עצמות יוסף על קידושין קי

דברים וה"ק אם לא יתנו לך אז תנקה וכו' עיל"ד במה שפירש"י בשלמא לר"מ וכו' אם לא תלך אל בית אבי תחול עליך שבועה כנר' מלישנא דקרא דהמעשה הוא קודם התנאי דמעיקרא כתוב בקרא וישביעני אדוני וכו' ואח"כ כתוב אם לא אל בית אבי והכונה שתחול השבועה שהוא המעשה אם לא ילך אל בית אבי וכו' ונראה דלישנא דקרא דאם לא וכו' אין לו הבנה ושום שייכות לעיל ולפי שאין לו הבנה ע"כ הכי צריך לפרשו מכח הייתור אם לא תלך אל בית אבי תהיה לך איסור שבועה מוטלת עליך והיינו קודם למעשה וגדולה מזאת כתבו התוס' בד"ה תנק' מדכתיב בלא יו"ד כאילו כתב אם שכב חנקי עו"ק דהלאו הוא קודם לאין כפי סדור רש"י ז"ל שכתב לפי שהשביעו וכו' וגם זה יש לפרש לפי דרך רש"י דמה שהיה צריך אברהם מעבדו שיהיה עומד באיסור שבועה שלא יקח מבנות כנען יותר משיקח ממשפחתו ודוחק. בשלמא לר"מ וכו' לא ברכה ולא קללה וקשה דהא כתיב אם לא תטיב וכו' וכבר כתבתי למעלה ע"ש. עיל"ד למה חזר להקשות מהני קראי דכך משני לאחרון כמו לראשון ונראה דאם לא תטיב ביחיד כתיב והייתי אומר דבצבור דעדיפי לא ברכה ולא קללה וכו' דאי כתב צבור ולא יחיד הייתי אומר דדוקא בצבור הוא משום דכתיב בענין הלאו ואם בחקתי תמאסו אבל שב ואל תעשה לא להכי כתיב ואם לא תטיב והיינו שגם לא יעשה רע לפתח חטאת רובץ והדר פריך מואם תמאנו דס"ל דהתם נמי הוי שב ואל תעשה דאל"כ היל"ל ואם מריתם אלא ע"כ ה"פ ואם תמאנו דנחשב כמרי חרב תאכלו וניחא השתא דבעי מאי חרב תאכלו דכיון דקרא איירי במי שלא עשה רעות למה יהיה לו עונש חמור כזה ומשני אמר רבא מילתא וכו' וניחא השתא דהוכרחו רז"ל להוציא הפסוק ממשמעותו. תוס' בשלמא לר"מ וכו' לכפלי' וכו' עיקר חידושו של ר"י בזה אינו אלא לומר שסברא הוא שלא השביעו אלא ע"מ שיתנו וכו' וזהו כל עיקר תירוצם ויש לדקדק למה האריך כ"כ ונראה דהוקשה לו לר"י כיון דהכא איכא הך טעמא דהוה סברא לומר שע"מ כן השביעו שיתנו לו וכו' א"כ לא בעינן לר"מ תנאי כפול כלל ולמה כפל התנאי לכך הוצרך לפרש דר"מ בעי בעלמא תנאי כפול אע"פ שהסברא הוא שאין צריך כמו דרך משל המתנה עם חברו אם תעשה לי כך אתן כך וכו' והוא בודאות שאם לא יעשה לא יתן עם כל זה צריך לכפול אם כן דכוותה הכא אע"ג דע"מ כן השביעו כפל תנאו. תוס' בשלמא לר' חנינא פי' בקונטרס וכו' לכאורה נראה דקושייתם לא שייכי ארש"י ז"ל. ועוד יש לדקדק שכפי פירושם במתני' דרבי חנינא פליג אכלהו לא מקשו מידי ואולי אר"מ קיימו וק"ל ומה שהביאו פרש"י הוא בעבור התירוץ שכתבו דאם לא שכב הוא מה שרוצים ורש"י הזכיר בלשונו ברכה כי הוא הצריך והוא הכנה למה שצריכין לתרץ ואינו נראה כלל וצ"ע ולענין הלכה בדיני התנאים. אם אמרתי אספרה כל מה שיש בזה בדברי הפוסקים יכלה הזמן ויהיה על המעיין לטורח ובדרך קצרה אכתוב הנראה לע"ד בעניינים אלו והנה הרב בעל הטורים בח"מ בסי' רמ"א כתב דיני התנאי ולא ראיתי שהזכיר בתוך התנאים שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואיתא בפרק מי שאחזו דף ע"ה מתקיף לה רב אדא וכו' מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' להו מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר אף כל לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר אחד איברא דהרמב"ם לא הזכירו לא בה' זכייה ולא בפי' מה' אישות אשר שם עיקר מקומו וכתב ה"ה בה' אישות וז"ל כל תנאי שבעולם וכו' ויש מי שהקשה על רבינו למה לא כתב ג"כ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כההי' סוגיא דמי שאחזו וי"ל דההי' סוגיא לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא כדרב אשי דעביד אוקימתא אחריתי ע"ש. ולכאורה נראה דאחר דברי הרמב"ם נמשך הטור ז"ל ויש לו על מה לסמוך בדברי אביו הרא"ש ז"ל שכתב בפרק יש נוחלין גבי הא דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה ז"ל ואע"ג דהוי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר רבא לטעמיה דפליג במי שאחזו על רב אדא בר אהבה סבר רבא דתנאי ומעשה בדבר אחד הוי שפיר תנאי ע"כ וכפי הנראה הרא"ש ז"ל מסכים לדעת הרמב"ם דלא בעינן שיהא התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר:

אלא שיש לדקדק על דבריו שנראה סותרות זו לזו שבפרק מי שאחזו כתב ז"ל גבי האד ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי עד אמר אביי הא מני ר"מ היא וכו' דבעי תנאי כפול ורבא אמר משום דהוי מעשה קודם לתנאי ורב אדא בר אהבה אמר משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דכלהו תנאי דמתניתין לא דקו לפרש וכו' ע"כ נראה מתוך לשונו ז"ל דכלהו טעמא דהני אמוראי הלכתא נינהו וכתב אח"כ ז"ל לפיכך צריך ליזהר בכל התנאים שיהיה התנאי כפול ואין קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד ע"כ. וגם על דברי הטור קשה שבטור אה"ע סי' ל"ח כ' דצריך אחד מן התנאים שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואילו כאן בטור ח"מ לא הזכיר זה התנאי כלל ועוד יש לדקדק בדברי הרא"ש ז"ל במ"ש פרק יש נוחלין דרבה לטעמיה דפליג בפרק מי שאחזו על רב אדא בר אהבה וכו' דהיכן ראה בדברי רבה דפליג על רב אדא בר אהבה אי משום דרבה משני התם משום דהוי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ולא משני משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד כרב אדא בר אהבה א"כ תקשי לך אליבא דאביי דקמשני הא מני ר"מ היא ולא משני משום דהוי תנאי קודם למעשה א"כ ה"נ דנאמר דאביי פליג עליה דרבא בהא וס"ל דלא בעינן תנאי קודם למעשה והא מתניתין סתמא הוא בסוף פרק השוכר את הפועלים וכל הפוסקים שוים בזה דבעינן תנאי קודם למעשה וכמ"ש ה"ה בפ"ז מהלכות אישות. איברא דמצינן לתרץ ולומר דבשלמא אביי מצי לתרץ ולומר דברייתא איירי