עצמות יוסף על קידושין קיז

כגון אם קדש פנויה ואי לא הוה כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה מאחר נשואין בדוקא אלא דאכתי קשה למה ליה למימר הכי והיכן מצא שורש בגמרא לומר כן ושמא היינו הך קרא גופיה דהכא ולשונו דחוק וכונתו להך קרא וצ"ע: מאי חזית וכו' ק' דטפי איכא לאקושי לנדה ולאשת אב דהוי ב' מלמדים ולמאי דפרישית דאיירי בשומרת יבם ואינו בכלל העריות ניחא ועוד אפילו תימא במיתת ב"ד לא כתיב איסור ולא תפשי בהו ואינה בתוך העריות אלא במשנה תורה דוקא

הכל מודים פרש"י ר"ש התימני וכו' טפי הוה ליה למימר דאפי' ר"ע דסבירא ליה דאין קדושין תופסים בחייבי לאוין הכא מודה ונראה דלא פירש אלא כל מאי דפליגי במלתיה דידהו דר"ש התימני דס"ל דהוי ממזר מחייבי כריתות מודה בנדה דהוי כרת ור"ע דס"ל בחייבי לאוין דהוי ממזר מודה בסוטה. א"ה שאר חייבי לאוין נמי וכו'. לכאורה נראה דהך א"ה אין בו אא"ב דהא לעולם היתה הקושיא דשאר חייבי לאוין נמי ונראה דה"פ דהך קרא דהבי' רש"י דלא תהיה אשת המת החוצה וכו' איתא בהאשה רבה דף צג ואיכא פלוגתא דרב ושמואל דשמואל מספקא ליה בפירושה דקרא אי ללאו אתא אי לאשמועינן דלא תפסי קדושין. והמה מעיקרא אפשר דהוה ס"ל דקרא דיבמה לא אתא לומר דלא תפסי אלא כשמואל ס"ל אבל עכשיו דחדש הק"ו מיבמה השתא קשה שאר חייבי לאוין נמי וכו':

כי תהיין וכו' אין לדקדק לשתוק מקר' דיבמ' ומדאיצטריך כי תהיין ידעינן דהא מנא לו דהוה אמרינן דביבמה היא מאי לא תפסי בה קדושין דילמא א' משאר לאוין הוא ועוד דהך כי תהיין נראה דאינו מיותר. איברא דלקמן בעי במאי מוקי לה כנראה דהוא ייתור ולקמן ק' אליבא דרבי עקיבא דכיון דס"ל דאלמנה לכ"ג דלא הוי הולד ממזר כיון דלר"ע הא בהא תליא וכמו שכתבו התוספות אמאי איצטריך כי תהיין ונראה דאיצטריכו למימר דהא בהא תליא וכיון דכתב קרא שלא יהיה ממזר וגם תפסי בה קדושין שמעינן דהא בהא תליא ומכאן ס"ל לר"ע בעלמא דכל דלא תפסי הוי הולד ממזר. תוס'. לחומרא מקשינן כבר כתבתי בדבור דלעיל מאי דשייך בזה ולדברי התוס' יל"ד איך מתרצים מה שהקשו דאדרבא וכו' דמאי אולמיה דהאי חומרא מהאי חומרא. ונראה דהחומרא היא היותה ערוה מצד עצמה ומחמת דידה הוי הולד ממזר מצד היותה ערוה אבל אי תפסי בה קדושין אין האיסור מצד עצמה כלל אלא אסורה לעלמא מחמת קדושין דתפסי בה וק"ל. ודע שהתוספו' דבריהם בזה הדיבור אליבא דרבנן עם שכל הסוגיא אזלא אליבא דר' יהושע וכמו שכתבו התוספות למעלה טעמא דמלתא הוי משום דהך קושיא דא"ה קיימא לדעת רבנן והך קרא דותהי נדתה עליו הוי מוסכם לדברי הכל וריהט' שמעת' כיוונו התוס' להעמידה ג"כ לר' יהושע ולא רצו לומר דבהא פליגי רבנן ורבי יהושע