עצי חיים על התורה פח

בנ"י מ"מ פן ישתנה הדבר ע"י קטרוג כי מה זכות יש להם להגן מן המקטריגים ואמר לו השי"ת בהוציאך את העם וגו' תעבדון את האלקים שם רומז כי יאמר להם אשר בעבור זה יאבו לצאת ממצרים כדי שיעבדו את האלקים. ובזה גם מדה"ד יסכים עם מדה"ר ולא יהי' מקום לחול שום קטרוג כי תהי' ישועה נצחית. וזש"ה וידבר אלקים היינו מדה"ד ויאמר אני ה' היינו הרחמים שגם מדה"ד הסכים לרחמים ולזה פירש"י אני ה' נאמן לשלם שכר ר"ל נאמן ולא ישתנה אפי' ע"י קטרוג כמו"ש יאר פניו אתנו סלה דאם גם מדה"ד מסכים אז היא ישועה נצחית. ויאמר אליו אני ד' פירש"י ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי וכו' וקש' וכי יעלה עה"ד ח"ו שהקב"ה ישלח אותו לחנם, וי"ל עפי"מ שפי' הרב הקדוש מוהרמ"מ מרימינוב ז"ל הפ' וישלח אברהם את ידו כי בשאר המצות כל איבריו וגידיו של אברהם אבינו ע"ה היו משיגים המצוה ורצים מאליהם לדבר מצוה לא כן בהעקידה שלא רצה היד לשחוט את יצחק כי באמת לא הי' מצוה, רק לאשר הוא סבר שהוא מצוה לזה כפה את ידו, וזהו וישלח אברהם בע"כ. וז"ש לו אל תשלח ידך אל הנער שלא תכוף את ידך כי באמת אל תעש לו מאומה לכן בדין אין היד רוצה לשחוט עכדה"ק. (ועי' מ"ש בזה בפ' וירא עה"פ יקח נא מעט מים.) ועפי"ז יתבאר דהנה כשראה משה כי מאז בואו אל פרעה עוד הרע לעם הזה מזה שפט משה בדעתו והסתכל לאחוריו כי מה שסירב מתחלה ללכת אל פרעה להוציא את ישראל ממצרים הוא מפני שלא יוכל לקיים הדבר הזה לעשות טובות עם ישראל שישלח פרעה אותם ממצרים ואדרבה יוצמח מזה ח"ו רעה לישראל וע"כ אבריו לא רצו ללכת בשליחות השי"ת עתה כיון שאינו מצוה כי בודאי גם במשה אשר לא קם כמוהו היו איבריו וגידיו משיגים כל המצות ורצים מאליהם וא"כ מדוע סירב כ"כ לזכות את הרבים לילך בשליחות הקב"ה ומזה הוכיח משה דזה האות שאינה מצוה. וז"ש משה למה הרעות לעם הזה וא"ת שאינה רעה כי מזה יוצמח אח"כ ישועה למה זה שלחתני בע"כ ע"י כפיי' דמזה מוכח שהוא רעה לישראל וע"כ ויאמר אליו הקב"ה אני ה' ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי פי' הגם ששלחתיך בע"כ עכ"ז לא לחנם הוא ח"ו כי אם לקיים דברי כיון שהבטחתי מכבר בודאי מוצא שפתי לא אשנה ולא אכזב כאמור להלן. וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים וגו' ואזכור את בריתי, תיבת אני לכאורה כמיותר, גם יל"ד במ"ש ואזכור את בריתי הלא כבר אמר שמעתי את נאקת בנ"י ונראה עפימ"ש בס' אוהב ישראל שמעתי את נאקת בנ"י היינו הנאקה שהם צועקים על צער הגלות והשיעבוד ועוד שומע אני צעקה אחרת אשר מצרים מעבידים אותם ר"ל שצועקים ע"ז ביותר ע"ז שהמתינו לשוב בתשובה עד שבאו עליהם המצרים המצירים ומעיקים להם והם היו מפעילים ומעבידים אותם עבודת השי"ת כי פרעה הקריב לבם לאביהם שבשמים ולמה לא עשו זאת מאליהם עכ"ד עיי"ש. והנה כתב בס' זרע קודש לפרש הפ' ושב ה"א את שבותך דהנה בהתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול אומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי את היצה"ר. וז"ש ושב ה"א כלומר שהוא כבי' ישוב בתשובה ע"י שבותך וזהו שובה ישראל עד ה"א שגם הוא ישוב ויתחרט ע"ז עכ"ד עיי"ש. ממוצא הדבר נשמע שע"י התשובה נתעורר כן למעלה ושב ומתחרט על שברא היצה"ר. ובזה יש לפרש מה שאומרים בתפלת ראש חדש ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה כו' בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם ותשועת נפשם מיד שונא וכו'. ויש להבין טעמא מאי בראשי חדשים הוא זמן כפרה, ב) משמע דשעירי חטאת היא הגורמת לכפר ומדוע נשתנה שעיר זה יותר מכל הקרבנות, ג) ותשועת נפשם מיד שונא צ"ב ומאיזה שונא דבר ולהנ"ל י"ל דהנה אמרו בגמ' חולין (דף ס') מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח, ולכן י"ל דבר"ח אף בלי התעוררת דלתתא ג"כ נתעורר רצון העליון להתחרט על מה שנתן את