עצמות יוסף על קידושין קיא

דאתקין שמואל לרווחא דמילתא אתקין וכו' עד וליכא למימר דטפי עדיף לרבי מאיר אומדנא וגלוי הדעת מתנאי שלא נכפל דהא לעיל בפרק השולח וכו' איכא אומדנא וכו' ואפי' הכי אומרים ולרבי מאיר בעי דלכפליה וכו' ובפרק שבועת העדות ובסופו גבי אל יכבה אם תעידוני וכו' האריך בזה וגם בפרקין וע"ש

ובענין היכא דא"ל ע"מ אי בעינן תנאי כפול או לא בזה גם כן יש מחלוקת שהרא"ש ז"ל בפרק מי שאחזו נראה דס"ל דבעינן בע"מ ג"כ תנאי כפול וכפי הנראה שזהו דעת הרשב"א ז"ל הביאו הרב ה"מ פרק ט' מהלכות גרושין בדין חולה שרצה אלא שבתשובותיו סי' אלף קכ"ה נראה שסותר דבריו ודע כי כל התנאים שהם הזכירם הרב בעל הטורי' באה"ע בסי' ל"ז אחת לאחת ואני ביארתי דבריו בפירושי לאה"ע ואזכיר מה שכתבתי שם כדי שלא יחסר מחבורי זה כלל וזה לשוני שם ה' בעל הטורים הזכיר עוד תנאי שלא הזכיר הרמב"ם והם תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר והרב המגיד זלה"ה כתב טעמיה לכהלן לתנאי בדבר אחד וכתב ז"ל דההיא סוגיא לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא בדרב אשי וכו' עד כאן ודבריו תמוהים דהא רב אשי לא פליג על מאי דאוקמוה מעיקרא דמשום דתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר עצמו משום הכי לא הוי תנאי אלא דרצה לאוקומי בע"מ כאומר מעכשיו והרואה הסוגיא במקומה יראה דרב אשי לא פליג על תנאי בדבר אחד ומעשה באותו הדבר בעצמו ואינו כדאי בעבור זה לדחות ההיא סוגיא: ועל תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח שלא כתב הרב המגיד תירוץ ע"ש והמח' הביאו בכאן בתוך התנאים ואע"ג דבביאה לא שייך היינו משום דאתקש הויות להדדי אבל בכסף ושטר שייך שפיר שליח דומיא דבני גד אלא דיל"ד כיון דבכסף ושטר קאי מה שייך לומר שיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דודאי הכי הוא ועל הרב מוהרי"ק זלה"ה יש לתמוה שכתב על דברי הטור ז"ל וכיון דבקדושין לא בעי אפי' לקיומי על ידי שליח לא נתן תנאי זה להכתב בהל' אלו עכ"ל דהא אם לא אפשר לקיים ביאה ע"י שליח קדושי כסף ושטר אפשר לקיימם ע"י שליח וה"ל להקשות דכיון דבכסף ושטר קאי ודאי דהכי הוא דהוי ע"י שליח וכמו שהקשיתי אני

ותנאי זה הוא ברור בפרק המדיר דף ע"ד דפריך למ"ד המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה ממנו גט מחליצה מוטעת אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי הכי נמי כיון דבעל אחולי אחיל וכו' אמר ליה שפיר קאמרת מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מבני גד ובני ראובן וכו' ומן הסוגיא יתבאר דטעמיה דחליצה הוי משום דאפשר להתקיים ע"י שליח אפילו למ"ד קידש על תנאי ובעל סתם צריכה גט ולא הוי טעמא בחליצה משום דכיון שעשה מעשה אחולי אחיל וזהו שאמר לו שפיר קאמרת בתמיה כלומר וכי יעלה על דעתן שבוש כזה וכיון שכן אין לומר דהך סוגיא לא אתמר אלא למ"ד אין צריך גט זה פשוט בעיני. ועל הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה יש לתמוה שכתב ז"ל בפירושו להרמב"ם פרק ו' מהלכות אישות שטעם הרמב"ם הוא משום דההיא סוגיא לא איתמרא אלא למ"ד קדש על תנאי ובעל סתם אינו צריך גט והדברים נראים ברורים לע"ד. ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר הוא ודאי פשוט ומשום הכי פריך בפרק מי שאחזו דף ע"ה על ברייתא דהרי זה גיטך והנייר שלי מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן וכו'. ותנאי זה הוא מוסכם לדברי הרב המחבר אבל הרמב"ם ז"ל לא הזכירו בתוך התנאים וכבר כתבתי למעלה שכבר הקשה ה"ה על דברי הרמב"ם ונתן טעם:

ומיהו לדברי המחבר דבעינן תנאי ומעשה בדבר א' נראה לי דהיינו דוקא היכא שלא אמר ע"מ שאם אמר על מנת לא בעינן שום תנאי מהתנאים אלא תנאי דאפשר לקיימו וכמו שיבא בע"ה וזהו שהמחבר בה' גיטין סימן קמ"ג כתב ז"ל הרי זה גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר מגורשת ומתקיים תנאה עכ"ל הרי אע"ג דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד מהני בע"מ. ועל הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה יש לתמוה שכתב ז"ל והרא"ש פרק מי שאחזו כתב שצריך שיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואין כן דעת הרמב"ם שהרי פסק בפרק ח' מהל' גירושין הרי זה גיטך ע"מ שהנייר שלי הרי זה גט ותתן עכ"ל ואיך כתב מכח לשון זה דאין כן דעת הרמב"ם שהרי המחבר עצמו כתב דין זה בהלכות גיטין ועוד שהי"ל להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל שכתב דיני התנאי ולא הזכיר דין זה וראיתי לרבי' ירוחם נתיב כ"ד ח"א ז"ל ובכל תנאי בעי' בדבר א' וכו' ובכאן קבל בדבר אחר ולפי' התנאי בטל והמעשה קיים עכ"ל ונראה דלא גריס והיא תתן כמו שכתב הרמב"ם והמחבר וצריך עיון ומדברי רבי' ירוחם נראה דאפי' בע"מ בעי' תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר שכתב בה' גירושין בנתיב כ"ד ח"א ז"ל צריך ליזהר בכל התנאי וכו' ושיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כגון ע"מ שתחזיר וכו' ואפשר דלדוגמא נקטי' אבל לעולם דבע"מ לא בעי' תנאי זה:

