עצמות יוסף על קידושין קט

הוא שולחני וכו' ומשני דקמל"ן אף ע"ג דנקיט דמי בעסקא וכה"ג צריך למימר לקמן גבי הא דפריך גבי אם הראה בבקעה וכו'

מתני' ע"מ שיש לי בית כור וכו' וניחוש שמא יש לו והדר פריך למה לי למתני וכו' ועושה צריכות נראה דהך קושי' שייכא עם מה שקדם הא בקדושי ודאי וכו' דאם לא כן הייתי אומר דלהכי איצטריך הך מתני' משום דלא דמיא למתני' דלעיל דהויא ספק וק"ל

דף סא המקדיש שדהו וכו' דברי הגמ' מבוארים בטעמם. ולענין הלכה איפסיקא הלכתא דלהקדש מדמינן לה ואף על גב דהרמב"ם בפ"ד מהלכות ערכין כתב שאם היו עמוקים י' ואין בהם מים מחשבין אותן בפני עצמן כפי הראוי להם אלמא אין נמדדי' עמה יש לפרש דהרמב"ם ז"ל מפרש הסוגיא במ"ש ולקדשו באפי' נפשייהו היינו המקום אשר למטה בעמק ולא המדרון וז"ש נהי דבהדי ארעא לא קדשי פי' המדרון שלהם ומ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות ערכין דנחשבין בפני עצמן היינו למעט מאין המדרון שיש במה שבין העמק לבית כור נחשב אלא דוקא מקום אשר למטה אבל לעולם שנחשב עם הכור והראב"ד ז"ל שם השיגו ונראה דכונתו היא על דרך שכתבתי לע"ד

סוגיית בני גד מתניתין ר"מ אומר וכו' כולהו תנאי מבני גד ומבני ראובן ילפינן להו והא דפרש"י בתחלת דבריו כל תנאי שאינו כפול וכו' משום דמלישנא דרבי חנינא בן גמליאל משמע דלהכי אתא לתנאי כפול ורש"י פירש דלא פליג כי אם אתנאי כפול וגם לישנא דקראי דמייתי אם יעברו ואם לא יעברו ולא קמזכיר המעשה כלל ומאי דמייתי רש"י מהרי זה גיטך ע"מ וכו' שנראה שהמעשה קודם לתנאי הוא שלא בדקדוק וכבר הארכתי בזה בדעת הרמב"ם ושאר המפרשים בזה. עוד פרש"י בסוף הלשון דאי אתה שומע מכלל לאו וכו' פי' דאי אתה שומע מכלל האין הלאו אם אין הכתוב מפרשו הלכך, אחר שפרשו יטלו כאן וכאן ע"פ הגורל אבל קודם לכן הוה אמינא כלל וכלל לא ינחלו. עוד יש לדקדק בהך דדריש ר"מ שאר תנאים מדלא אמר תנו להם אם יעברו וכמו שפרש"י דמנא לן הא דהא אפשר דה"ה דאם היה אומר תנו להם אם יעברו הייתי אומר שהמעשה קודם לתנאי אינו מוכרח וכך הוא לשון הכתוב ובשלמא אם היה מוכרח לדבר כן והוה משני קרא בדיבוריה הוה מוכח שפיר ונראה דבאמת הלשון הברור כך היה ראוי לאמר תנו להם אם יעברו לפי שהצריך להם שהיה ארץ גלעד היה לו להזכירו בתחלה וכן אין קודם ללאו יליף משום דמן הראוי להקדים הלאו ולומר מה שצריך דהיינו שלא ימנעו מלצאת והיה ראוי להקדים ולומר אם לא יעברו תקנסו וכו' כדי להזהירם ביותר. גמרא שפיר קאמר ליה וכו' בארץ כנען למה וכו' נראה מן הגמרא דלר"מ אם לא היה קרא דבארץ כנען הוה אמינא דהמתנה קיימת. וקשה דהא כתיב ונאחזו בתוככם דלר"מ הוי בארץ כנען ונראה דהכא ודאי ליכא למטעי אבל איצטריך בארץ כנען לאשמועינן בעלמא היכא דליכא קרא דונאחזו דבעי' תנאי כפול ולפ"ז מה שפרש"י אליבא דר"מ היכא דאית לכו משמע וע"כ לא כתיב בארץ כנען אלא למעוטי ארץ גלעד שלא יטלוה כולה וכו' אף ע"ג דכתיב ונאחזו דמשמע דואחזו בארץ כנען. עוד יש להקשות במאי דקאמר בגמרא אליבא דרבי חנינא בן גמליאל הוה אמינא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל לא וכו' ומן המשנה משמע להפך דמלשון אומר אפי' בארץ כנען לא ינחלו משמע לא מבעיא בארץ גלעד שלא ינחלו ונראה דמתני' איירי מקמי דנימא ר"מ ונאחזו דאז הייתי אומר אפי' בארץ כנען לא ינחלו אבל בתר דשמיע ליה לר"מ קרא דונאחזו הייתי שומע דוקא בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל כלל לא. ויש לדקדק כיון דע"כ צריך אתה למימר מהכרח הקושיא שכתבנו שהיא מקמי דנימא ר"מ ונאחזו א"כ מאי האי דפריך לקמן והא לא דמי משל למתניתין כיון דאיכא לשנויי דמתני' איירי מקמי' דנימא ר"מ ונאחזו וכו' דהא קאי על מתני' דהויא מקמי דנימא ונאחזו דהא לא הוזכר בברייתא קרא דונאחזו להכי פריך ומשני האי מקמיה דנימא ונאחזו וכו' עוד קשה למה לו לר' חנינא לו' דונאחזו בתוככם הייתי אומר בארץ גלעד נימא כר"מ דהוי בארץ כנען אבל בארץ גלעד לא הייתי שומע אבל בתר דכתיב קרא בארץ כנען גלי דונאחזו בתוככם הוי בארץ גלעד. ונראה דאי ר' חנינא הוה משמע ליה כר"מ דהוי משמעותו בארץ כנען טפי הוה ליה למימר דקרא בארץ כנען איצטריך לתנאי כפול משיאמר דממעט משמעותי' דונאחזו והא לא דמיא משל למתני' וכו' יש לדקדק הא עיקר הדמיון הוא דכי היכי דבמשל נוטל על פי דבורו בכפל בשאר נכסים שנתן כבר לאחיהם הכא נמי על פי הכפל דואם לא יעברו נוטלים בארץ כנען אשר הוא ירושה לשאר שבטים אבל מאי דבמתניתין אמרי דאם לא כפל אינן נוטלים לא בא"י ולא בארץ גלעד היינו משום קנסא דלא יהיו אחיהם עומדים בראש הצבא ולא הם ויטלו ג"כ חלק ראוי לקונסם שלא יטלו לא מא"י ולא מארץ גלעד אבל הכא במשל האב רוצה ליפות כחו ליתן לו שכר בפני עצמו על תנאי שיתן ר' זוז ואם לא יתנם ישאר עומד בירושה הנופלת לו מן התורה ולכך אילמלא כפילה לא הוה מהני שלא יטול אלא מאי דנתן לאחיהם אבל חלקים המגיע בשדה זה ירושה מן התורה ראוי שיטול ונראה דמ"מ פריך שפיר דלא הוה ליה לרב חנינא לומר משל שאינו דומה לנמשל בכל צדדיו. בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם תטיב שאת וכו' יש לדקדק נימא אם לא תטיב לפתח חטאת רובץ וממילא נשמע לר' חנינא דאם תטיב שאת דאין סברא לומר אם תטיב לא אגרא ולא דינא. ונראה כיון דמלישנא דקרא ישלטעות לא אגרא ולא דינא קאמר ליה קרא בהדיא וכה"ג צריך לתרץ לקמן דמשני אהך קרא דאם בחקותי ס"ד אמינא אם בחקותי תלכו ברכה אם בחקותי תמאסו לא ברכה ולא קללה וכו' ואיך יתכן לומר לא ברכה ולא קללה כיון דקרא כתיב בהדיא ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ אלא דנראה דאין להקשות זה כלל