עצמות יוסף על קידושין קלח

קרי וכיון שכן נימ' דאדרב' איתקש שרץ לשכבת זרע דכי היכי דבעל קרי לא מטמ' מפץ כמו כן השרץ ולא נייתי ליה בק"ו דפכין קטנים וההיקש מעט ואינו דוחק שנמעיט טומאה מהיקש' דכללא כיילנא דאפושי טומאה לא מפשינן ולפי האמת לא קשיא לי ולא מידי דאית לן ג"ש מופנה ע"כ אתא ללמד מת משרץ ואית לן למימר דמקיימי' הק"ו דשרץ מזב מכח הקישא אבל כדפריך בגמרא אלא למ"ד למדין ומשיבין מאי איכא למימר הוה ליה למימר דבשרץ נמי נימא איפכא וק"ל

הניחא למ"ד דון מינה וכו' דברי רש"י ז"ל בזה צ"ע וכבר הקשה מוהרי"ן לב בח"א ע"ש ומהרש"ך תירץ בזה תירוץ. ושמעתי מקשי' במה שכתב ז"ל אפילו למ"ד וכו' אם כן ג"ש למה לי וכו' דהא אינו הכרח כלל דהא איצטריך להך דפרק במה אשה דאיכא כמה דרשות וכמ"ש התוס' ושמעתי אומר דרש"י לא פי' כדרך דון מינה דבעלמא לפי שהוקשה לו קושיית התוס' שהקשו דנילף מק"ו כדמעיקרא והם תירצו דאטומאה דכתיב בהדיא משמע ליה קרא וכו' דהוקשה להו דאף על גב דשרץ גופיה גמרינן מקל וחומר ככתוב בהדיא דמי וזה הוקשה בעיני רש"י ז"ל ונראה לו דוחק דסוף סוף שרץ מקל וחומר אתיא ולכך פירש דאהיקשא פריך ומ"ש דאי משרץ צ"ל מש"ז והשתא אבגד ועור פריך דאילו מהקישא לא אתיא דדון מינה ומינה אמרינן והשתא משני שפיר דמהקישא נמי אתיא טומאת ז' ואע"ג דבכל דוכתא אמרי' דון מינה ומינה דהכא קרא כתיב וכבסתם וקאי אבגד ועור דכתיב בהדיא אבל אכתי קשה לרש"י דנהי דהוא כתב לתקן הסוגיא כפי הפי' שפי' אבל אכתי גם אנחנו נקשה הקושיא ונאמר הניחא למ"ד דון מינה ומינה דהשתא ילפינן מפץ משרץ ואוקמי' ליה באתרא בטומאת ז' אלא למ"ד דון מינה ומינה היכי ילפי' טומאת ז' במפץ משרץ השתא ליכא למימר מקרא דוכבסתם דהא קרא דוכבסתם לא אתא אלא למה שכתוב בהדיא נשיב ונאמר דלרש"י לא קשיא מידי דמ"ד דון מינה אמר לך דהכא בהכרח נאמר דאוקי באתרא דאילו למינה ומינה ג"ש לא צריכא דמהקישא דמת לש"ז וש"ז לשרץ ידעינן טומאת ערב וע"כ לא הופנה הג"ש אלא למימר דאוקמינן לה באתרא אטומאת ז'. כך שמעתי והוא דוחק גדול בעיני והרש"ל כתב דט"ס נפל בספרים וכן הנראה בעיני כי דרך רש"י ז"ל לפ' היושר כדרכו ז"ל בכל התלמוד והיודע אשר יבחר בו יקריב אליו

ותהא שן ורגל חייבת בר"ה וכו' איכא ק"ו אחר דהוה מצי לאקשויי לר"ע והוא זה ומה קרן הקל שמשלם מגופו חייב בו ברה"ר שן ורגל דחמור שמשתלם מן העליה אינו דין שיהא חייב בר"ה ולרבנן מצי' לתרץ ולהכי איצטריך וביער. וגם קרא דוחצו את כספו ומעטו זה הק"ו לגמרי אבל זאת הקושיא שייכא יותר בדברי התוס' במה שהקשו ז"ל אי שן ורגל בחצר הניזק חצי נזק אמאי איצטריך כספו של של זה וכו' דהשתא ק"ו דלעיל ליכא וכו' ומאי קושיא הא ע"כ איצטריך דאי לאו כספו של זה ע"כ אין לנו בחצר הניזק ק"ו אם לא שייסד יסוד מעיקרא דשן ורגל ברה"ר פטורים לגמרי דהכא עביד ק"ו קרן שברה"ר חייב ברשות הניזק אינו משלם כ"א חצי נזק שן ורגל שברה"ר פטור וכו' ואי לא הוה לן שום ק"ו ודאי דמכח קרא דוביער הוה פטור לגמרי דאי לאו קרא דוביער ממילא חייב נ"ש בין ברה"ר בין ברה"י וקרא דוביער מעטו לגמרי אבל מכח ק"ו דאית לן אמרינן דוביער לא מיעט לגמרי אלא מקיים הק"ו ודכותה אמרינן לעיל מידי כוליה נזקא קאמרי' וכו' כלומר ומכח דובער מקיימינן הק"ו הכא נמי אי לאו ובער היה נ"ש בין ברה"ר בין ברשות הניזק אבל מכח קרא דובער ומכח ק"ו דאית לן דמשלם חצי נזק והוא זה ומה קרן דמגופו משלם משלם ברה"ר שן ורגל שמשלם מן העליה אינו דין וכו' השתא אמרינן דובער אתא למעט ולומר דדוקא ברשות הניזק משלם מן העלי' אבל ברה"ר לעולם שמשלם מגופו חצי נזק ומקיימינן הק"ו לחצי נזק ומגופו דאמרינן ביה דיו בקרן למגופו וכיון דברה"ר חצי נזק לא עבדינן ק"ו דלא תהא ברשות הניזק אלא חצי נזק אבל בתר דכתיב וחצו דמעט ברה"ר אפי' מגופו מעתה עבדינן ק"ו שלא יהא חייב ברשות הניזק אלא חצי ניזק ונראה דכוונת התוס' להקשות על הק"ו שאמר בעל התלמו' דדוחק לומר שהתלמוד סמך לו על הק"ו הזה דדוק' מנושא למקום הוא שסומך אבל מק"ו זה אל ק"ו דעלי ההוא דוחק: אמר קרא וחצו את כספו הקשה הרב מוהרש"ך זלה"ה דהשתא למה צריך קרא דובער דע"כ מוחצו את כספו שמעינן דברה"ר פטור כמו שתראה בספרו בסוף סוגיא זו והניחה בצ"ע ונראה לתרץ דאי לאו קרא דובער הייתי אומר דכספו של זה אתא לאשמועינן דברה"ר חייב ח"נ מן העליה דמן הסברא הייתי אומר דבין ברה"ר בין ברשות הניזק נ"ש ואתא קרא בקרן דהכא דוקא ח"נ מגופו ועייתורא הוה שמעינן דיש במקום אחר שחייב מן העליה ולהכי איצטריך בשדה אחר למעוטי ולומר דברה"ר כלל כלל לא לא מגופו ולא מן העליה ואי לאו יתורא דכספו של זה ולא כספו של אחר הייתי אומר דובער לא מיעט אלא מן העליה ברה"ר אבל מגופו יתן להכי צריכי תרוויהו

ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא ח"נ מק"ו ק' דאי שן ורגל אינו חייב אלא ח"נ למאי איצטריכא ההלכה למשה מסיני לצרורות דאינו משלם אלא ח"נ כיון דבכל שן ורגל משלם ח"נ ויש מפרשים דאיצטריכא ההלכה משום דמהך ח"נ דילפינן מכאן מקרן ילפינן לה דומיא דקרן דח"נ שלו הוא בשני פעמים. אבל כשהוא מועד משלם נ"ש ודכוותה ג"כ ילפי' ברגל דדוקא בשני פעמים יהי' חייב ח"נ ובפעם השלישית נ"ש ואיצטריכא הלכתא לומר דאין העדאה לצרורות וזהו דפריך ולא תהא וכו' ובצרורות לא יהיה העדאה וכו' ודוחק הוא דבשן ורגל מה לי פעם אחת מה לי שתי פעמים. ואין להקשות בק"ו דלעיל דיליף רה"ר בשן ורגל מקל וחומר דקרן דלא מצי למילף מקרן אלא דכוותיה דהיינו בפעם ראשונה ושנייה אבל בפעם השלישית ישלם נזק שלם והוי כקרן והשתא הקל וחומר מופרך דבשלמא בקרן יש לחלק בין תם למועד אבל בשן ורגל מה לי פעם אחת מה לי שתי פעמים וכיון שכן לא מצי למילף ולא מידי לחד לישנא דפי' רש"י בסוגיא דיש העדאה לצרורות ע"ש. ולי נראה דבשן ורגל אין לחלק בין פעם אחת לשתי פעמים דבפעם אחת הוי כדין קרן כשהוא מועד אלא דאין ללמוד מקרן אלא דוקא ח"נ לפי שהוא המלמד ויש להאריך בזה אלא שאהבתי הקיצור

עוד הקשה הרב מוהרש"ך זלה"ה כיון דמעוטא דוחצו את כספו אתא למעט ר"ה דרגל משמע דוחצו את כספו הוי ברשות הרבים אם כן משמע דמעוט' דוחצו את כספו הוי ברשות הרבים אם כן היכי תיסק אדעתין לומר ולא תהא קרן חייבת ברשות הרבים וכו' ולי נראה דקרן אף על גב דמעוטא דוחצו מייר' ברשות הניזק ילפינן מיניה לשן ורגל כל חד וחד כפי מציאותו דבקרן מוקמינן ליה על פי הסברא ברשות הניזק ומהכרח המיעוט ממעטינן שם רשות הרבים ואינו מן הדוחק כלל דמסתמת קרן יליף אל סתמיות דשן ורגל אבל הך כי דיניה והך כי דיניה. עוד הקשה דלשתוק קרא דיחצון וכו' ואינה קושי' אצלי דאיצטריך לדרשה דלקמן בפרק המניח דהנבלה מחצין דמיה בפלוגתא דרבי יהודה ור"מ וק"ל ור"ט נראה דהכרח לו דלא דריש ליה יחצון להך דרשא כיון דאית ליה נ"ש ברשות הניזק עוד קשה לי במאי דפריך ולא תהא שן ורגל חייב ברשות הניזק אלא ח"נ מק"ו דהא כיון דכתיב קרא דוחצו. וגם קרא דובער בשדה אחר ע"כ אית לן למימר דחייב נ"ש דהא מוחצו את כספו ומקרא דובער לא ידעינן אלא דפטור ברשות הרבים אבל הסברא שיהיה מעיקרא אי לאו קרא דובער שחייב נ"ש מאן מיעטיה. ונראה דהייתי אומר דובער אתא למעט דאינו משלם אלא ח"נ ברשות הניזק ודוקא ברשות הניזק משלם מן העליה ח"נ אבל ברשות הרבים משלם ח"נ מגופו ואתא וחצו את כספו ומיעט דאפי' מגופו אינו משלם ברשות הרבים ולעולם דמקיימינן הקל וחומר דלא יהא ברשות הניזק אלא ח"נ להכי איצטריך לאוכוח' מקרא דישלם דהוי תשלומי מעליה ולפי האמת ישלם לאו קרא יתירה הוא אלא משמעות הפסוק הוא וכמו שנראה מתוך דברי רש"י ז"ל

ולעיקר הקושיא דלמה איצטריכא ההלכה לענין צרורות דמשלם ח"נ כיון דבכל שן ורגל חייב ח"נ נראה דבקל וחומר שעשה בגמרא שיהא חייב ח"נ נראה דאינו מתקיים אלא דוקא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא והיינו רב פפא דסבירא ליה הכ' בסוף פ"ק דאילו למאן דאמר פלגא נזקא קנסא ומן הדין לא היה לו לשלם כלל כיון דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי אלא שהתורה הטילה עליו חנם היכי קאמר ומה קרן ברשות הרבים וכו' ברשות הניזק