עצי חיים על התורה רפו

הוא ולכ"ע י"ל דמצות צריכות כוונה וכתבתי בזה בסוגיא ע"ד פלפול ע"ש והנה בהא דמצות צריכות כוונה ואם לא מכוין לשם מצוה אע"ג דמקיים המצוה ככל חקתו לאו מצות היא אלמא העיקר במעשה בני אדם המחשבה מה שמחשב בעת המעשה ויש להקשות על זה מהא דאמרינן בקידושין דף נ' ההוא גברא דזבין לנכסי אדעתא למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב ואינם דברים וקיי"ל הכי וא"כ למה אמרי' מצ"כ הא הכוונה הוי רק דברים שבלב ולא נפקא לן בזה מידי וכה"ג הקשה הרשב"א בחידושיו שם הא דמהני בחמץ ביטול בלב ותרומה ניטלת במחשבה הלא דברים שבלב אינם דברים. ויש לתרץ עפ"ד אאזלל"ה בייט"פ לר"ה אות ל"ה שמתרץ קושי' הרשב"א הנ"ל דדוקא בדברים שבין איש לרעהו שאין מבין מחשבות חבירו כי אולי פיו ולבו אין שוין בזה אמרינן דברים שבלב אינן דברים אבל ביטול חמץ ותרומה במחשבה שהיא רק נגד הבוב"ה החוקר לב ובוחן כליות ואצלו המחשבה כולה כמעשה לכן העיקר בזה המחשבה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים ע"ש וא"כ ה"נ משו"ז אמרינן מצ"כ דלגבי הבוב"ה העיקר הכוונה ולכן אמרינן דרק הכוונה וזהו הדברים שבלב הן הדברים. ובזה יש לתרץ דברי האוה"ח בפ' ויחי עה"פ ויאמר אליהם יוסף אל תראו כי התחת א' אני ואתם חשבתם עלי רעה א' חשבה לטובה למען עשה כהיום הזה להחיות עם רב ומקודם יל"ד על הפסוק במה שאמר יוסף לאחיו לנחם אותם התחת א' אני ומשמע דאם הי' תחת א' הי' עושה בהם נקמה וקשה הא אין זה מדרך המוסר בשעת הניחום לומר כי עשו כזאת שראוים הם לנקום בם וגם הלשון למען עשה ל"ל ובאוה"ח פי' ואתם חשבתם עלי וגו' והרי זה דומה למתכוין להשקות את חבירו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום והרי הם פטורים וזכאים גם בידי שמים עכ"ל ורבים תמהו בזה על האוה"ח הא מבואר בגמ' קידושין דף פ"א להיפוך דאיתא שם אשה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים והי' ר' עקיבא בכי ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה ע"ש וא"כ מבואר שלא כדברי האוה"ח דבנתכוין להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין דעכ"פ בדיני שמים צריך כפרה וסליחה. ולהנ"ל י"ל דלא קשה דהתם בקידושין דמיירי בדברים שבינו לבין קונו א"כ בזה המחשבה כמעשה וצריך כפרה על המחשבה לא טובה וכמו תרומה דמהני ג"כ לצאת במחשבה דתרומה ניטלת במחשבה אבל ביוסף עם השבטים שהוא בין אדם לחבירו דדברים שבלב אינן דברים ושפיר קאמר באוה"ח דכיון דהשקהו כוס יין והי' המעשה לטובה לא איכפת לן על המחשבה משום דבין אדם לחבירו דברים שבלב אינן דברים. ויתבאר הכתיב שאמר יוסף לאחיו התחת א' אני ר"ל דהשבטים אמרו ליוסף ועתה שא נא לפשע עבדי א' אביך היינו מה שנקרא פשע נגד הבוב"ה היודע מחשבות אדם אבל בין איש לרעהו אינו נקרא פשע ואמר להם יוסף אל תיראו כי התחת א' אני אשר המחשבה הוא העיקר הלא בדברים הנוגעים בין אדם לחבירו דברים שבלב אינן דברים ואין מגיע להם עונש ע"ז אפי' בידי שמים ועי' ביש"מ באופן אחר קצת והיינו שאמר ואתם חשבתם עלי רעה ר"ל אעפ"י שמחשבה הי' לרעה מ"מ כיון דהמעשה אח"כ הי' לטובה אינו נחשב לרעה בין אדם לחבירו ואמר הכתוב למען עשה כהיום הזה היינו דהמעשה היא כהיום הזה לטובה משו"ה אינו נחשב לענין להתחייב עליה אפי' ביד"ש ויתבאר הכתוב כאן ועתה אל תעצבו היינו כמו שהוא עתה לא כמו שהי' בתחלה שהי' המחשבה לרעה וגם המעשה הי' כן אבל עתה שנעשה הענין שהמעשה היא לטובה כדי להחיות עם רב לכן אל תעצבו כי אין בידם עבירה ואמר הכתוב לשום לכם שארית בארץ היינו כמו בענין ארציות ר"ל בדבר שבין אדם לחבירו ולא כמו בעניני שמים לכן אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי למחיה שלחני א' ואין בידכם עבירה כיון שהוא ענין שבין אדם לחבירו דדברים שבלב אינן דברים ואזלינן בתר מעשה שהיא לטובה.