עצמות יוסף על קידושין קיב

כהנת וכו' לכאורה נראה שדין כהנת הוא יותר, מחודש עם היות שיש טעם לומר דמסאנא דרב מכרעאי לא בעינא כדאיתא פ' האיש מקדש. אבל נראה כיון דטעמא דכלהו הוי משום דברים שבלב אינם דברים אין לחלק בזה ולכן לא הקפיד התנא בסדורו. ואם היינו אומרים זו ואין צ"ל זו קתני אינו מן הדוחק דהא בחלוקת לאחר שאתגייר עם שאר החלוקות הוי חלוקת לאחר שאתגייר יותר מחודשת דהוי בידו טפי מהנך כדאיתא בגמרא: מפני שלא הטעתו. יל"ד למה תלה התנא הטעם בה ולא תלה הטעם לפי שלא פירש הוא ונראה דמלתא אגב אורחיה קמל"ן חידוש' והוא שאם האשה אמרה לאיש המקדש שהיא כהנת וקדשה ולא פירש ע"מ וכו' ונמצאת לויה אינה מקודשת דמסתמא ע"פ דיבורה קדשה עם היות שהוא לא פירש והרי הטעתו אבל בדין הזה באומר כסבור הייתי וכו' הוי מקודשת מפני שהיא לא הטעתו וכו' אלא הוא הטעה את עצמו

גמרא תנן התם וכו' ק"ל לדברי ר"ש ז"ל שפירש דלא חל שם תרומה אלא על דגן שמרחו אמאי נקט במתני' אין תורמין מן התלוש על המחובר לישמעינן רבותא דאין תורמין מן התלוש על התלוש שלא מרחו. ונראה דמחובר דקתני היינו שהיה מחובר בקליפות השבלי'

תוס' גר צריך שלשה וכו' עוד אומר ה"ר נתנאל דבגר כתיב לדורותיכם וכו'. אין לדקדק לשתוק ממשפט דשמעינן מיניה דבעי ג' מדאיצטריך לדורותיכם למעט שאינם מומחים ידעינן ליה דהייתי אומר דסגי ביחיד ואתא לדורותיכם למעט דלא בעינן יחיד מומחה: מתקיף לה ר' אבא בר ממל אלא מעתה כו' לאחר שאשתחרר וכו' וליכא למימר דאה"נ דלדידה מתקדשת דהא הדבר ידוע מוסכם לכל דאינה מקודשת ומשום דקים ליה הדבר בפשוט פריך הכי ואע"ג דלא נקט במתניתין ע"מ שאשחררך וכו'

