עצי חיים על התורה שטז

ששמח לקיים מצותו כיון דמצוה צריך לעשותו בשמחה, וכן גם במצות העולה מגיע לו השמחה מזה שיש בו רוח נשברה, וזה פי' הכתוב זאת תורת העולה ללמוד ממנה שיהא לו רוח נשברה וזאת מביא לו ג"כ השמחה שהיא העולה ר"ל מצות הקרבת העולה. ש מ י נ י ואכלתי חטאת היום, ויל"ד הלא פירש"י לעיל שהי' שתי דרשות מפני מה נשרף זה ומפני מה לא נאכל וא"כ למה אמר רק ואכלתי חטאת ועל מה שנשרף לא השיב, גם מה שדקדק באוה"ח איך נתעלם ממנו לחלק בין קדשי דורות לקדשי שעה ואם הי' לו איזה חילוק למה קבלו מאהרן. ונראה עפ"ד התוס' בחולין דף ה' ובגיטין דף ז' בהא דאמרינן בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כש"כ היינו דוקא במידי דאכילה דגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור ולהכי לא פריך גבי ר' ישמעאל שקרא והטה ע"ש, ולפ"ז י"ל דמשו"ה לא עלה על דעת מרע"ה לחלק בין קדשי דורות לקדשי שעה כיון דלא על מרע"ה הי' מוטל לאכול הקרבן וא"כ אין שום תקלה הי' נעשה לעצמו על ידו במידי דאכילה ועל כן אפשר בכה"ג שתהא נתעלם ממנו הלכה אבל באהרן אם הי' נתעלמה ממנו ההלכה א''כ הי' הוא בעצמו אוכל קרשים בפסול ואין הקב"ה מביא תקנה לצדיקים דגנאי להם לאכול בעצמם דבר איסור ואע"ג דהתוס' שם כתבו ג"כ לחלק מהא דפסחים דף ק''ו ר' ירמי' איקלע לבי' רב אסי ואשתלי וטעם קודם הבדלה משום דאכילת היתר הוא אלא שאוכל בשעה האסורה ע"ש, י"ל דהכא בהא דנפסל הקרבן משום שהיו אוננין א"כ הקרבן נפסל לאכול לעולם ולא הוי אכילת היתר כלל ושייך לומר דזה הוא כאכילת איסור דאין הקב"ה מביא תקלה על ידם ועי' מ"ש לקמן סוף הפרשה. וזשה"כ ואכלתי חטאת היום היינו דאהרן אמר למשה דמשו"ה רק לאהרן עלה על דעתו לדרוש חילוק זה ולא למשה משום דאהרן הי' צריך לאכול הקרבן וכיון דהוא פסול לאכול ובמידי דאכילה רגלי חסידיו ישמור שלא יארע תקלה על ידם ומשו"ה לא אכל החטאת ועלה על דעתו של אהרן דוקא החילוק ולא למשה. זאת החי' אשר תאכלו, ובמדרש רשב"י פתח עמד וימודד ארץ מדד הקב"ה את אוה"ע ולא מצא אומה שהי' ראוי לקבל את התורה אלא ישראל עכ"ד, והוא פלאי מה שייכות יש לזה עם הפסוק זאת החי' וגו' ועי' ביש"מ. ונראה עפ"ד הגמ' תענית (דף ז') א"ר חכב"א למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה א"ר אושעיא למה נמשלו ד"ת לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב מה שלש משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה ע"ש עוד בגמ' ומבואר מזה דדברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה, ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמר המדרש דאין ראויים לקבל התורה אלא ישראל משום דרוחם נמוכה ואין מגביהין עצמם אבל לא כן בעכו"ם אשר גם לבם ורמות רוחא יש בהם כמו דאיתא בגמ' חולין דף פ"ט לא מרובכם מכל העמים וגו' אמר הקב"ה חושקני בכם דאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני, נתתי גדולה לנמרוד המריד את העולם כולו, נתתי גדולה לפרעה אמר מי הי' נתתי גדולה לנ"נ אמר אעלה על במתי עב, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש ע"ש, וע"כ רק ישראל ראוים לקבל התורה משום שיש בהם מדת ענוה אבל לא כן לכל גוי משו"ז משפטים בל ידעום. והנה כמו שמצינו דישראל קבלו התורה משום שיש בהם סימני טהרה היינו מדת ענוה כמו כן מצינו בבהמה שהוא כשרה לאכול רק אם יש בה סימני ענוה וכמו דאיתא בדרכי משה יו"ד סי' ל"ה שיש להעביר ידו על גבי בהמה בעודה חיי' אם תשפיל לארץ תחת ידו ודאי כשרה ואם לאו טריפה