עצי חיים על התורה שטו

כיון דעכ"פ בתחלה בגזילה הוא ולכן כתב הרמב"ם דאפי' חטאת שהכהנים אוכלים את בשרה וא"כ לא מהני העסק בתורת חטאת כאלו הכהנים אכלו החטאת מ"מ אם נתייאשו הבעלים החטאת כשר וכש"כ עולה דכשר דהא אפי' רק העוסק בתורת עולה הוי ג"כ כאלו הקריב עולה. והנה אם לא נתייאשו הבעלים דהקרבן פסול הי' לכאורה אפשר לומר להיפך דדוקא בחטאת פסול כשהוא גזול משום דלא מהני העוסק בתורת חטאת וכנ"ל אבל בעולה דמהני העוסק בתורת עולה הי' אפשר לומר דאפי' גזול נמי כשר ואפי' לא נתייאשו כיון דאפי' העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה א"כ גזול הוי עכ"פ כעוסק בתורת עולה אבל באמת זה אינו דאפי' עולה גזולה פסולה ואני ה' שונא גזל בעולה, וזשה"כ אם עולה קרבנו דאמרינן בב"ק דף ס"ו קרבנו ולא הגזול וקמ"ל קרא יתירא אם עולה דגם בעולה אמרינן קרבנו ולא הגזול. זאת תורת העולה הוא העולה וגו' וקשה כפל הלשון ובגמ' ברכות דף ט"ז ע"ב אמר ר"א מה דכתיב כן אברכך בחיי זו ק"ש בשמך אשא כפי זו תפלה ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל ב' עולמים עולם הזה ועולם הבא שנאמר ושפתי רננות יהלל פי וצ"ב. ונראה דהנה בטו"ז או"ח סי' רמ"ח וז"ל איתא באגדה שמצאו תלמידיו של רט"ק שהיה בונה בשבת ואמר עונג יש לי ונ"ל דהיינו שמרוב דבקותו בהקב"ה זלגו עיניו דמעות שכן מצינו בזו"ח י' בוכה מאוד באמרו שיר השירים באשר ידע היכן הדברים מגיעים וכ"ה מצוי במתפללים בכוונה עכ"ל ונלע"ד דר"ע הלך בזה כמדתו דאמרי' בברכות א ע"ב אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפי' הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ע"ש, ומבואר דכל זמן שלא הי' מקיים בכל נפשך הי' לו צער וכשבא לידו לקיים הי' לו מזה עונג וה"נ בזה שבכה ר''ט בשבת מחמת רוב דביקות בהשי"ת הי' לו מזה עונג ואלו לא הי' כ"כ דבוק הי' לו יותר צער וא"כ מה שבכה זהו לו לעונג ושמחה. ובזה יש ליישב מה שהביא בישוע"י פ"ז שהקשו הקדמונים כיון שהמקריב קרבנו צריך שיהא רוחו נשברה על החטא דאם לא התחרט כראוי אין הקרבן רצוי' והמצוה צריך לעשותה בשמחה ואיך יהי' שני הפכים בנושא אחד ע"ש, ולהנ"ל י"ל כיון דבזה אשר רוחו נשברה יש לו עונג דהא על ידי החטא נתרחק מהשי"ת וכאשר יקריב ממנו קרבן לה' יקריב את עצמו להיותו קרוב לה' כביכול וא"כ ע"י אשר רוחו נשברה זהו לו לשמחה ועונג וא"כ אינו שני הפכיים וכמו דבנה ר"ע בשיר השירים וכמ"ש הטו"ז בהמתפללים בכוונה דזהו הי' להם לעונג ה"נ בקרבן זהו השמחה אשר רוחו נשברה. ויתבאר דברי הגמ' כן אברכך בחיי זו ק"ש דהנה בק"ש דהיא קבלת עול מלכות שמים ומקבל על עצמו לעבוד את ה' בכל נפשו ואפי' אם נוטל את נפשו ועכ"ז אין לנו בזה שום צער ואדרבה עונג הוא וכמו ר"ע שהי' מצטער מתי יבא לידו לקיים ולכן אברכך דעל הנאה שיש לו לאדם צריך לברך לה' וכן בשמך אשא כפי זו תפלה וכדברי הטו"ז דהבוכים בשעת התפלה הוא לעונג ומשיב נפש ועליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי אלו הקרבנות ר"ל כמו הקרבנות דאע"ג שהמביא קרבן צריך שתהא רוחו נשברה מ"מ יוכל לקיים המצוה בשמחה כיון דזה עצמו היא השמחה במה שרוחו נשברה ואמר הכתוב אח"כ שנוחל עי"ז שתי עולמות שנאמר ושפתי רננות יהלל פי דרנה הוא שם משותף לבכי ולשמחה ועיין בייט"פ לר"ה אות י"ח והיינו שנוחל שתי עולמות דאע"ג דרנה היינו קול בכי' וא"כ הוא צער מ"מ הוא זה לשמחה ועונג וא"כ נוחל גם עוה"ז דהיא לו לשמחה על שזכה בזה לעבוד את הקב"ה ולדבקה בו ית"ש. וזשהה"כ זאת תורת העולה היא העולה היינו דעיקר העולה במה ששמחה לו על שזכה לקיים מצות העולה ולהיות רוחו נשברה וא"כ רק ע"י שניהם מקיים המצוה ע"י העולה וגם מה