נהי דבידו לגרשה כתב הראב"ד דאיירי כגון שהגט בידו דאל"כ הכא נמי איכא למימר מי יימר לי דמזדמני ליה סופר לאו עדים ואפשר לי לומר דבשכר מוצא רבים סופרים ועדים: בידו לקדשה ואע"ג דמתני' קתני התקדשי לי לאחר שלשים דהויא מקודשת וע"כ טעמא הוי משום דאיהי ניחא לה להתקדש לאחר זמן וכמו כן היה לנו לומר הכי כיון שדעתה ורצונה להתקדש אחר אותו זמן שאני התם שיש בידו שאם היה רוצה לקדשה עכשיו היה יכול אבל הכא כיון שהיא כעת אשת איש לא תפסי בה קדושין: תפשוט דבעי רבי אושעיא קשה דבלאו הכי תקשי מרבי אושעיא אר' אושעיא וראיתי תיקון לזה בשיטות הרשב"א והריטב"א ז"ל ע"ש: ודע כי בדין האומר ע"מ שיחלוץ לך יבמיך כתבו הפוסקים דהוי בספק וטעם הדבר הוא ברור כיון דאמר שמואל בעניותינו צריכה גט מספק טעמא דספיקא איתא ביבמות אי לא תהיה ללאו אתא וקדושין תופסים בה או דלמא קרא איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסים בה ולפ"ז אם צד זה השני יהיה אמת המקדשה לאחר שיחלוץ לה וכו' אין קדושין תופסים בה דהוי כמקדש לדבר שאינו עכשיו בעולם או למקדש אשת איש הלכך ע"כ אית למימר דמקודשת מספק משום הצד הראשון. ויש לתמוה על הרב מוהרי"ק זלה"ה שכתב דכיון דעכשיו תפסי לא הוי דבר שאינו בעולם דהא טעם הספק הוא בעבור הצד הראשון שאם היה הצד השני קיים הוי דבר שאינו בעולם ואין קדושין תופסים בה והדברים עתיקים. תוס'. אלא מעתה וכו' וי"ל דסוגיא זו אתיא וכו' קשה כי תפרש כמ"ד אין עבד חייב כדי להקשות. ונראה דקאמר הכי התוס' משום דהוי כך ההלכה. וראיתי להרמב"ם פי"ב מהלכות איסורי ביאה שכתב בעי' ג' לטבילה ולפ"ז הדרא קושיית התוס' לדוכתא ונראה דצ"ל דלכתחילה הוא דקאמר הכי לא לעכוב וק"ל. תוס' ואמר רבי חנינא וכו' וי"ל וכו' לכאורה נראה שאין עולה בדבריהם תירוץ דסוף סוף תקשי לן מה לא מוקי ברייתא כרבנן. ונראה דכונתם היא שאין כל כונתו של רבי חנינא אלא לומר דלר' יש לחלק בין אשתו מעוברת לאין אשתו וכו' דלא נטעי ולימא דאף מעוברת ס"ל דהוי דבר שלא בא לעולם דהא קאמר לכשיביא שליש דמשמע שכבר היו בעולם ודמי להוכר עוברה הא לאו הכי הייתי אומר דהוי דבר שלא בא בעולם ואיכא לישני בגמרא ולכלהו איצטריכו מלתיה דרבי חנינא וק"ל. עוד כתבו ונראה דאע"ג דהלכה כראב"י הכא לית הלכתא דהא פליגי וכו' יל"ד תיפוק ליה דהוא שיטה ואין הלכה כשיטה גם לרש"י ז"ל שפירש דהלכה כראב"י וקשה דהא שיטה קחשיב אביי שהוא אחרון ואולי ס"ל דהלכה כראב"י מדשקלי וטרו רבה ורב יוסף דאע"ג דמאביי ואילך הלכה כבתראי אפשר דס"ל דאין אביי בכלל זה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ולכך הוצרכו התוס' להביא ראיות מבחוץ והרמב"ם פסק דהוי מקודש' וכבר האריכו המפרשים בפי' דבריו ואין חידוש לי בהם לכך לא הבאתי בזה דעות הפוסקים

דף סג ד דתניא לא תסגיר וכו' קשה אמאי לא מייתי רבי מההי' דלקמן דרבי יהודה הנשיא אומר מקודשת עוד מאי מייתי מהכא מהך קרא שאני הכא דאיכא קרא דלא תסגיר גלי קרא אבל בעלמא לא. ונראה דזה לא יתכן לאומרו כלל שהרי לקמן דרבי יהודה הנשיא עצמו אמר דמקודשת וע"כ מינה יליף בעלמא ואפשר דמטעם זה מייתי הך קרא משום דמינה למד רבי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"נ הייתי אומר דדוקא בלא מעכשיו וכרבנן אתיא ע"ד שכתבו התוס' בד"ה כגון דכתב וכו': תוס' כגון דכתב לה וכו' וקשה דהא מלתא דר"מ יש לדקדק למה הקשו מר"מ ולא מראב"י דאמר לכשיביאו שליש וכו' ולא הזכיר מעכשיו כלל. וגם מרבי יהודה הנשיא דאמר מקודשת. עוד כתבו וכדאשכחן בפרק האשה שנפלו וכו' לא נהי' לו כן וכו'. וקשה דמפרק האשה שנפלו איכא למשמע דיש חילוק בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו. ונראה שלא הביאו התוס' פרק האשה שנפלו אלא לגלות דאע"ג דלא נזכר מעכשיו בברייתא מוקמינן ליה אבל כשאמרו התוס' דלא נהירא לומר כן קמקשו בין הכא בדברי רבי בין אהך דפרק האשה שנפלו דאמאי קא משנינן התם הא דאמר מעכשיו הא דלא אמר וכו'. עוד כתבו בסוף דבריהם ואתיא כשמואל וכו'. קשה דהא רב הוא דקאמר גבי שדה מעכשיו ולדידיה תירצו התוס' דטעמא הוי משום דאם נתקרע השטר וכו' וכמו שכתבו התוס' למעלה ואיך תירצו דאתיא כשמואל דאמר תנאה הוי דהא רב מספקא ליה אי תנאה הוי או חזרה ולדידיה תקשי ולסברתו של רב איכא תירוצא דאחרינא הביאוהו התוס' בהאשה רבה דיש לחלק בין היכא דאמר מעכשיו בתחילה להיכא דאמר בסוף ולפ"ז צ"ל דהתו' כיוונו לומר בזה דלשמואל אין צריך לחלק כלל חילוקים כיון דס"ל דהוי תנאה ודוקא לרב הוא דצריך לבקש חילוקים וק"ל