כיון דאיכא למטעי מן הכתוב לכך הזכירו הכתוב בהדיא וק"ל ולקמן אכתוב דרך אחר בס"ד. בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה וכו' ואם לא תאבה האשה למה לי וכו' נ"ל דפריך בין לר' חנינא בין לרבי מאיר דלכלהו קיימא הך קושיא דרש"י ז"ל פי' לקמן גבי הך דפריך והזה הטהור על הטמא למה לי וכו' ולדברי הכל בעלה ויש לדקדק למה רש"י ז"ל לא פירשו הכי ומ"מ כפי הנראה דהכא לכלהו פריך והא דקמשני בגמרא סד"א היכא דניחא לדידה וכו' יש לדקדק א"כ לכתוב קרא ולא נימא קרא דאז תנקה היכא דלא ניחא להו לקרוביה. ונראה דהייתי טועה בדבר והייתי אומר דדוקא במאי דכתוב בקרא בהדיא הוא דאמרי' דתנקה וכו' ויש בחינות לכאן ולכאן. ויש לתמוה כיון דואם לא תאבה שמעינן היכא דלא ניחא לה לדידה ומוהיית נקי שמעינן היכא דלא ניחא להו לקרובים וכמו שפרש"י ואם לא יתנו לך קרובים והיית נקי למה לי הנך תרי קראי לא לכתוב שום אחד מהם ומאז תנקה מאלתי לחודיה שמעינן תרוייהו דשקולים הם ויבאו שניהם דלמאי איצטריכו אי לתנאי כפול הא לרבי חנינא מכלל הן שומע לאו אלא ודאי דהוה אמינא דניתי בע"כ וע"כ שמעינן בע"כ דקרובים וע"כ דידה דאיזה מנייהו מפק' ונראה דהייתי אומר דלתנאי כפול אתא כר"מ ודאי לא הוה קרא כתיב בהדי' רצון קרובים ורצון דידה א"נ קרא דאז תנקה מאלתי וקרא דוהיית נקי ע"כ כחד קרא חשיבי דהא לא שמעינן משמעתין שום דרשה להם וע"כ לשום דרשא איצטריך אחד מהם וכיון דאתית להכי דע"כ אם לא תאבה לר"מ איצטריך להיכא דלא ניחא לה לדידה מנא ליה לר"מ תנאי כפול דהא לדידיה נמי איצט' קרא לאז תנקה היכא דלא ניחא לה לדידה וכו' ונראה דלר"מ כיון דלא שמעינן בעלמא תנאי כפול מהכא כולה משמע מינה ניחא להו לקרובים וממילא דהכתוב הזכיר תנאי כפול דהא לר"מ מייתור דבארץ כנען הוא דשמע בעלמא דבעי' תנאי כפול היכא דהזכיר הכתוב תנאי ואם לא יזכיר הכתוב כמקום שמזכיר תנאי הוצרך כפלו ועם שדוחה בגמרא שהוצרך לרבי חנינא לענין אחר אפי' ר"מ נמי יסבור ג"כ באותו התירוץ מ"מ כפל ג"כ משמע מינה ולכך לא פריך בכל הני תירוצים דלקמן ור"מ וכו' כי היכי דפריך לעיל אקרא דונאחזו משום דהתם מכח הייתור הוה שמע בעלמא דבכל תנאי צריך שיכפול ואם לא יכפול לא יהיה תנאי וראיתי להריטב"א הוקשה לו דלר"מ הוו ב' כתובים הבאים כאחד ואחרי ההשקפה במה שכתבתי תראה שהקושיא מעיקרא אינה. בשלמא לר"מ וכו' פרש"י לכן שהשביע אם לא תלך אל בית אבי תחול עליך שבועה לכאורה נראה שזה הוא תנאי קודם למעשה ונראה דקרא האמור גבי תנאי זה דאם לא יתנו לך היינו סיפיה דקרא דוהיית נקי מאלתי וכמו שפרש"י ז"ל ולפ"ז צ"ל דקרא דאז תנקה קאי אמאי דקאמר בסמוך ה' אשר התהלכתי וכו' דאז אין שום שבועה מוטלת עליו אז תנקה וגם לישנא דאז תנקה ק' מאי לשון אז היל"ל כי לא יתנו לך משפחתי תנקה מאלתי אלא ע"כ שקדמו לזה