כשהיה התנאי קודם למעשה וכמו שצריכין אנו לדחוק בשאר המשניות דמתנו המעשה קודם לתנאי אבל הא ליכא לדחויי ולמימר דהתנאי הוי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דהא ע"מ שתחזיר לי את הנייר הוא דקאמר. וראיתי במרדכי בפרק מי שאחזו שכתב בשם ר"ש ז"ל לאפוקי היכא דתנאי ומעשה בדבר א' כגון ההוא דאתרוג זה נתון לך במתנה דאמר רבא לא החזירו לא יצא רבא לטעמיה דהכא לא חייש לתנאי ומעשה בדבר א' ע"כ כפי הנראה בזה הלשון שמסכים אל דברי הרא"ש שכתב בפרק יש נוחלין ואי לא מסתפינא הוה אמינא דכל מה שכ' הרא"ש ז"ל בפרק יש נוחלין דרבא פליג ארב אדא וכו' שייך על סוף דבריו שכ' עוד ואף ע"ג דליכא תנאי כפול פי' רשב"ם דלא בעי וכו' וכן כתב ה"ר שמשון וכו' ואפשר דאליבא דידיה הוא שכתב הרא"ש לשונו והוא חולק עליו וכמ"ש בפרק מי שאחזו וגם הטור פסק כוותיה באה"ע אבל מה שכתב כאן צ"ע. עוד הביא הרא"ש ז"ל בפרק יש נוחלין דברי רשב"ם ורבי' שמשון ודברי הירושלמי וכתב ועל דברי הירושלמי ק' דקולא הוא בגיטין הא דבעינן תנאי כפול וכו' והוא ז"ל הפך הגירס' וגריס בירוש' בכל אתר לית ליה מכלל לאו אתה שומע אין והכא אית ליה א"ר מתני' חומר הוא בעריות ויל"ד דמאי הוקשה לו בירוש' דהא מצי לתרץ כמו דתירץ הוא בעצמו משום חומר בעריות ואפשר לקיים זאת הגירסא בעצמו ולומר דבכל אתר אית ליה פי' בשתויי יין ופרועי ראש והכא לית ליה אלא צריך תנאי כפול משום חומר עריות דאי לא כפליה לתנאי הוי ספק משום חומר' שוב ראיתי בתשובות הר"ש בתשו' דהביא בעל הטורים שכתב ז"ל דברי הירושלמי ושר"י הקשה דהא קולא הוא וכו' ושר"י גריס בכל אתר לית ליה מכלל לאו אתה שומע אין והכא אית ליה וכו' ונראה שכונתו של ר"י לשנות הגרס' הוא כדי לקיים מאי דס"ל בכל דוכתא דבעי' תנאי כפול וזו בכל אתר לית ליה והיינו בכל אתר בדיני ממונות ושאר דוכתי' חוץ משתויי יין ופרועי ראש והכא אית ליה וקאי על דברי הירוש' דקאמר לעיל מינה גבי האומר לאשה ע"מ שירדו גשמים והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו ומדקאמר לראשון אינה מקודשת אלמא אית ליה מכלל לאו אתה שומע אין ומשני משום חומר עריות ועל הספק צריכה גט משניהם:

ואע"ג דהרא"ש סתם כאן הדברים שנראה מדעת עצמו כבר נתגלה כונתו ז"ל מתוך תשובתו ז"ל ועדיין יש לפקפק בענין זה שנראה מכל דברי הרא"ש שהביא לשון הירושלמי ע"ד סתם דבענין גיטין וקדושין אי לא כפלי' לתנאי אזלינן לחומרא ואלו בפרק מי שאחזו כתב ז"ל ומיהו יש דברים דלא בעינן גילוי דעת אבל היכא דבעי תנאי בעי כפילות ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים אפילו בגט ע"כ נראה דלא הוי בגט שום חומרא אלא בכל גוונא המעשה קיים היכא דלא כפלי' ליה לתנאי ואולי סמך למ"ש בפרק יש נוחלין אלא שבדברי הרב בעל הטורים יש לתמוה שלא הזכיר כלל מזה בקדושין

והר"ן ז"ל כנראה בפרק מי שאחזו כתב בשם אחרים דהא