עצי חיים על התורה שכו

וי"ל דהנה שמיטת הארץ כבר כתבי המפורשים דהוא ג"כ להשריש האמונה אשר להקב"ה הארץ ומלואה, וזה שפרש"י ושבתה הארץ שבת לד' כשם שנאמר במעשה בראשית ר"ל דשבת בראשית מורה על חידוש העולם כן שבת הארץ רומז לבריאת העולם ועיין בכלי יקר, ולפ"ז גם על שבת הארץ מגיע שכר עוה"ז כיון שהוא מורה על האמונה אשר שמענו מפי כבודו ית"ש בעצמו ולא ע"י שליח, ויתבאר הכ' וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית ר"ל כיון דרק בתבעו עובר עליו אבל אם לא תבעו אינו עובר לכן אמר הכתוב וכי תאמרו מה נאכל היינו שיתבע שכרו המגיע לו ואמר הכתוב דאז וצויתי את ברכתי לכם כיון דבתבעו מגיע שכרו תיכף בעוה"ז. ויתבאר ליישב קושי' רש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כיון שענין האמונה מפי הגבורה שמענו על הר סיני וא"כ גם ענין שמיטה דהוא ג"כ מורה על האמונה הרי הוא בכלל האמונה אשר נצטוו ישראל על הר סיני יותר מכל המצות שנצטוו ישראל ע"י שליח ביד משה אל כל ישראל ע"כ יתכן לומר אצל מצות שמיטה בהר סיני. שש שנים תזרע שדך וגו' ואספת את תבואתה וגו' והקשו המפורשים דמשמע הלשון שהוא צווי ליזרע ולאסוף התבואה והא אינו אלא רשות, והיתה שבת הארץ לכם לאכלה צ"ב. ונראה עפ"מ דאמרינן בברכות דף ל''ה ת"ר ואספת דגניך וכו' רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה קוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רש"מ מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגניך והקשה במהרש"א האיך מיתוקם האי קרא ואספת באין עושיו רש"מ הא מפורש בי' והי' אם שמוע וגו' לאהבה את ה"א וגו' ועלה קאי ונתתי מטר ארצכם בעתו ואספת דגנך ובהיפוך באין עושין רש"מ השמרו לכם פן וגו' ותי' דודאי איירי הך קרא בעושין רש"מ אבל אין עושין כ"כ דאינן צדיקים גמורים דאע"ג דכתיב והי' אם שמוע וגו' לאהבה את ה"א מ"מ מדכתיב בהך פרשה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתיב נמי ובכל מאודכם כדכתיב בפ' שמע ובכל מאדך משמע לי' דאיירי הכא באינן צדיקים גמורים בממון וע"כ עונשין נמי בדבר שבממון שאין מלאכתן נעשית ע"י אחרים עכ"ד ע"ש. ובזה יש לפרש לעיל בפ' אמור הכתוב וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן ובמדרש הה"ד מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וצ"ב, וי"ל דכיון דכתיב וקצרתם שיהא מלאכתם נעשית ע"י עצמן וכמו הלשון ואספת דאמרי' בברייתא דמשמע מזה דמלאכתן נעשית ע''י עצמן וא"כ להמהרש"א הא דוקצרתם היינו אם בממונם אין עושין רש"מ בזה מלאכתן נעשית ע"י עצמן ולכן מסיים הכתוב והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן ר"ל שתעבדו את ה"א גם בממונם ואז יתקיים גם זה שיהא מלאכתן נעשית ע"י אחרים ובמדרש מביא לזה הכתוב מה יתרון לאדם בכל עמלו ר"ל מה שהאדם צריך לעמול בעצמו ליתרון הוא דהא אם הי' עושה רש"מ גם בממונו הי' עמדו זרים ורעו צאנו דמלאכתו הי' נעשית ע"י אחרים. ויתבאר הכתוב שש שנים תזרע שדך ואספת את תבואתה ר"ל כיון דקודם שבא שנת השמיטה הרי עוד לא קיים ובכל מאדך וא"כ אין נחשבים לצדיקים גמורים שיהא מלאכתן נעשית ע"י אחרים, וע"כ תזרע את שדך ואספת דגניך ע"י עצמו בדרך עונש אך אם ישבתו בשנה השביעית וא"כ קיימו וקבלו עליהם לעבוד את ה' גם בכל מאדך בעבור זה ישלם ה' להם פעלם ומשכורתם שלימה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שיטלו שכרם גם בדבר שבממון ומלאכתן יהא נעשית ע"י אחרים ואע"ג שיהי' שבת לארץ מ"מ יהי' לכם לאכלה בלי שום מלאכה ע"י עצמן ועמדו זרים ורעו צאנכם דהא הם עושין רש"מ. ב ח ק ת י אם בחקתי תלכו וגו' ונתנה הארץ יבולה וגו' וישבתם לבטח בארצכם. י"ל עפימ"ש המפורשים דאיתא במדרש דיעקב ועשו חלקו בשני העולמות יעקב נטל עוה"ב ועשו הנ"ל