עצמות יוסף על קידושין קכד

ונראה דכלן מין אחד חשיבי והפירוש הוא דבבת אחת כלל הכל כל הי' יוחסין והוא להיותן מותרים לבא במינן ומינה נלמוד מן הטעם שיש במינן דמותרים גם כן שלא במינן כיצד ישראל שכשר בישראל ולא שייך ביה איסור מותר ג"כ בכהן ולוי וממילא משמע וכן בשתוקי ואסופי כיון דמותרים מחמת עצמן זה בזה ה"ה דיהיו מותרים לבא שתוקי באסופי דהא כיון דלשתוקי בשתוקית לא חיישינן דילמא אחד יהיה ממזר והאחר יהיה ישראל ה"ה דמטעם זה יקח שתוקי האסופי ולא חיישינן להך חששא אלא דהלל נתן טעם כולל יכלול כל הי' יוחסין בבת אחת ולא רצה להאריך לחלקם כסדר המשנה ואי קשיא לך הא בגרים דקתני דמותרין לבא זה בזה דהו' מין במינו לא שמעינן ממילא דמותר בממזרת י"ל דאפשר כמ"ד דגר אסור בממזרת דהוי כר' ומה שכתבו התוספות והיינו דלא כר' אליעזר דלדידיה ספיקן בספיקן אסור וכו' ה"ה דספיקן בודאן לפ"ז דהוי דלא כר' אליעזר אלא דהתוס' נקטי במלתייהו מאי דחדוש יותר דאפי' מין במינו אסר רבי אליעזר והתירוץ השני מהתוספות הוא דוכלן דקאמר היינו כסדר המשנה ובפי' וכולן הוא דפליגי וק"ל:

ושמואל אמר הולד שתוקי וכו' אין לדקדק דלרב דאמר הולד ממזר היינו דאינו מותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל ושמואל אמר הולד שתוקי פירוש ומותר בממזרת וע"כ צ"ל דרב ס"ל דאסור ושמואל מותר דהא כיון דרב אמר הולד ממזר אדרבא הוה משמע הך לישנא דמותר בממזרת טפי משמואל דקאמר הולד שתוקי דשתוקי לא גריע כ"כ והיה לן לאוסרו בממזרת וכיון שכן צריך לומר ע"כ מלישנא דידהו דלאו בהכי פליגי:

שמשתיקין אותו מנכסי אביו פירוש והשתא רב ושמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכ"כ הרא"ש ביבמות פרק אלמנה ולקמן דמוקי לה מאי שתוקי בדוקי כתב שם הרא"ש ז"ל דפליגי ויש לתת טעם למה לא כתב שם דמר אמר חדא וכו'. ונראה דהטעם הוא מדקאמר רב הולד ממזר בסתמא ולמה החליט הדבר ונשאל לאשה ממי נתעברה ותהיה נאמנת אלא ודאי דבכל גוונא קאמר רב דהוי הולד ממזר ושמואל אמר בדוקי וכו':

האומר שמואל חדא זמנא קשה דכיון דהך מימרא דהכא הוי' יותר מחודשת משום דרוב פסולין אצלה אמאי איצטריכא המימרא דהתם דהלכה כר' שמעון בן גמליאל ובדוחק י"ל דהכא איכא למהימנה יותר משום דאיכא למתני בארוסה וחזקה שלא נבעלה לאסור לה דהיינו כל העולם. והנראה יותר דהתם בכתובות אמרינן דשמואל אמר לרב יהודה הלכה כר' שב"ג וכו' ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה ולהכי הוצרכה ההיא מימרא לומר דלכתחילה נמי עבדינן ההיא עובדא ואי קשיא אמאי צריכא התם ההיא מימרא דשמואל דהלכה כר"ג דהא כבר אמר שמואל לרבי יהודה את לא תעביד עובדא וכו' ונראה דההיא איתאמרא מכלל חברתה דהיינו ההיא דקאמר שמואל לרב יהודה שיננא וכו' תוס' כותי לא ישא כותית וא"ת היאך מסופק וכו' והא רבי אליעזר גופיה קאמר במתניתין וכו'. ויש לדקדק נימא דהיא גופא קמבעיא ליה מאיזה טעם קתני במתניתין דהוי ספק. ונראה דא"א לאומרו דא"כ היכי קאמר רב יוסף עשאוה כגר וכו' כיון דעיקר הבעיא היא למבעי' טעם הדבר למה יהיה ספק לא שייך טעם עשאו כגר לעיקר בעייתו כלל צ"ל דקמבעיא ליה טעם לאיסור ולכך מקשי' התוס' דטעם האיסור הוי משום דהוי ספק דמדבעי טעם כנר' דלא מבעיא ליה אלא הטעם לאיסור לבד:

תניא וכן ר' אליעזר לכאורה יש לדקדק מה חדש בברייתא יותר מן המשנה ואפשר דהספקות דקתני במתניתין היינו כותי באסופי ושתוקי אבל כותי בכותי לא משמע בהדיא וכן נראה מלשון התוספתא:

תוספות ורבי ישמעאל סבר לה וכו' ושמא יש לומר אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הנכרי וכו' פירוש אע"ג דבפרק האומר ס"ל לרבינא דהולד כשר וממזר לא הוי פסול מיהא איקרי מ"מ כונת התוספות היא למימר הכי דע"כ אי ס"ל הולד כשר כמו שהקשינו דהוי דלא כרבינא אם כן הולך אחר הכותי דהכי אמרינן לעיל דהוי ככותי ואם נתגייר כשר אך ק' אמאי קאמר בגמרא דס"ל דהולד ממזר נימא דפסול כרבינא ויש לחוש שמא ישא כותית שהיא כותי גמורה. עוד איכא למידק בלישנא דתוספות ז"ל שכתבו ואיכא למיחש טפי וכו' ולשון טפי קשה להולמו דמשמע דאיכא חששא ביותר אבל התם חששא מיהא איכא וזה אינו דאי הולד הוי כשר ליכא למיחש כלל. ונר' שהתוס' אה"נ שהיו יכולין להשיב כן דאיירי בישראל פסול אלא כיון דהישראל הוא פסול מחמת שהוא בן כותי אין לחוש כ"כ אם ישא כות' כמו הממזר דקרינן ליה ממזר בשביל צד הישראל והוא ישראל גמור ויש לחוש שלא ישא גיורת ולז"א התוספות דאיכא למיחש טפי וכו' לכך נראה לר"י לפרש וכו' לפי' ר"י יש לדקדק אמאי קאמר דקסבר כותי ועבד וכו' הולד ממזר לא יהא אלא כשר כיון דאיכא הך חששא שנתערבו בהם ישראל וישראלית אפשר דישראל גמור ישא כותית ונראה דנהי דמצא טעם לאיסור אבל מה שתירצו התוספות לעיל בסמוך באומרם א"נ דע"כ סבר ר' אלעזר הולד ממזר מדחשיב כותי במתני' בהדי ספקות דהיינו ספק ממזר להכי הוצרך לומר טעם כי היכי דנהוי ספק ממזר והוא דס"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר:

תוספות השתא ממזר הוי וכו' ונראה ליישב וכו' עדיין לישוב זה אכתי ק' דר' יוחנן אדר' יוחנן והיא הקושיא הראשונה שהתחילו התוספות בה ונר' דהתוספות תירצוה עם מה שאמרו לקמן והשתא לא ק' מר' יוחנן אר' יוחנן וכו' וקאי בין אמאי דכתבו בשם הר"ש מקוצי בין אמאי דכתבו בסמו' בשם הר"ש מטריוא"ש אלא שלפי שהה"ר שלמה בא לתת טעם אחר ליישוב הגמרא סמכוהו התוספות עם מה שסיימו לומר ונראה ליישב הכי וכו' והדברים פשוטים והאריך ללא צורך:

שלש מחלוקו' בדבר פי' הכי קים ליה בעלמא ור' יוחנן כך קבל דלרבי עקיבא גרי אמת הם דאל"כ נימא דר' עקיבא ג"כ גרי אריות ס"ל וכדסליק אדעתין מעיקרא:

וכהנים נטמעו בהם כהנים כשרים היו ק' אמאי לא קאמר לר"ע נמי דכהנים שנטמעו בהם היו פסולים ונראה דודאי אם היו כשרים לא הוו מקבלים כהנים ממזרים אך קשה אמאי קאמר לר"ע טעם אחר מפני מה אסרום ולא נתן הטעם שנתן לקמן לרבי אליעזר דממזר מאשת איש נתערבו בהם ונהי דלר"ע אפילו מחייבי לאוין הוי ממזר אבל מעשה שהיה כך הי' ונראה דלר"ע דס"ל גירי אמת הם ס"ל דהם מדקדקים במצות בעצם כך א"א שנתערבו בהם ממזרים דכיון דהם מדקדקים במצות ודאי שאינם מתחתנים בממזרים ולכך הוצרך לר"ע דכהנים שנתערבו בהם כהנים כשרים הוו דודאי פסולים לא היו מתערבים בהם דאי ר"ע ס"ל דאינם מדקדקים במצות כר' אליעזר היה לו לפרש ולהכי קאמר מפני שהיו מייבמים את הארוסות דהשתא אף ע"פ שהם מדקדקים במצות מ"מ טעו הכא בפשטיה דקרא דדרשי הכי. והא דהוצרך בגמ' לומר דר"ע לטעמיה וכו' ולא קאמר דטעמי' דר"ע היא משום מעלה עשו ביוחסים אע"ג דלא נהוי ממזר נראה דטעמא דמילתא הוי משום דמתני' קתני כותי בהדי ספקות דכהנים דהוי ספק ממזר וכמו שכתבו התוספות לעיל בד"ה ורבי ישמעאל וכו' תוספות שאין ממזר וכו' ולעיל כי פריך ומי ס"ל כר"ע והאמר ר' יוחנן וכו' ויל"ד דאי ר' ישמעאל ס"ל כרבי עקיבא דכותי ועבד הבא עב"י הולד ממזר א"כ הדרא קושיי' הגמרא לדוכתא השתא ממזר הוי ופסיל בביאתו מבעיא ונר' פשוט דתוספות אזלי הכא כפי התירוצים שכתבו לעיל אקושיא דר' יוחנן אר"י לדעת הר"ש מקוצי והה"ר שלמה מטריוא"ש דלא סבר כותיה דר"ע בשאר לאוין ודריש כי תהיין כי היכי דדרשי ביה רבנן וק"ל:

תוספות מצת כותי מותרת פי' וכו' דברי התוס' לכאור' נראה ללא צורך והנראה דהייתי מפ' דתרתי אשמועינן תנא דברייתא חדא דמצת כותי מותרת ואין בה משום פת כותי דהוי כאילו אוכל חזיר ועוד אשמועינן דאדם יוצא ידי חובתו בפסח ולא חיישינן לחימוץ ורישא דברייתא הוה מצי למינקט הדין בשאר פת דשאר ימות השנה אלא דמשום דסיפא איירי בפסח נקט חמץ ולפי פי' זה היתה קושיית התוספות עומדת במקומה מבלי תירוץ כלל לכך פי' מותרת לאכלה בפסח ואע"ג דמסיפא שמעינן לה איצטריכא רישא משום ר' אליעזר למימר דאפי' ברישא פליג וכ"ש דאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח:

משום שפחה נתני חדא הכא הדר פריך הכי דסד"א דליכא לשנויי כדלעיל דהכא כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא דמי לדלעיל דשוי' באיסור אלא שיש חידוש בא' יותר מאחר:

מתניתין הנושא אשה כהנת וכו' באמהות דידה לא אזלינן כ"כ דורות כמו באביה דהא סליק באביה דידה דור אחר והוא להשלים הח' אמהות:

אין בודקין מן המזבח וכו' פרש"י שאם מצא שאבי אביה כהן בידוע שמיוחס הוא וכו' וי"ל מי יאמר שאביה לא נשא פסולה ונר' דאפשר דאיירי דבודקין באמה תחלה וכשהלכו באביה ראו שאבי אביה כהן וכו' וז"ש רש"י ז"ל התחיל לבדוק באמהות וכו' א"נ כיון דאבי אביה כהן מסתמא לא מחזיקים ריעותא ונתבטל הערעור והראשון נראה