ובתנאי קודם למעשה פשוט המחלוקת שיש בדבר זה שהרמב"ם מפרשה לדעת הרב המגיד ז"ל שאין הדבר תלוי באמירה דה"ה אם אמר לה הרי את מקודשת לי אם תתני לי ר' זוז ואח"כ נתן הקדושין בידה הויא מקודשת וכתב טעם בדבר ה"ה דלישניה דמתני' מדויקות לדברי הרמב"ם בפרק מי שאחזו דקתני הרי זה גיטך אם נתתי וכו' צריך לומר דהרי זה גיטך היינו באמירה שדבר ואח"כ נתן לה בידה ולדברי הרב המגיד בדברי הרמב"ם ק' דא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל כיצד האומר לאשה אם תתן לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר וכו' הרי התנאי קיים וכו' ואמאי כתב שאמר לה אם תתני לי מאתים זוז הרי את וכו' לאשמועינן רבותא אפילו אמר הרי את מקודשת אם תתני ואח"כ נתן לה דינר מקודשת. ונראה דהרמב"ם תרתי בעי הדיבור שיהא קודם למעשה וגם האמירה קודם הנתינה שלא יתן הקדושין קודם שידבר אלא שיש ל"ד בדברי הרמב"ם דסיים לומר אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה נתן הגט בידה והשלים התנאי ואמר וכו' דלכאורה נראה דייקא הדיוקא בקל יתבאר ולפ"ז ניחא לי מה שהקשה הר"ן על דברי הרמב"ם מההיא דהתקין שמואל בגיטא וכו' דמשמע מהתם בפרק מי שאחזו דבאמירה לחודא הויא מעשה קודם לתנאי. ועם זה אפשר שיתורץ מה שיש להקשות לדעת ה"ה ז"ל במאי דפריך בגמ' פרק מי שאחזו מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' מתנאי בני גד וכו' מה התם תנאי קודם למעשה וכו' ומאי קושיא כיון שלדברי הרמב"ם בהמשניות הם בדקדוק והרי זה גיטך אם באתי היינו אפילו הדיבור היה קודם המעשה כמו כן נימא בהך ברייתא דהרי זה גיטך והנייר שלי דהיינו הדיבור ואחר כך נתנה בידה כי היכי דצריך לפרש בכמה משניות שהן בדקדוק:

ולדברי שאר המפרשים שכתבו שהמשניות אינם בדקדוק לא קשה ולא מידי דתלמודא פריך לאביי דקמשני דטעמא דברייתא הוי משום דלא כפל לתנאו אלמא ברייתא זו היא בדקדוק וכיון שכן איכא למידק טעמא דמעשה קודם לתנאי וכו' דע"כ בדקדוק הוי ברייתא זאת אבל לדעת הרמב"ם קשה דנימא דברייתא היא בדקדוק והרי זה גיטך היינו הדבור ואח"כ נתן הגט בידה ואם נפרש דלהרמב"ם בעינן תרתי והמשניות גם אינם בדקדוק לדעת הרמב"ם אתי שפיר דפריך בגמרא על הדרך שפירשנו לדעת שאר המפרשים כנ"ל:

ודעת הרי"ף בתשובה דלא קיימא לן כרבי מאיר כלל אלא דבענין גיטין וקדושין כתב דצריך כנראה דמשום חומרא הוא דכתב ולפ"ז מאי דאתקין שמואל בגיטין לרווחא דמלתא נקטי' ולהרי"ף נראה דהיכא דלא כפל לתנאיה הויא ספק מקודשת ואע"ג דמלישנא הרי"ף במי שאחזו גבי מתני' דהרי זה גיטך ע"מ שתשמשי וכו' משמע דס"ל דלענין דינא בעי' תנאי כפול שכך כתב ז"ל ואע"ג דקי"ל דבעינן תנאי כפול הני מילי באם תשמשי וכו' ונראה דה"ק ואע"ג דבעיא תנאי כפול משום חומרא כו' ודבריו מוכיחין זה שכתב וכדאתקין שמואל וכו' ושמואל משום חומרא הוי לרווחא דמלתא כנ"ל:

ועל מה שתמה ה' מוהרי"ק ז"ל על דברי הטור שלא הזכיר בתנאים אפשר לקיימו נראה שלא הזכיר אלא התנאים דנפקי מבני גד ובני ראובן אבל תנאי זה נלמד מסברא וכדאיתא בפרק השוכר את הפועלים ובגיטין זהו מה שיש בתנאים אלו ובכל מקום שנזכר תנאי בדברי הפוסקים כבר ביארתי הדברים יפה בטור אה"ע איש על דגלו תן לחכם ויחכם עוד

דף סב מתניתין המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי