עצמות יוסף על קידושין קכג

מותרים לבוא זה בזה אתי ככ"ע ואמאי לא מוקמינן בבת שלש ויום א' ככ"ע ודייקינן מינה הא התוס' מבת ג' שנים ויום א' אסורה לבא זה בזה והוי דלא כר"ש ובהא פליגי וניחא טפי ממאי דמוקי לה בגמרא דהשתא כל האסורים דקתני הוי אליבא דכ"ע ונראה דזה לא יתכן ואינה ממה שיקשה דהא כיון דטעמא דרבנן הוי משום דקהל גרים לא איקרי קהל אין לחלק בין פחות מבת שלש שנים ליותר מבת שלש שנים ויום א' ודוקא לענין כהן הוא דיש לחלק בין פחות ליותר דפחות מבת ג' לא הוי זונה וביותר משלש חשיבה זונה לכך מוקי לה בפחותה מבת שלש וכו' וקתני מותרים לבוא זה בזה ומטעם דקהל גרים לא איקרי קהל וכ"ש ביש לה ג' שנים עוד נראה לדקדק אמאי לא מוקי לה בשלש שנים ויום א' כי היכי דלא נטעי במילי דר' יהודה דאסר דהשתא איכא למטעי בדבריו ולומר דדוקא בפחותה מבת ג' הוא דאסר הא ביותר משלש לא ואינו כן דהא רבי יהודה פליג ארבי יוסי וס"ל דקהל גרים איקרי קהל אפילו גדול ונראה דליכא למטעי בדברי ר' יהודה דכיון דטעמא הוי משום דאקרי קהל פשיטא דאין לחלק בין קטן לגדול וכדפרישנא לעיל. ומהך טעמא ניחא לי דקדוק אחר שהיה נראה לדקדק בדברי התו' שהקשו דהא תנא ליה רישא דגר מותר בממזרת ומאי קושיא דהא טובא אשמעינן דאפילו פחותה מבת שלש מותר בממזרת אלא שנראה דלענין מותר בממזר ליכא חידוש כלל דמה לי קטן מה לי גדול כיון דטעמא הוי משום דקהל גרים לא איקרי קהל:

וכללא הוא וכו' לכאורה יל"ד במה שהקשו התוספות אמאי לא פריך הא תנא ליה רישא וכו' דהא חידושא אשמעינן דכל האסורים מותרים ואפילו אלמנה וגרושה אלא דבגמרא פריך ליה וכללא הוא וכו' וכבר הקשו לו זאת הקושיא. ונראה דודאי לא היה עולה בדעת המתרץ דאלמנה וגרושה בכלל ודוקא אגיורת פחותה מבת שלש הוא דקאמר אלא דפריך ליה וכללא הוא וכו' משום דלא ה"ל למנקט בהאי לישנא דכל כיון דאין אלמנה וגרושה בכלל ושפיר קמקשו התוספות הא תנא ליה רישא וכו':

והרי חלל וכו' יל"ד דהא הך תנא אתא לאוסופי על תנא דלעיל ובמאי דתנא תנא דלעיל בהדי' דהיינו חלל דאסור בממזרת לא אתא מתני' דהכא לחלוק עלה ונרא' דמ"מ לא ה"ל למתני בלשון כל דמשמע שכולל כל הדברים:

וכרבי אליעזר פרש"י דאילו בגר שנשא ישראלית לא מצית לאוקומא וכו' ומדסיפא ר' יהודה וכו' רישא לאו רבי יהודה. וקשה דנראה שאין הכרח זה הכרח דלעולם דרישא וסיפא כולה רבי יהודה ופליגי אי מותרים לבוא זה בזה או לא דלרבנן הוו מותרים זה בזה ולרבי יהודה אסור ונראה דכיון דלא הוזכר במתני' דלקמן דאסורה לבוא בקהל כהונה בת ישראל שנשאת לגר אלא רב' יהודה לא הוה ליה למתני תנא דמתניתין כל האסורים בדרך סתם כיון דלא מצינו הך סברא אלא כרבי יהודה בדוקא:

