עצי חיים על התורה רפז

ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי וגו' ופרש"י רב לי עוד שמחה וחדוה ויש להבין מנ"ל דרב משמע מענין שמחה. ונראה עפי"ד הרמ"א באו"ח סי' רכ"ה מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מענשו של זה וכתב במג"א סק"ה פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ע"ש, ובזה יש לפרש הכתוב ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם וגו' ופרש"י סבור הייתי למות שתי מיתות בעוה"ז ולעוה"ב עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת וי"ל דהנה מצינו במדרש ריש פ' וישב סי' י"ב ויאמר לו הנני א"ר חמא הדברים הללו הי' יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני עכ"ל וא"כ י"ל דיעקב אבינו הי' ירא לנפשו שהוא הי' הגורם שנאבד יוסף על ששלחו ממנו לאחיו והוא הביא אותו לסכנה וא"כ י"ל דכשנתבשר יעקב שיוסף חי וכי הוא מושל במצרים מ"מ הי' לבו עליו דוי אפשר לצד היותו בין האומות ונתון בתוך הקליפות ובפרט טומאת מצרים אפשר שאינו כו עומד בצדקו עוד וא"כ יעקב הי' הגורם על ששלחו למקום סכנה וא"כ מגיע העונש ליעקב אבל אחר ראותו כי עודך חי פירש צדיק כשקדם ולא נשתנה זיו הוד פניו ועי' באוה"ח א"כ אין מגיע לו עונש בשביל שהוא הי' הגורם לחטא דהא לא חטא יוסף וע"כ יש לו ליעקב ג"כ לברך ברכת שפטרני מענשו של זה דהא אין מגיע לו עונש, וזש"ה ויאמר ישראל אל יוסף ר"ל בשביל יוסף שלא חטא אמותה הפעם ולא שתי מיתות כיון שאין מגיע לו עונש על שלא חנכו או שהי' הוא הגורם דהא לא חטא יוסף אע"ג שהי' במצרים. והנה במג"א שם סק"ד מביא שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ע"ש, ומבואר דיש שמחה על שנפטר מעונש שחטא הבן על שלא חנכו את בנו ולהנ"ל דגם יעקב הי' ירא מזה שיש לו עונש אם הי' חטא יוסף במצרים, וזשה"כ שאמר יעקב רב עוד יוסף בני וכפרש"י רב לי עוד שמחה וחדוה שיוסף בני חי היינו שהוא צדיק ולא חייב עונש על שחטא יוסף וזהו לו לשמחה וחדוה וא"כ צריך לעשות סעודה כיום חופתו וה"נ הי' ליעקב שמחה וחדוה על שראה שאין לו עונש בשביל חטא יוסף בסיבתו ולא הי' גורם יעקב ליוסף ולכן יש לו שמחה וחדוה. ו י ח י סוף הפרשה וישם בארון במצרים ולמען תהי' חוברות סוף הסדר לתחלתו בראשית ברא א' נלע"ד עפ"מ דאמרי' בשבת דף נ"ג מעשה באדם אחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא הי' לו שכר מניקה ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין והניק את בנו וכו' אמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי מעשה בראשית ע"כ ומבואר שאין טוב לאדם שנשתנו לו סדרי מעשה בראשית וכן מבואר בברכות דף ס' בהא דאם היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתו זכר וכו' אין מזכירין מעשה נסים ע"ש ומוכח ג"כ שאין להתפלל על נס ולפ"ז לכאורה קשה לשמחה מה זו עושה על הנסים שעשה ה' לנו במצרים ועל הים הא כמה נשתנו בזה סדרי בראשית וגרוע הוא לפ"ד הגמ' הנ"ל. וי"ל עפ"ד הרמב"ם במה שדרשו חז"ל וישב הים לאיתנו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע בפני ישראל דהשי"ת אחר בריאת העולם לא רצה שיהי' שינוי טבע לכך התנה עם הים בשעת בריאה שיקרע הים ולא הוי שינוי טבע ובזה פי' בבש"א פ' תזריע הא דאיתא במדר' שבעה דברים קדמו לעולם ואחד מהם התורה דהתורה אמרה דברים שהן שלא כדרך הטבע והשי"ת לא רצה שיהי' שינוי טבע אחר הבריאה לכך תורה קדמה לעולם וא"כ הי' דרך הטבע בבריאה כך ועי' ביש"מ פ' תזריע כתב ג"כ לפרש בזה הגמ' פסחים דף נ"ד התורה קדמה לעולם וישראל קדמו לעולם דהיינו דחקי הטבע לא שלטה בהם עכ"ד ז''ל ולפ"ז י"ל דהא דאין טוב שיעשה לו נס היינו באדם פרטי ובודאי שלא הי' תנאי בשבילו בתחלת הבריאה שיעשה זה הנס וא"כ ע"י שינוי הטבע הוא כביכול נגד רצונו ית"ש דהא רצונו שלא יהי' שינוי טבע אבל הניסים