רה"ר בחיובו של רשות הניזק בקרן מה ברשות הניזק ח"נ אף ברשות הרבים חצי נזק אף על גב דמפרך קל וחומר לרבנן אמרי' דיו כדאיתא א"א והכא לרבנן קיימי' דהא משני מקרא דיחצון דאין חצי נזק. חלוק ואילו רבי טרפון לא אמר דיו ואין לומר דבעה"נ סמוך אקל וחומר אחר שנעשה מעליה ומה שן ורגל שמשלם מן העליה פטור ברשות ניזק קרן שמשלם מגופו אינו דין וכו' דאכתי איכא למיפרך דהא דמשלם מגופו היכן הוי לא ברשות הניזק דיו שיהא חצי נזק כשילומו שמשלם מגופו ולקמן בד"ה ורבי יוסי הגלילי אבאר לך עוד בזה

איבעיא להו רגל שדרסה וכו' קשיא לי דע"כ רגל חייב בכופר דאי אינו חייב למאי איצטריך לעיל קרא דחצי את כספו למעט הקל וחומר שהייתי אומר דיהא רגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר דקרן והייתי אומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייב וכו' ואי שן ורגל פטור מכופר למאי איצט' וחצו את כספו למעט הק"ו הא איכא למפרך מה לקרן שכן חייב בכופר תאמר שן ורגל שאינו חייב בכופר אלא ע"כ שחייב שן ורגל בכופ' ומאי קמבעי' ליה: ונראה דאעיקרא דפירכא איכא למימר אש ואדם יוכיחו שאינם חייבים בכופר חייבים ברשות הרבים אף