וכו'. ובמה שכתבו התוס' בד"ה בבא על הנדה דהולד ממזר וכו'. קשה דהא כתבו דהא בהא תליא. ויל"ד בהך דפריך בשמעתין א"ה חייבי לאוין אית לנו ק"ו מנדה שהיא בכרת ואפי' הכי קדושין תופסים ונראה דפריך מסברא דבגילוי מלתא בעלמא יהיו דומיא ליבמה לחומרא במה מצינו ונדה יצאת מן הכלל. ואין לתרץ ולומר מה לנדה שכן יש היתר לאיסורה אחר שנטהרה דא"כ קשה לתוס' ז"ל איך אמרו נדה תוכיח פיסקא. ולדה כמותה מנלן וכו' וקשה אמאי לא ילפינן דולדה כמותה מדכתיב שבו לכם פה וכו' עם הדומ' לחמור ולקמן בשלהי פרקין גבי עבד אין לו חייס וכו' פרש"י אינו מתייחס אחר אביו שאין הולד כרוך אחריו עד כאן וכיון שכן מהך דשבו לכם היה ראוי ללמוד הכל ונראה דרש"י זכרונו לברכה כתב כן לקמן עם מסקנא דקרא דהכא וק"ל. בנך הבא מישראלית וכו' פרש"י לאו מקרא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד וכו' באמת הוא לשון תמוה ורש"י ז"ל כתב למעלה בסמוך דמדכתיב כי יסיר את בנך ולא כתיב בתך שמעינן דבן הישראלית קרוי בנך ואיך כתב דלאו מקרא דייק וכו' והרב מוהריב"ל זלה"ה בח"ג סי' פ"ב נשאל על לשון זה וכתב דלפירוש התוספות הוי כמו וכו' וכונתם לומר דרש"י אאין בנך הבא מן הנכרי קרוי בנך קאי ובאמת הוא דבר מתמיה בלשון רש"י. גם מה שפי' בו הרב מוהר"ר אליה מזרקי ז"ל בפ' ואתחנן דרש"י נקטי' כי היכי דלפלגו ר' יוחנן ואביי ולדעתו פליגי דמר נפיק ליה מדיוקא מדלא נקט ומר נפקא ליה מדכתיב קרא בהדיא כי יסיר את בנך ובאמת קשה דרש"י ז"ל כמעט כ' למעלה דמכי יסיר את בנך נפקא לן ואין לומר דרש"י פירש כן לדעת רבינו דלקמן גם מ"ש ה' הח' דרש"י תיקן מאי דקשיא ליה דהיכי פריך לרבינא טפי מרבי יוחנן באומר דאתא לאשמועינן דלא שדינן לה בתר הנכרי וכו' ולא ראיתי בעניותי תיקן בזה טפי מר' יוחנן דהא ר"י לא יכחיש זה והנר' דהסברא דלא ניזיל אחר הכנענית ויהי' נחשב כבהמה ולא אחר האם כשהיא כותית ולא יהיו הקדושין תופסים. אלא דלעולם נלך אחר החומרא ולהכי בעי בגמ' מנלן כלומר שהוא חוץ מן הסברא וכשמשני אמר קרא כי יסיר בנך הבא מישראל קרוי בנך כנראה דעיקר כל קרא להכי אתא וזה תימה דהא לא איצטריך קרא להכי והעיקר הי"ל לכתוב דאין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך לכך פרש"י דלאו כל עיקרו למידק מקרא דבנך הבא מישראל קרו' בנך אלא כונתו היא דמדלא כתיב בן הנולד ממנה שמעינן דבנך וכו' אבל בנך מן הכותית אינו בנך וזהו כל עיקר הכתוב דלא הוי בנך הבא מן הכותי כנראה בדוחק

