עצי חיים על התורה פז

וזש"ה וידבר אלקים ויאמר אליו אני ד' ר"ל דגם הדיבור שהוא לשון קשה ומה"ד הוא ג"כ אמירה רכה ומלא רחמים אני ד' נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע מן העונש ר"ל דהכל שם חד הוא דגם מה שנראה לעונש הוא ג"כ חסדים טובים וה' יעזרנו למען כבוד שמו בחסדים מגולים. א"י עפימ"ש ביש"מ בהקדמה בשם מורו בעהמח"ס אבן פינה לפרש דברי הגמ' ברכות (דף ד') עה"פ נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל דבישראל אם יגיעו ח"ו למדרגה התחתונה בתכלית השפלות אז בהכרח שיתהפך הסיבוב. וז"ש בגמ' נפלה ולא תוסיף לנפול דהיינו שיהי' נפילה בגדר שלא יוכל להוסיף דהיינו במדרגה התחתונה אז קום בתולת ישראל עכ"ד. וז"ש למה הרעות לעם הזה ר"ל שמשה התנצל עצמו אשר רעתם עתה גדולה מאוד וכמ"ש לתת חרב בידם להרגני והיינו שבאו לכלל סכנת נפשות והוא בגדר נפילה שלא יוכל עוד להוסיף ע"ז וע"ז השיב לו השי"ת עתה תראה ר''ל עתה כיון שבאו למדרגה התחתונה ועת צרה הוא ליעקב ממנה יושעו ויצמיח מזה להם ישועה כי בהכרח שיתהפך הסיבוב כנ"ל, וז"ש וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' ר"ל מזה הדיבור הקשה ומדה''ד יתמלא עליהם ברחמים כי אם שחה לעפר נפשם אז בהכרח יבא עזרת ד' להמיחלים לו. א"י וידבר אלקים וגו' עפ"י המשל המובא בספה"ק לאחד שהי' אוהב של מלך שחטא נגדו והמלך מרוב חסדו ואהבתו אליו לא רצה לענשו ועכ"ז ביקש לעורר לבו לשוב עמד והגדיל אותו ביתר שאת ובראותו גודל חסדו וטובו של המלך אליו אחר שחטא נגדו נתמלא בושה והכנעה באמרו מה עשיתי כי מרדתי פי המלך הטוב ומטיב וזה הבושה והמרדות שבלבו טובה יותר ממאה מלקות עכ"ד. ועפי"ז פי' אא"ז זצוקלה"ה בס' ייטב לב פ' ויקרא, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, מה שקרא אותו בקריאה של חיבה נחשב לו כאלו וידבר ה' אליו דברים קשים כגידין והיינו דכתיב ויקרא בא' זעירא כי מכח הקריאה נעשה משה שפל בעיניו עכ"ד. ובזה יש לפרש הפסוק כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם. וי"ל לפקודיהם מלשון חסרון ע"ד ולא נפקד ממנו איש ר"ל דהעונש של ישראל אם יחטאו ח"ו, יהי' בכי תשא את ראש בנ"י היינו לגדלם ולרוממם ועי"ז ישיבו אל ה' בחרטה ועזיבת החטא ונתנו איש כופר נפשו לה' ע"י כך יתמלאו בושה והכנעה בחשבו איך העזתי פנים נגד רצונו ח"ו ועכ"ז ישא את ראשי להטיב לי, ואמרו ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם ר"ל דהעונש לא יהי' ח"ו שלא ע"ד הטבע רק אדרבה יגדל וינשא אותם ובזה יחזרו בתשובה. וזש"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' ר"ל דהדיבור הקשה ודין אל משה הי' בזה שאמר אליו אני ה' אמירה רכה כי עי"ז נעשה קטן ושפל בעיניו עוד יותר. א"י וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' ודקדקו דמשנה מדיבור לאמירה ומאלקים לה' וברש"י אני ה' נאמן לשלם שכר, וקשה מה מלמדני דודאי ה' נאמן ליתן שכר. ונראה דהנה הקשו המפורשים קו' עצומה על מה שאמר משה למה הרעתה הלא זה כ"פ שהבטיחו הקב"ה להוציא את בנ"י ממצרים ולא איש אל ויכזב. אמנם י"ל דמשה ירא לנפשו כמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שהי' ירא מאוד אף כי אמר לו השי"ת והבטיחו מ"מ פן יגרום החטא ועי"ז יהי' איזה חזרה ח''ו וכ"כ אמר משה בלבו כשראה שהרע לעם הזה פן גרם החטא שלא להוציאם עוד. והנה פירש האלשיך אלקים יחננו ויברכנו אם מדה"ד יסכים עם מדה"ר אז יאר פניו אתנו סלה כי הוא ישועה נצחית ואאזללה"ה בייט"ל פ' מטות מוסיף על דבריו שלזה שמדה"ד יסכים למדה''ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר דבר מאת האלקים לא יכוין להנאת עצמו כ"א למען יתגדל ויתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתי למעני כי אם לדעת בארץ דרכך וגו' עכ"ד. ובזה יש לפרש משה"כ מי אנכי כי אלך אל פרעה ופירש"י באיזה זכות היינו שאמר משה אף כי אמר ה' להוציא את בנ"י