ולענין הלכה קיימא לן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויש בזה חילוקים הארכתי בהם בפירושי לח"ה בסי' רי"א ואזכיר מעט ממה שכתבתי שם וזה שהרמב"ם ז"ל הביא חלוקה א' ז"ל שדה זו לכשאקנה קנויה לך לא קנה כלום וכן כל כיוצא בזה ע"כ: ויל"ד בלשונו ז"ל אמאי הוצרך לומר שדה זו לאשמועינן דלא קנה דהא בשדה זו היה סלקא דעתיה דתלמודא לומר דאפי' רב גופי' מודה דלא קנה וכיון דאנן קי"ל דהוי כדבר שלא בא לעולם הוה ליה להרמב"ם לאשמועינן חדושא בשדה סתם דלא קנה וכ"ש בשדה זו ואפשר בדוחק כיון דלפי האמת מלתא דרב אפילו בשדה זו נמצא דהדין שוה בשניהם ולכך הרמב"ם נקט שדה זו בלישני' דרב ואפשר דגריס בדבריו הכא הפך מ"ש התוס' והרמב"ם ז"ל לא כתב כאן בדין זה דאפילו אמר מעכשיו לא קנה משום דאין לשון מעכשיו שייך לענין זה דבמלתי' דרב לא איצטריך לאשמועינן אלא למה שכתבו התוס' בפרק שנים אוחזין דנפקא מינה אם נקרע השטר או שאבד קודם שלקחה זה דקנה כיון דאמר מעכשיו ע"כ איברא דאיכא נפקותא לדידן לענין שאכתוב בסמוך אבל הסמ"ג כתב הדין במעכשיו וע"ש. ודע שמ"ש שם התוס' דאיכא נפקותא לענין אם נקרע השטר וכו' התוס' סתמו שם ביותר דהא הם ז"ל יסדו דבריהם על דברי רב שאמר הך מימרא דשדה זו לכשאקחנה וכו' והתוס' כאן בהאומר לאשה הרי את מקודשת מעכשיו ולאחר ל' יום מספקא ליה לרב אי תנאה הוי או חזרה הוי וכיון דאפשר דהוי חזרה לא מהני מה שנקרע השטר קודם שלקחה והתוס' בפרק האשה רבה דף צ"ג כתבו דאליבא דרב כיון שאמר מעכשיו לבסוף מהני וכו' ועל זה סמכו מה שכתבו כאן אם היות כי סתמו דבריהם. ומ"מ לדידן דקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם איכא נפקותא שפיר וזה כתב הרב הנמוקי בפרק שנים אוחזין ז"ל הא דלגבי שדה גרסי' מעכשיו וגבי קדושין לא גרסינן מעכשיו טעמא דמלתא משום