תוספות והרי גר דמותר וכו' ונראה לפרש הרי גר שנשא בת ישראל וכו' באמת דברי התוספות ז"ל קשים להולמם דמן הגמרא נראה דמיירי בגר שנשא כהנת וכפי הנראה שהם מוחקים הגי' ולא הוזכר זה בדברי הגמרא כלל ואפילו נדחוק הגמרא על פי דבריהם קשה היכן הוזכר זה בדברי ר' אליעזר דהוי מותר בממזרת ושמא דכיון דהולד הולך אחר הזכר הו' גר ולכך מותר בממזרת דעד עשרה דורות הוי גר ומותר בממזרת. אלא דקשה בדברי התוספות במ"ש בכי האי גוונא פריך בסמוך וכו' דתקשי לן דכיון דכונת הקושיא דגמרא היא ע"ד שאמרו התוספות ומכח קושיא זו דחיק אנפשיה ר' נתן בר אושעי' משום הכי הדר ביה איך נפל עוד בקושיא עצמה אשר מכחה הדר ביה ממאי דקאמר מעיקרא והנר' דמעיקרא אפשר היינו לומר דכונת הקושיא באו' ותו וכו' היתה קושיא זו אלימתא לפי שלא מצינו שום חידוש ברישא דמתניתין באומר כל האסורים כיון דלא כלל באותו הכלל אלא גיורת פחותה מבת שלש ולא היה מקום לומר אלא דהכלל הוא בדיוק דדייקינן מינה הא מותר אסור והוא כולל בכל המותרים דאסור ולהכי פריך ותו וכו' אבל רבי נתן דמוקי לה כל שכהן אסור וכו' ויש קצת חידוש ברישא כר' דוסא ולהכי קאמר כל האסורים וכו' כל שכהן אסור וכו' וחלל אינו בכלל קס"ד דאינה קושיא מאי דפריך ותו הא מותר אסור וכו' ואפילו הכי פריך לה בגמ' ואינו נראה וצ"ע. עוד יל"ד במ"ש התוספות וכי האי גוונא פריך וכו' שהם דברי מותר ונראה דה"ק דלפירושם ז"ל פריך והר' גר שנשא' גיורת דמותרת בממזר ולפי כלל זה נראה דדוקא גיורת דאסורה מותרת הא מותרת אסורה ודמי ממש למאי דפריך לקמן והרי גר שנשא בת ישראל וכו' ומותר הגר לבוא בממזרת ופריך אכללא ממש אבל אם הוא כפי הנראה מן הגמרא והרי גר שמותר בכהנת וכו' לא הוי דומה לההיא דלקמן וגם אינה קושיא אלימתא:

ממזר מאחותו וכו' לא קאמר דפליגי בממזר מחייבי לאוין דלרבנן לא הוי ממזר ולרבי יהודה הוי ממזר ואם כן לא ה"ל למימר כל האסורים ור' יהודה אוסר דמשמע דקמודה ליה במאי דקאמר כל האסורים וס"ל דלא הוו ממזר מחייבי לאוין ולפ"ז לא הל"ל אלא ר' יהודה אומר מותרים לבוא בקהל ואסורים לבוא זה בזה וק"ל. אלא אמר רבא גר עמוני איכא בייניהו. קשה דהיכי קאמר איכא בינייהו דמשמע דבהא נמי איכא פלוגתא וכפי המסקנא ה"ק אע"פ שר' יהודה אוסר וכולה חד תנא הוא ואם נאמר דהיינו הך דפריך בגמרא אי הכי מאי ר' יהודה אוסר וכו' הוי ליה לשנוי אלא הכי קאמר כיון דהדר ביה ממאי דקאמר רבא איכא בינייהו ונראה דכיון דלא נייד מן האוקימתא מכל וכל משום הכי לא קאמר אלא דהא אוקימתא דגר עמוני וכו' במקומה עומדת:

