עצי חיים על התורה רצה
Atzei Chaim (torah) 295 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' ובו ובמכילתא תנא בשורה רעה נתבשרו שעתידה תורה שתשתכח מישראל ויל"ד וכי כ"כ נשתכח שלא ידעו כלל מענין הפסח אשר עושין אותו בכל שנה ושנה וגם מדוע ישאלו על הפסח יותר משארי המצות. ונראה עפ"ד הגמ' פסחים דף ע"ב ע"ב מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לביהמ"ד מצאו ר"ג א"ל מפני מה לא באת אמש לביהמ"ד א"ל עבודה עבדתי א"ל וכי עבודה בזה"ז מנין א"ל ה"ה אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו' עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק ויל"ד ד הא ע"ג דמצוה לאכול תרומה מ"מ הא לא שייך לשון עבודה אצל אכילה דעבודה משמע שהוא קשה לעשות וכי קשה כ"כ לאכול ומה היא העבודה וכל אדם אשר יאכל חולין הכי יתכן לשון עבודה במה שהוא אוכל וי"ל עפ"ד רש"י במס' ביצה דף כ"ז גבי חלה שנטמאת שאסור לשורפה ביו"ט אע"ג דהבערה לצורך מותר ביו"ט מ"מ כיון דרחמנא אחשבה להבערתו דכתיב באש תשרף הלכך מלאכה הו ע"ש ומבואר דמה שצותה תוה"ק אע"ג שבעצמותה אינה מלאכה מ"מ מצית הבוב"ה עושהו מלאכה משום דאחשבי' למלאכה ועי' מ"ש אאמו"ר זללה"ה בקדושת יו"ט בפ' ויקהל ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמר ר' טרפון עבודה עבדתי שאכל תרומה ואע"ג דאכילה אצל חולין ודאי לאו מלאכה הוא ומכש"כ דלא מיקרי עבודה מ"מ כשאוכל תרומה דמצוה הוא לאכול ואחשבי' למלאכה ומשו"ה מיקרי עבודה ועי' מ"ש עוד ע"ז בפ' קרח. וא"כ י"ל דה"נ באכילת פסחים בלילה הזה דכתיב ושמרתם את העבודה הזאת דקשה ג"כ למה יקרא אכילת הפסח עבודה דמשמע דהוא מלאכה וטירחא גדולה ואמאי הא לכאורה דבר ניקל היא לעבדה ולשמרה לאכול בשר צלי, אמנם כיון דהוא מצוה לה' לכן אחשבי' למלאכה ומיקרי עבודה וזש"ה והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם היינו שישאלו הבנים למה קרא הכתוב לזה עבודה הא אכילה דבר ניקל הוא ולא מיקרי עבודה אבל זה נשתכחה מהם דאם הוא עושה מצוה בזה אחשבי' למלאכה ואע"ג דענין אכילת פסחים לא נשתכחה מהם אבל מ"מ הא דאחשבי' לא ידעו וכדברי המכילתא שעתידה תורה שתשתכחה מהם וע"ז אמר הכתוב ואמרתם זבח פסח הוא לה' ר"ל משום שהוא לד' ומצוה קעביד ע"כ הוא עבודה ואע"ג דאכילת חולין לאו מלאכה הוא מ"מ מה שציותה התורה אחשבי' למלאכה ומשו"ה קראו הכ' עבודה. מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו' ויל"ד הלשון לכם ל"ל גם הא דזבח פסח הוא לה' שפת יתר דהול"ל ואמרתם אשר פסח וגו'. ונראה דהנה בנובי"ק יו"ד סי' צ"ג קרא תגר על הנוהגין לומר קודם כל מצוה לשם יחוד מהא דאמרינן בריש זבחים לחלק בין גט אשה לקדשים דאשה סתמא לאו לגירושין עומדת ולכך צריך שיאמר בפירוש שעושה לשם גירושין וקדשים סתמן כשרים לפי שסתמן לשמן עומדים וא"כ מצות שלנו קדשים נינהו וסתמא לשמן עומדים עכ"ד, והנה בשער התפלה בתחלתו בשו"ת מאוד תמה עליו הרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו דהלכה שמצות צריכות כוונה והרי שם בזבחים אתנו ב"ד שלא יהא בלבו אחד מכל הדברים האלו ובמצות אם לא כוון לבו לא יצא ומזה נראה בעליל דלא מדמינן מצות לקדשים בזה ולא אמרינן בהם סתמן לשמן עומדים אלא ודאי החילוק כי בקדשים כבר הי' בהם הדיבור והכונה לשמן בעת הפרשתם וע"כ בעת הקרבה מן הסתם לשם זו הועלה על המזבח ולא כן בעשיית המצוה שאין שמח עליהם מקודם וע"כ לא מהני בי' סתמא עכ"ד. ולענ"ד נראה דבזה פליגי רש"י ותוס' בעירובין דף ל"ז ע"א דאמרינן שם בגמ' וסבר ר' יוסי אין ברירה והתנן ר"י אומר שתי נשים שלקJו את קינהן בעירוב איזהו שירצה כהן יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת וכתבו התוס ד"ה לאיזו פי' בקונטרס אלמא אית לי' ברירה דאי ל"ל ברירה איכא למימר חטאת שהקריב לא שלה הי' אלא של חברתה וקרבן הנקרב בשינוי בעלים פסול ואין נראה להשר דהא מוכח בריש זבחים דסתמא לשמה קאי א"כ בלא ברירה אפשר לו להקריב בסתם ותירצו