פרש"י אין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך מדלא כתיב כי תסיר את בנך דנשמע מינה דקפיד נמי קרא דבתו וכו'. משום כי תסיר את הבן הנולד וקשה דאי הוה כתיב הוא לא הייתי דורשו בבן הנולד. ונראה דע"כ בבן הנולד דרשינן ליה דומיא דכי יסיר את בנך דדרשינן ליה בבן הנולד מהכרח מדלא כתיב כי יסיר את בנך כנראה תוס' אמר קרא לא תתחתן בם והק' ה"ר יעקב וכו' ואימא ה"מ לכתחלה קשה אמאי לא הקשה הך קושיא לעיל דדריש דיבמה לא תפסי בה קדושין מקרא דלא תהיה אשת המת החוצה דאימא ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד תפסי ונראה דאם עיקר האזהרה היתה על המקדש הוה קשי' שפיר דלא יקדש לכתחלה אבל עיקר הכתוב מדבר ביבמה ועליה נתן האזהרה וקאמר לא תהיה ופירושו דלא תהיה הויה בה וע"כ ה"ק שאין בה שום הויה כלל אם יקדשוה ובה לא שייך לא לכתחלה ולא בדיעבד: תוס' אמר רבינא וכו' עיקר חילוק הפירושים דיש לחלק בין פי' ראשון דפירוש כי תסיר קאי איראת שמים והפי' השני הוא דיסירנו מזרעו כלומר שלא יהיה נמשך אחריו והדוחק שיש בשני אבאר בסמוך בס"ד כי יסיר לרבות כל המסירים קשה דהא כי יסיר איצטריך לדרשא דלעיל בנך הבא מהישראלית קרוי בנך וכו' ובלאו כי יסיר לא הוה שמעינן ההיא דרשא דיש הפרש בין בנך מישראלית לבנך הבא מהנכרית, ונראה ודאי לההיא דרשא היה ראוי לומר כי תוליך את בנך מאחרי קרי אאדוק בע"ג שתוליכנו אחריה ומדקאמר יסיר לרבות כל המסירים כלומר שאינו מוליכו אחריו שהרי אינו עובד ע"ג ואינו עושה אלא הסרה לבד ולפי' השני שפי' ר"ת ק' דהא איצטריך כי יסיר להסירו מהזרע. ונראה דכי תוליך סגי להכי שמוליך הזרע אחריה ומדכתיב כי תסיר לרבות כל המסירים דבהסרה בעלמא הוי והיינו שאר האומות. כל היכא דקרינן ביה כי תהיין וכו' קשה דהא לעיל דריש מכי תהיין הא' וכו' שנואה בנשואיה וכו' וכשיש קדושין ויש עבירה הא קי"ל דהולד הולך אחר הפגום ולא שייך לומר ביה וילדו לו דהא ישראל שנשא נתינה דקרינן ביה כי תהיין ולא קרינן וילדו לו ונראה דה"ק כל היכא דקרינן ביה כי תהיין יש מקום לפעמים דקרינן ביה וילדו לו אבל כל היכא דלא קרינן כי תהיין לעולם לא קרינן וילדו לו ולכך לעולם הולכין אחרי' והולד כמותה: אחר שכתבתי ביאור הסוגיא כפי מה שיש בה מן הדקדוקים כפי העיון ראיתי לבאר עיקר שרשיה לענין ההלכה ועם שיש בה מן האריכות ידעתי אני ידעתי כי תערב ליודעים ולפסקני' כדבש למתוק יען נמצאו בה דברים עמוקים מתוקים ובדרך קצרה אבאר בס"ד. הרא"ש ז"ל כתב ז"ל הא דכל עריות שבתורה לא תפסי בהו קדושין ילפינן בגמ' מהקישא דאחות אשה וכו' והולד מהם ממזר נפקא לן ביבמות מלא יקח איש וכו' לכאורה ק' לדברי הרא"ש ז"ל מה שהקשו התוס' דהא בהא תליא והוצרכו לתרץ דהך סוגיא כרבי יהושע אזלא והמדקדק היטב במה שכתבתי בעיון ההלכה דאחר הקישא דרבי יונה לא אמרינן הא בהא תליא א"ש כל דברי הרא"ש למדקדק היטב לכך קצרתי: