עצמות יוסף על קידושין קטו

מאי אחוי איכא אי אמרתא נמדדיה א"כ לאו פסולי בחד הוא אלא בשנים ואי מדדיה חד ואמר תא נמדדיה זימנא אחריתי דלמא במדידה ראשונה חסר ומאי קאמר היינו דקתני במקוה פסולו בגופו כלומר שנוכל לברר שהרי הוא בפנינו דהא ליכא לברר אלא ע"פ העד הא' שמדדו ראשונה וצ"ע עכ"ל. ובאת אל הכהן וכו' הך קרא לאו בעסק דין איירי דהא נפקא לן מובאת אל הכהנים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ולישנא דובאת אע"ג דמשמע לכתחלה בדיעבד מקרי כיון דלא ציוה כן הכתוב אלא בעבור דליכא עוד כהן אחר הגון ממנו. מתניתין כל מקום שיש קדושין וכו' ואיזו כהנת וכו' פרש"י לוי שנשא כהנת וכו' ולא פירש כסדר המשנה כהן שנשא כהנת וכו' דהך מלתא דפשיטא דהוי כהן ונקט לוי עם כהנת דהשתא הוי הסדר נכון כדברי המשנה. מכל עריות פרש"י שלחייבי כריתות פירש וכ"ש של מיתות ב"ד כדאיתא בגמ':

גמ' הרי גר שנשא ממזרת קשה אמאי לא פריך הרי שתוקי שנשא בת ישראל וישראל שנשא שתוקית דאפילו לרבי יהודה אמרינן בי' יוחסין דממזר ספק יבא וכו' ואפ"ה הוי הולד שתוקי ונראה דלא פריך אלא מאיסורא דאורייתא. מתני' רבי יהודה היא וכו' לרבי יהודה כל דרישא ע"כ לאתויי ישראל שנשא חללה וכדלקמן אלא דיש לדקדק דלקמן פריך וניתניי' בהדיא וכו' לתרוצא דמוקי לה אליבא דרבי יוסי כנראה דלרבי יהודה ניחא ולההיא תירוצא נמי ע"כ צ"ל הכי וק"ל ויל"ד אליבא דר' יהודה גר שנשא בת ישראל הולד פסול לכהן כדאיתא בי' יוחסין דבת חלל וכו' והוולד הולך אחר הזכר וכיון שכן ע"כ נכלל בכל דרישא. ותימא השתא תקשי לן דניתני' בהדיא במתני' ולא שייך לתרוצי שום תרוצא דקאמר בגמ' ונראה דהתנא לא ס"ל כוותי' דר' יהודה בהא דהא מתני' לאו ר' יהודה היא דר' יהודה קאמר דחייבי לאוין הוי ממזר אלא ע"כ צ"ל במתני' מתניא בחד חלוקה אליבא דר' יהודה ואפשר דבגר לא ס"ל כר' יהודה וליכא למימר דלרבי יוסי נמי תקשי דהא רבי יוסי דס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל וכו' אם נשא בת ישראל הוולד פסול לכהונה דהא בפרק עשרה יוחסין קאמר רבי יוסי בהדיא דגר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה וע"כ צריך לחלק דלענין כהונה לא מפסיל כיון דליכא בה פסול אחריתי וק"ל. תוס' והרי חלל שנשא בת ישראל וכו' וא"ת מה פריך וכו' וי"ל וכו' ויש להקשות דאכתי תיקשי מאי פריך בגמ' דדילמא הולך אחר הזכר וגם אחר הנקבה שהיה פגמה בביאתו אבל בישראל שנשא חללה היא לא פגמה ליה ונראה דכיון שהיא פגומה ראוי היה לאסור הולד. ולרב דימי וכו' פרש"י והא איכא גבי יש קדושין דאין עבירה הוולד הולך אחר הפגום:

