עצמות יוסף על קידושין קכב

שיכול ליתנו לאיזה צד שירצה ועלה פריך ולחזי זוזי ממאן נקיט ואנן סהדי דלאותו נתרצה ומשני התם דנקיט זוזי מתרווייהו ואין יודע ממי קבל וכו' וצריך להבין שאם גרסי' ולא ידע דמשמע שהמוכר לא ידע היכי קאמר נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי דא"כ הא שפיר ידע כיון דקא' לזה מכרתי וכו' ונראה דזה אפשר להבינו כשאמר המוכר שהם השליכו המעות בפניו ולא נתן אל לבו מי השליכם בפניו בע"כ אבל נפשו אוותה לפ' שמעולם היה דעתו רצויה אליו ובזה אפשר להבין דברי הרמב"ם ז"ל ומיהו דברי הרי"ף ז"ל אינם ע"ד שפי' ה' בעל הטורים שיהא נאמן מי שהמקח בידו להכחיש את העדים ואלו היתה אחוזה אפי' במקצת בדברי הרי"ף ז"ל יכולים היינו לקרבו אל הסברא ולומר שיהא נאמן אפי' להכחיש את העדים כל זמן שהמקח בידו והטעם הוא שכיון שהמקח בידו ויש לאל ידו לחזור בו שהרי אינו חייב אלא מי שפרע יוכל להכחיש את העדים כיון שהוא יכול לחזור בו ומיהו אין נראה כן דעת הרי"ף כלל ובפי' נמצא כתוב בשיטת הרשב"א לקדושין ז"ל אשתכח השתא להאי פרושא דכל זמן שמקחו בידו אע"פ שיש עדים שמכר נאמן לומר מזה קבלתי דמים ולא מזה או מזה קבלתי מדעתי ומזה בע"כ כל זמן שאין עדים מכחישים אותו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן אלא כעד א' בלבד ואפי' אין עדים שמכר מיהו נאמן כעד א' דעלמא עכ"ל ואע"ג דלא כתבו על דברי הרי"ף הסברא מיהא סברא אלימתא היא דכל שיש עדים בדבר לא יהא נאמן. וכפי מה שכתבתי בפי' ר"ת נמצינו למדי' שאפי' אמר המוכר שהשליכו המעות באופן שלא הכיר להם מי היה מדעתו ומי בע"כ נאמן לומר רצוני לעולם היה למכור לזה שדעתי נוחה הימנו. אבל הטור הביא דברי ר"ת וכתב ז"ל אם נקיט זוזי מתרוייהו וכו' ואין ידוע מאיזה מדעתו ומאיזה בע"כ נאמן לומר מזה קבלתי מדעתי וכו' שהרי דברי ר"ת הם אפי' לא ידע ממי קבל כלל ועיקר וכבר יש מקום לפ' דברי התוס' ור"ת באופן אחר וזה נראה יותר ואחרי שפרשנו דברי הרי"ף ור"ת נאמר שמה שתמה הרא"ש ז"ל על דברי הרי"ף ז"ל והוא תמיהת התוס' באמת היא תמיהא אבל אין ראייתו ז"ל שהביא ראיה על קושייתו שהוא כתב ז"ל וק' לפי דכשאין מקחו בידו אפי' נקיט זוזי מחד מינייהו אמאי מהימן טפי מאיניש דעלמא כיון שנסתלק מן המקח וכן משמע לשון התוספת' דקתני אבל אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם עכ"ל ואין ראיה מהתוספת' כלל דהא הקשו עליה בגמרא ולחזי זוזי ממאן נקט ועלה משני דנקט זוזי מתרוייהו וכו' ועלה הוא דקאמר בתוספתא דהוי ככל אדם אבל אי לא נקיט אלא מא' מהם מנלן דלא יהיה נאמן ע"כ:

תוס'. שודא דדייני ועוד בפ"ק דגיטין וכו' דע כי בפ"ק דגיטין פרש"י ע"ד שפי' הכא אבל התוס' מקשי' לו מלישנ' דאמרי' התם דיעשה שליח מה שירצה כנראה דאין שום אומד דעת שיהי' נוטה לזה יותר מזה וזה משמע כפי' ר"ת דמה שירצה הדיין יעשה:

תנינא חדא זימנא פרש"י למה ליה למתני' בתרי דוכתי וכו' והדין עמו לפ' כן ולא כמו בכל שאר דוכתי דתלמודא דפריך למה לי למתני' זמנא אחריתי דהא הכא אבא שאול קאמר לה והתם ר"ג אמרה ולא שייך למימר בזה תנינא וכו':

מתני' כל האסורים וכו':

גמ' מאי כל האסורים וכו' אילימא ממזירי ונתיני הא תנא ליה רישא וכו' כנראה דלא הוקשה לו אלא למאי איצטריך הא תנא ליה רישא וקשה דהוה ליה למפרך דאיפכא תנינן לעיל דלעיל אמרינן דגרים נמי מותרים בממזר' והכא תני בכל האסורים משמע דוקא כל האסורים הא המותרים אסורים בממזר ואין לומר דהדיוק אינו מוכרח שיהיה כולל והתנא מילי פסיקתא קתני דהאסורים לבוא בקהל כולן מותרין אבל המותרים יש מהם שיהיה מותר ויש מהם שיהיה אסור וחלל יהא אסור בממזרת והנה עם שהוא מותר בקהל יהא מותר בממזרת דא"כ מאי פריך לקמן הא מותר אסור והרי גר שמותרת לכהונה וכו' ומאי קושיא היא זו דהא הדיוק אינו מוכרח שיהיה כולל דיש מותר שהוא אסור בממזרת ויש אסור שהוא אסור וכדפרישנא הכא. והיה נראה לחלק עם קושיא אחריתי דאיכא לאקשויי בתירוץ הגמ' דמוקי לה דה"ק כל האסורים לבוא בקהל כהונה וכו' ואם כונת המשנה דכל האסורים היא זאת היכי פליג רבי אליעזר עלה וקאמר ודאין בודאין וכו' ומי הזכיר כאן ודאי בודאי ודאי בספק והתנא לאו בהכי איירי אלא באיסורי כהונה:

אין לומר דרבי אליעזר פליג אריש פרקין דמתני' דעשרה יוחסין דקתני בהדיא דממזירי נתיני שתוקי ואסופי מותרים לבוא זה בזה דא"כ היה ראוי להביא דברי רבי אליעזר ארישא אלא שנ"ל דגם לפי המסקנא לא נכחד ממנו הבנת כל האסורים לבוא בקהל דהיינו בקהל ישראל והיינו ממזר שתוקי וכו' כדקתני רישא אלא דהוה סגי למתני האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה ומדכללי' בלישנא דכל האסורים ש"מ דהוי כלל ברור וכלל האסורים לבוא בכהונה דמותרים וכיון דמתיבת כל הוא דנפקא לן לאיסור כהונה אבל הבבא במקומה עומדת לדין קהל ישראל צריך ע"כ שיהי' כלל כלול ברור ולהכי פריך לקמן הא מותר אסור לפי שלא למדנו זה אלא מן הכלל לא מן החלוקה ואלו מן החלוקה היינו מדייקינן ואמרינן הא מותר לפעמים יהיה מותר ולפעמים יהיה אסור וכדפרישנ' הכא ובאמת הוא תירוץ דחוק. והנראה עוד לתרץ ולומר דכונת הגמ' היא למפרך הכי דע"כ כונת התנא באומרו כל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה ע"כ מרהיטת דברי התנא משמע דמותרים לבוא זה בזה אתא לאשמועינן דאתא לפלוגי על רב' יהודה דאוסר דאלו לדקדק ולומר דדוקא כל האסורין הא גר דמותר אסור בממזרת ה"ל למתני בהדיא וכיון שכל כונת התנא משמע דלענין מותרים אתא לאשמועינן ק' והא תנא ליה רישא וכו' זהו כל עיקר כונת המקשה:

ואין לדקדק בזה דא"כ היכי קאמרי התוס' לקמן דלאו עיקר קושיא היא דפריך הא תנא ליה רישא דהא כפי מאי דפרישית קושיא אלימתא:

ונראה דכיון דמלישנא דתנא משמע דאתא לאשמועינן דהנך דאסורי' לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה כדפרישית אהא הוא דפריך הא תנא ליה רישא וזה אינה כ"כ קושיא וכמו שאפרש בסמוך

עיל"ד אמאי דחיק בגמרא לאוקומי כל הני אוקימתי דחיקי נימא דכל האסורים לבוא בקהל קאי אכותי דאסור לבוא בקהל מטעמא דהוו גירי אריות ור' יהודה אוסר דסבירא ליה. דהוו גרי אמת והיו כישראל גמורים דהא מייתי לקמן פלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע בהכי ורבי אליעזר ס"ל דהוי ספק ובודאין בספיקן ס"ל דאסור. ונראה דלישנא דכל האסורים משמע שהוא כלל מוסכם דלא פליג עליה שום תנא וכפי זה המחלוקת ששמענו שר' יהודה עצמו שאסר לבוא זה בזה פליג אכללים בכל האסורים ולא הוה ליה לת"ק למימר כל האסורים בדבר שר' יהודה עצמו בא עליו במחלוקת ולא דמי להא דאמרינן לקמן ה"ק כל האסורי' בקהל כהונה וכו' דהוי דלא כרשב"י דהא נהי דרשב"י פליג עליה אבל ר' יהודה לא פליג עליה בהך כללא וק"ל: עוד קשה כיון דע"כ צריך לדחוקי מתני' דלא כחד תנא וגר עמוני לפי המסקנא דצריך להגביה כנשר לישנא דר' יהודה אוסר וה"פ אע"פ שר' יהודה אוסר וכו' אמאי לא אוקמא רישא וסיפא אליבא דר' יהודה וה"ק כל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה הא המותר לבא בקהל כגון גר אסור לבוא זה בזה לפי שר' יהודה אוסר גר בממזרת ונראה דבשלמא לפי המסקנא אע"ג דדחיק במלתיה דר' יהודה מ"מ ר' יהודה קאי אמאי דתנינן במתניתין בהדיא אבל השתא צריך לדחוקי מילתיה דר' יהודה מ"מ ר"י קאי אמאי דתנינן במתני' בהדיא אבל השתא צריך לדחוקי מלתיה דר' יהודה דנתן טעם לדיוקא דשמעינן ממתני' דכל האסורים וכן לא יעשה א"נ לא ה"ל למימר ר' יהודה אוסר דמשמע דרישא לא הוי ר' יהודה ויותר ראוי היה להתחיל בדברי ר' יהודה ולומר א"ר יהודה כל האסורין לבוא בקהל מותרים לבוא וכו' לפי שר' יהודה אוסר בממזרת וכו'. עיל"ד מאי פריך בגמ' הא תנא ליה רישא וכו' וכיון דקי"ל דסתם ואח"כ במחלוקת אין הלכה כסתם א"כ אע"ג דתנא ליה רישא דסתמא חזר לשנותו במקום הזה כדי להביא המחלוקת כר' אליעזר עליו ולא להוי הלכה כסתם אלא כרבי אליעזר וכדפסיק רב לקמן ואפשר שמטעם זה הוא דכתבו התוספות דלא עיקר קושיא היא דפריך הא תנא ליה רישא אלא עיקר אאידך קושיא סמוך וטעמא הוי כדפרישית דהכא הוצרך למתני' כדי להביא המחלוקת עליו דליכא למימר דאמאי לא הביא דברי ר' אליעזר אמתני' דלעיל דא"כ בכל כה"ג דמחלוקת ואחר כך סתם תקשי לך הכי. והרי גיורת פרש"י וע"כ תנא דידן מדשרי וכו' הך לישנא דרש"י ז"ל קשה מאד להולמו והם נראים דברים ללא צורך בלי שום קשר ונראה דהוכרח לפרש כן משום דאיכא למידק בדברי הגמרא במאי דמוקי לה בפחותה מבת שלש שנים ואתיא מאי דקתני כל האסורים לבוא בקהל דלא כר"ש אבל מאי דקתני