ושניהם לא למדוה אלא וכו' בכאן מצינו כלל מחודש בדברי התוספות דעם היות אמת שעיקר הילפותא היא ממקרא אמ' שניהם לא למדוה לומר דהכונה דלא תקשי ממקום אחר:

פיסקא הלל שונה לי וכו' פי' דמשנה הלל הויא כסתמא וכמו שכתבו תוספי רי"ד. ורב אמר הולד ממזר וכו' פרש"י דאמרינן מרובא דעלמא וכו' וקשה לי דלכאורה נראה דלא פריך לרב ולא מידי דלעולם אימא דטעמיה דרב התם הויא משום דרוב פסולין אצלה ולכך הולד ממזר. ונראה עם דקדוק אחריתי דאיכא למידק במאי דקאמר בגמרא ואי איתמר בהא בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אצלה ואמאי לא קעביד צריכותא כאורחא דתלמודא ונימא הכי ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל אבל בהא אימא מודה לרב. ולכאורה יש לתרץ ולומר דלא מצי למימר הכי כיון דבהך פלוגתא קמייתא לא אפליגו רב עם שמואל פה אל פה דהא רב הוא דאמר הך מימרא אמתניתין ואח"כ אמרה רב יהודה לקמיה דשמואל וכיון שכן תקשי לרב אמאי איצטריך הך מימרא דהכא דמההיא מימרא דרוב פסולין אצלה נפקא במכ"ש כיון דהתם רוב פסולין אצלה. והנראה נכון לע"ד הוא דבעה"ג עשה ב' צדדים כי היכי דלא תקשי לן מאי דפרכינן מעיקרא דלא פריך ולא מידי ורמי דרב אדרב וכו' ולהכי קאמר דאיכא ב' צדדים הא' דרוב פסולין אצלה והאחר דאיכא למתלי בארוסה וכו' וכיון שכן הוי הענין כמסופק והתלמוד אמר כן לפי שכך הוא האמת שיש צדדי ספק בזה ודמי לשתוקי דבעלמא ומה שכתב רש"י ז"ל טעם לרב משום דרוב פסולין אצלה וכו' וכת"ק לא הוי משום דהוא ודאי מהך טעמא דהא לרבנן טעמא דמותר בשתוקי הוא משום דהתורה אמרה בקהל ספק יבא אבל טעם דאסור בישראל הוא דכיון דיש ספק בדבר אזלינן לחומרא ונטה לצד זה לחומרא משום מעלה עשו ביוחסין כדלעיל:

תוס' וכולן מותרים וכו'. ונראה לר"י לפרש דכל אחד ואחד מותר וכו' קשה לדברי ר"י מאי פריך בגמרא משמואל אשמואל דשמואל לא אמר הלל שונה וכו' אלא דוקא במינו אבל שלא במינו לעולם ס"ל כרבי אליעזר דאסור ואפשר בדוחק דמאי דקאמר הלל שונה היינו דוקא למעט הלכה כרבי אליעזר וז"ש הלל שונה וכו' ואת אמרת כרבי אליעזר אבל הוא לעולם ס"ל דהלכה כרבנן ודאי דקאמר הלל שונה פירוש במין במינו ואתי דלא כרבי אליעזר ואת היכי פסקת כוותי' אבל לדידי כולה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ודלא כהלל בזה ולא קאמר הלל שונה אלא להכריע ג"כ שאין הלכה כר' אליעזר ולכך פריך דשמואל אשמואל עוד נראה לתרץ עם דקדוק אחד שיש לדקדק עוד בדברי התוס' שכתבו דכל אחד מותר במינו דא"כ נמצאו שלשה מחלוקות בדבר דלדעת רבנן אפי' מין שלא במינו מותר ולרבי אליעזר הכל אסור ולהלל מין במינו מותר ושלא במינו אסור עוד יש לדקדק לדברי התוס' דה"ק כל אחד מותר במינו היכי קאמר עשרה יוחסין וכולן מותרים במינן דהא כהנים לוים ישראלים מותרים לבא זה בזה