עצמות יוסף על קידושין קטז

דלא פריש הוי האיסור שבכולן מאיזה טעם פריך התם לקמן ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא בדיעבד דהתם לא שייך הך טעמא ורש"י נתן טעם אחר לקמן ז"ל אבל שאר קרובים לא אשכחן בהו אזהרת קיחה לכתחילה וכו' וטעם זה היה צריך לאומרו לעיל ונראה דודאי דאה"נ דהוה שייך לאומרו אבל כתב טעם זה משום דלעיל פריך ואימא לאחר ולא לבן וע"כ טעמא הוי משום דבן קרוב יותר מאחר ולכך כתב רש"י להך טעמא לעיל. עוד יש לדקדק במאי דפריך ואימא אידי ואידי באחות אשה וכו' דאם כן לשתוק קרא מלא יקח איש את אשת אביו ומק"ו דאחות אשה ידעי' לה. ונראה דאי לא הוה כתיב לא יקח לא הוה שדינן תרוייהו אאחות אשה הא לכתחילה הא בדיעבד אלא הוה מוקמי' לה לבן בדיעבד דלכתחלה מאחות אשה נפקא אבל אחות אשה דוקא לכתחלה ולא בדיעבד להכי איצטריך לא יקח דהשתא לכתחלה מק"ו נפקא מאחות אשה וקרא דלא יקח איש הוי אפילו בדיעבד ולכך פריך ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא בדיעבד וטעמא דמילתא דאמר דאי לא הוה כתיב כי יקח הוה מוקמינן ליה בבן ולבדיעבד ע"כ טעמא הוי משום דהבן קרוב יותר מן הכל ואפשר שמטעם זה הוא שהוצרך רש"י ז"ל לפרש זה הטעם אמאי דפריך בגמרא ואימא הא לכתחילה הא בדיעבד דכיון דלא פי' קרובים אין לך להביא אלא האיסור שבכלן וכו' מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה בכרת וכו' מק"ו לא מצינו לאתויי אשת איש דאית ביה פרכא דלקמן שכן אין לה התר בחיי אוסר' וכו' וכיון שכן שאר חייבי מיתות בית דין לא כל שכן מק"ו לא מצינן לאתויי אשת איש דאית ביה פרכא דלקמן שכן אין לה התר בחיי אוסרן וכו' וכיון שכן שאר חייבי מיתות בית דין תקשי היכי מצינו למילף מק"ו דאחות אשה דהא איכא למימר אשת איש תוכיח שעם שהיא מחייבי מיתות בין דין תפסו קדושין בה כיון דלא מצית למילף לה מאחות אשה ואין לתרץ מה לאשת איש שכן יש לה התר בחיי אוסרן דהא בבתו לא שייך להקשות כן דהאיסור הוא מצד גופה לא מחמת קדושין שקדשה וכמעט הוי פרכא דלא שייכא. ונראה דאיכא למפרך מה לאשת איש שכן מיתתה קלה שהיא בחנק אבל שאר חייבי מיתות כגון סקילה או שריפה שהיא חמורה מסקילה למ"ד לא אתיא ואפשר בזה הזקיקו לרש"י ז"ל לפרש ולומר אשת אביו בסקילה. ויש לעיין דכיון דולא יקח איש הוי לשון קדושין ומינה שמעינן דאין קדושין תופסים בשומרת יבם של אביו והוי חייבי כריתות וגם הוי הולד ממזר מכח הסמיכות אם כן למאן דס"ל מחייבי כריתות הוי הולד ממזר מההוא קרא אמאי לא ילפינן מההוא קרא גם כן דלא תפסי קדושין ולשתוק מאחות אשה דהא בגמרא בעי למילף מאחות אשה דקדושין לא תפסי אלמא מצינן למילף הך מילתא אי איכא שום דוכתא דמצינן למילף ליה. ונראה דמההוא קרא דלא יקח לא מצינן למילף ולא מידי אי לאו דקיימא לן בשום דוכתא דלא תפסי קדושין בעריות דהא היכי מצינן למילף משומרת יבם במה מצינו ליכא למילף דהיכי נלמוד מה מצינו בשומרת יבם שהיא ערוה ואין קדושין תופסים בה והולד ממזר זה שקר דהא שומרת יבם אינה ערוה וכדאיתא ביבמות פרק אין נושאין דפריך ותיפוק ליה משום דודתו ומשני לעבור עליה בשני לאוין כלומר שהיא על האמת בכרת והיא ערוה מטעם שהיא דודתו ונכנסה בכלל העריות וכי כתב קרא דלא יקח דלא יהיה בה לקוחין לאו אאיסור דנדתו כתבי' רחמנא אלא אאיסור דשומרת יבם ולא מצי למילף עריות ממנו אם לאו דקים לן בעלמא דלא תפסי קדושין והשתא נלמוד בבנין אב ונאמר מה מצי' באשת אב דשומרת יבם דאין קדושין תופסי' בה והולד ממזר אף כל שאין קדושין תופסים בה הולד ממזר וכן פרש"י לקמן בלשון המתחיל לחומרא מקשי' דילפינן לה מאשת אב ביבמות מה אשת אב לא תפסי בה קדושין והולד ממזר אף כל שאין עליו קדושין הולד ממזר והיינו מטעמא דפרישית ובדברי התוס' אבאר בזה:

תוספות מנה"מ וכו' התוספות הכריעו דהא בהא תליא מר"ע. ותמיה לי דהא ברייתא ערוכה היא בפרק החולץ דף מ"ד דקאמר ר"ע המחזיר גרושתו והנושא קרובת חליצתו וכו' שאין קדושין תופסים בה והולד פסול וכו' אלמא בהדיא קאמר ר"ע דאין קדושין תופסים בחייבי לאוין וצ"ע ומדברי התוס' נראה דלרבנן כשיודעים שהוא ממזר מקרא דלא יקח מינה ידעינן דאין קדושין תופסים בה וכו' ולכאורה נר' שהתוס' סותרים זה לקמן ד"ה לחומרא מקשינן שכתבו וי"ל דאדרבא חומרא היא וכו' דאי הוו תפסי וכו' אבל מאחר דלא תפסי חמירי יש לנו לומר שיהיו כולן למדות מזקוקת אביו ולמה צריך ללמוד מזקוקת אביו כיון דכבר ילפינן מאחות אשה מעתה אמרי' דהא בהא תליא. ונראה דהשתא קיימי התוספות לקס"ד דאכתי לא אסיק לן קרא דנדה אבל בתר דשמעי' קרא דנדה היינו אומרים דנילף מיניה ולא מאחות אשה אי לאו דאית לן קרא דזקוקת אביו וכו'. עוד כתבו דהכא בעי אליבא דר' יהושע דאמר אין ממזר מחייבי לאוין אלא מחייבי כריתות דבריהם אינם בדקדוק דהיה ראוי לומר אין ממזר מחייבי כרת אלא מחייבי מיתות בית דין אלא משום דהכריחו קושייתם מר"ע תפסו לשונו. ולפי' התוספות קשה מאי האי דפריך בגמרא א"ה אפי' נדה נמי דהא לרבי יהושע ס"ל דאע"ג דלא הוי הולד ממזר אפי' הכי אין תופסים בה קדושין ואם כן דכוותה נאמר בנדה ועיין בהריטב"א ז"ל. והנראה דמאי דפריך בגמרא א"ה אפילו נדה נמי לאו לר' יהושע פריך אלא לרבנן נמי ואע"ג דסוגיין אזלא אליבא דרבי יהושע מ"מ כיון דכבר גילה סתמא דתלמודא הקישא דרבי יונה מעתה אמרינן דהך הקישא ע"כ רבנן לא פליגי עליה דהא הך הקישא מוסכם בפרק הבא ע"י ובפ"ק דיבמות ולרבנן פריך א"ה אפילו נדה נמי:

הוקשו כל העריות לאחות אשה. ק' כיון דבכלל כל העריות היא אשת אב וכבר כתיב ביה לא יקח איש וכו' לא לכתוב קרא באחות אשה ונילף כל העריות מהקישא דאשת אב דלא תפסי בה קדושין. ונראה דכיון דאשת אב הוא ממיתות בית דין טפי הוה ילפינן חייבי כריתות מנדה דדמי לחייבי כריתות ולא ילפינן מהקישא חייבי כריתות מחייבי מיתות. ולמאן דמוקי בשומרת יבם לא קשיא ולא מידי דלשתוק קרא מאחות אשה דהא מאי דלקוחין לא תפסי לא כתיב בעריות כלל אלא בשומרת יבם ושומרת יבם לא הויא מהעריות כלל וכדפרישית לעיל. ואכתי יש לדקדק לשתוק קרא מאשת אב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ונילף ליה מאחות אשה בהקישא ולמאן דמוקי בשומרת יבם איצטריך לומר דקדושין לא תפסי מטעם שומרת יבם דחייב עליה בלאו זה ולמאן דדריש לאשת אב גמורה דהוי חייבי מתות בית דין קשה ג"כ דמהקישא ילפינן ליה ולפי מה שכתבתי למעלה דלדעת התוספת לא דריש הך לא יקח בתפיסת קדושין ניחא דקרא איצטריך לומר דהוי ממזר ולא לתפיסת קדושין אבל רש"י ז"ל לא פירש כן. ונראה דאי הוה שתיק מלא יקח הייתי אומר דבאחות אשה דוקא לכתחלה לא תפסי אבל לא בדיעבד ואיצטריך קרא דוהיתה לאיש אחר לאשת אב אפילו בדיעבד וכל העריות לא הוה ילפינן מאחות אשה אלא לכתחלה דוקא לא בדיעבד להכי איצטריך קרא דלא יקח ומעתה דרשינן תרווייהו לאחות אשה חד לכתחלה וחד בדיעבד:

אי הכי אפילו נדה נמי פי' אי אמרת בשלמא דלא הוה יליף מהך הקישא אלא מקרא אחרינא לא הוה קשי' לן אפילו נדה נמי נהי דאקשי' לך היכן מייתית לן קרא לשאר עריות ולא נהוי נדה בכלל אבל השתא קשי' אפי' נדה נמי:

אלמה אמר אביי הכל מודים וכו' קשה ולדידך מי ניחא מאיזה טעם קאמר אביי דהכל מודים בבא על הנדה וכו' דמאי שנא נדה משאר עריות שבתורה ע"כ הוי טעמא משום דקרא כתיב ותהי נדתה עליו וכיון שכן לא פריך לן ולא מידי ונראה דרש"י ז"ל כתב טעם בסוטה דעדיין קדושין עומדים בה ואלו בנדה לא כתב שום טעם ונראה דקס"ד דטעמא דמילתא הוי דכיון דהנדה בעודה תחת בעלה לא נתבטלו הקדושין באומרם שהיא כערוה באותה שעה אלא שהקדושין עומדים בה כמו כן נאמר היכא דקדש פנויה והיתה נדה דלא ימנעו הקדושין מלתפוס מטעם שהיא נדה ואי את אמרת הוקשו כל העריות אהדדי לא סגי הך טעמא ולא מידי ומשני אמר חזקיה אמר קרא וכו' והכא הוי גזירת הכתוב. אך ק"ל דהתם בהחולץ נראה דאביי גופיה יהיב טעמא למלתיה מהך קרא דותהי נדתה עליו וכיון שכן ע"כ הוה ליה לאסוקי אדעתיה קרא דותהי וכו' ונראה דהתם תלמודא הוא דקאמר טעמא דקרא עם מסקנא דחזקיה דהכא תדע לך דהכא קאמר לה חזקיה ומהתם נראה דאביי קאמר לה אלא ע"כ תלמודא הוא דקאמר לה על מלתיה דאביי. ותמהתי ממאי דכתבו התוס' בשם רש"י דאסורא מדכתיב תהיה בנדתה דהך קרא דתהיה בנדתה לא הוזכר בגמרא לא בדברי המקשה ולא בדברי המתרץ והתם בהחולץ מהך קרא גופיה נפקא לן ואפילו דאיצטריכו תרווייהו חד אנשואה דעדיין הקדושין עומדים לאחר נשואין וחד קודם נשואין