לכאורה נראה דלשון זה שייך אמלתיה דרב דימי דאי לר' יוחנן כבר כתב בסמוך והא כי אתא וכ' אלמא דמעיקרא במלתיה דרב דימי שייך ורב דימי דדריש קרא דאשר יולדו אלמא אזיל בתר הלידה אם היה מצרי ראשון והאשה שניה לרב דימי אזלינן אחר אמו וכשר לבא בקהל ולמה כתב דאזלינן אחר הפגום ואפשר דכוונתו לומר דבהך חלוקה דהזכר שני אזלינן בתר הפגום שהיא ראשונה ואפשר דלרב דימי אזלינן אחר אימא לחומרא דוקא לא לקולא וזהו דעת הרמב"ם פי"ב מהלכות איסורי ביאה והרב המגיד כתב שם בשם רש"י להפך דלדעת רש"י אזלינן לעולם אחר הלידה ולפי זה צ"ל דדבריו ז"ל במ"ש והאיכא וכו' שייכי אמימרא דרבי יוחנן וק"ל. כל מקום דסיפא לאתויי מאי וכו' יל"ד נימא לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דהולד הולך אחר הפגום ומ"ש הריטב"א דלרבה בר בר חנא הוי כשר הוא קשה להולמו ונראה דכיון דקתני ישראל לנתינה וכו' לא גרע ישראל שנשא מצרית לממזרת ונתינה לישראל. מאי באומות הלך אחר הזכר וכו' הוה מצי למימר דאם מצדי נשא עמונית הלך אחר הזכר שאם נתגייר יהיה מצרי ראשון וימתין עד שלשה דורות. ונראה דלשון בכותים הלך אחר הזכר ר"ל בעודו בכותים וצריך שיהיה נפקותא בעודו כותי ולכך נקט א' הכותים שבא על השפחה וכו' ובמ"ש רש"י דבעי מנלן דאזלינן אחר הזכר ניחא טפי. פיסקא. כל שאין לה עליו קדושין מה"מ פרש"י דאין קדושין תופסים בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן וכו' מריהט' רש"י נראה דבעי לר"ש התימני דס"ל יש ממזר מחייבי כריתות ולדידיה צ"ע לתרץ מה שכתבו התוס' דהא בהא תליא ואפשר דרש"י ז"ל לא ס"ל דהא בהא תליא ומר"ע שכתבו מקול אין הפרה דהא פרש"י לקמן ז"ל ולר"ע דאמר ביבמות אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וכו' ואיתא בריש פר"ג דמוקי ההיא מתני' כר"ע ואפשר שהתנא שמע מר"ע דקאמר הכי בהדיא אבל אין נר' מדקדוק הלשון גם מהאי דאמרינן לעיל דף ס"ד וכר' סימאי דאמר מן הכל היה עושה ר"ע הולד וכו' וכיון דאין הולד ממזר ש"מ ס"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין וכו' ע"כ נר' בהדיא דדעתו ז"ל דהא בהא תליא. עוד קשה במה שפירש רש"י במתני' הולד ממזר בגמ' מפרש הראה שהוא הפך מה שפי' כאן בגמרא דבגמ' לא בעי אלא מנלן דקדושין לא תפסי דמה שהולד ממזר נפקא לן ביבמות ולשונו ז"ל צ"ע. מנא ה"מ קשה דמאיצטריך ותהי נדתה עליו לומר דלנדה תפסי קדושין דבשאר חייבי כריתות לא תפסי דאי תפסי למאי איצטריך קרא בנדה ונראה דאיצטריך קרא בנדה כי היכי דלא נילף בק"ו מיבמה שהיא בלאו ואפ"ה לא תפסי בה קדושין חייבי כריתות לא כל שכן מה תאמר שאר עריות נמי נילף בק"ו מיבמה זה א"א דאיכא למימר נדה תוכיח וע"כ צריך לבקש מלמד אחר וכמ"ש התוס' לקמן דסמוך אאחות אשה וכו' והשתא אכתי לא הוה אסיק אדעתיה אחות אשה

ואימא לאחר ולא לבן יש לדקדק כיון דסוגיין אזלא אליבא דרבי יהושע וכמו שאמרו התוספות דס"ל לרבי יהושע דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ובעי אליביה מנלן דקדושין לא תפסי בחייבי כריתות מאי האי דפריך ואימא לאחר ולא לבן דהא לבן לא איצטריך לומר דלא תפסי קדושין כיון דהוי מחייבי מיתות בית דין בסקילה והוי הולד ממזר ממילא ידעינן דלא תפסי קדושין ואפילו נימא דהיינו ממש מאי דתריץ בגמרא בן בהדיא כתיב ביה לא יקח איש את אשת אביו כלומר דמיניה ידעינן דהוי הולד ממזר מדכתיב לא יקח ולא יגלה כדאיתא בשלהי פרק החולץ דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר ומאי דקאמר בהדיא כתיב הכונה לומר דמדכתיב לא יקח איש נפקא לן ממזר ומינה ידעינן דאין קדושין תופסים ועם שרש"י ז"ל לא פירש כן אלא כתב ז"ל לא יקח לא יהיה לך לקוחים בדברי התוס' צ"ל כן ורש"י ע"כ צריך לפרש כפירוש התוס' דהא כבר הוכרחנו לומר מתוך מה שכתבנו מדבריו דסבירא ליה ג"כ דהא בהא תליא. ואכתי קשה לדברי הכל מאי האי דהדר פריך ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה הא בדיעבד דכיון דידעינן דהוי ממזר ע"כ אפילו בדיעבד לא תפסי. ונראה דאפשר דהולד ממזר ואין קדושין תופסים בהם דוקא לכתחלה אבל בדיעבד תופסים ולכך איצטריך קרא אחרינא ואין נראה. בן בהדיא כתיב וכו' כתוב בתוספי רי"ד ואין לומר ואימא לאחר ולא לבן היינו בן האשה וכו' ונראה דמכל שכן נפקא מלא יקח איש את אשת אביו כ"ש שאין קדושי' תופסים מצד היותה אמו שהרי גם היא אשת אביו והיא אמו, בן בהדיא כתיב ביה לא יקח לפירוש רש"י הוי טעמא משום לישנא דלא יקח לא יהא לקוחין וכו' והא דדריש בהחולץ דף מ"ט מהך קרא דהוי הולד ממזר לאו היינו מלישנא דקיחה אלא מייתורא דקרא דכתיב לא יקח ולא יגלה דסגי בחדא מינייהו. אך קשה במאי דקאמר בשלהי החולץ לר' יהושע דמוכח מדכתיב לא יקח ולא יגלה וקאמר התם דלא לכתוב אלא לא יגלה וכו' והיכי מצי למכתב לא יגלה וכו' ולשתוק מלא יקח כיון דע"כ איצטריך לא יקח לאשמעי' הך דרשא דקדושין לא תפסי אפילו בדיעבד ואפילו נימא דלאו מלישנא דלקוחים דרשי לר' יהושע כמו שכתבתי בדברי התוס' מ"מ קשה דאפי' ר"ש התימני מהך קרא ג"כ מוכח לה ורש"י כתב דהך קיחה הוי לשון קדושין ונראה דהתם לא נחית תלמודא לענין קדושין כלל אלא לענין הולד ולהכי לא דק במלתיה למכתב לא לכתוב לא יקח וגם שנראה שהכונה היא לומר דלא לכתוב אלא קרא דלא יגלה ולכתוב ביה לישנא דקיחה להך דרשא דהכא. עוד יש לדקדק במאי דקאמר ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא בדיעבד דהא לכתחילה מאלמנה לכ"ג נפקא דלכתחלה לא ובק"ו שהיא בלאו ואפ"ה לא מקדשי' לה לכתחלה אחות אשה לא כ"ש ונראה דאיכא למימר נדה תוכיח דהא לא שמעי' מקרא שתהיה אסור לקדשה לכתחלה ובשיטות הרשב"א ז"ל ראיתי נתעורר בזה והשיב ז"ל דאיכא למימר כהנים שאני שריבה בהם הכתוב מצות יתרות. ודילמא הא לכתחילה הא בדיעבד פרש"י דכוון דאמר ולא פריש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור בכלן שקרוב מן הכל וק' דאי טעמא הוי משום דכיון