עצי חיים על התורה רעט

הוא אתרא של אנשי יהודא דמממונן חביב עליהם יותר מכבודם וא"כ י"ל ג"כ דממון הוא יותר מטירחא דגופי' והא דאמרי' באתרא דיהבי אגרא ובדקי הוא אתרא של אנשי גליל דכבודם חסו עליו יותר מממון ולפ"ז י"ל דבסנהדרין ס"ל לחכמים דכבוד הוא יותר מצערא דגופא דס"ל כאנשי גליל ובב"ב אזלינן לאנשי יהודא ומשו"ה אמרי' דצערא דגוף יותר מכבוד. והנה בפסחים דף י' לענין בדיקת חמץ מיבעיא לגמ' ככר בפי נחש צריך חבר להוציאו או אין צריך בגופי' אטרחי' רבנן בממוני' לא אטרחי רבנן או דלמא ל"ש ע"ש ומשמע ג"כ די"ל דממון הוא יותר מטירחא דגופא וי"ל דהגמ' מיבעי' לי' אי קי"ל כאנשי גליל דממון הוא יותר מכבוד וה"ה מגופי' או כאנשי יהודא וי"ל ג"כ דמשו"ז אמרינן בפסחים דף כ"ה ובכל מאדך יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו ופרש"י לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהם ע"ש ומבואר מזה דלאו כל בני אדם שוים וי"ל דהיינו לפי שהמקומות אינם שוים וכנ"ל דיש חילוק בין אנשי גליל לאנשי יהודא, גם בגמ' ב"מ דף נ"ח ע"ב משמע דפליגו בזה אי ממונו עדיף או צערא דגופא עדיף דאמרי' שם א"ר יוחנן משום רשב"י גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מא' וכו' ר' אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו ע"ש ומבואר דר"א ס"ל דצערא דגופא יותר מממונו וא"כ ר"י דס"ל משום ויראת מא' משמע דאי לא כתיב ויראת צערא דממון יותר. והשתא נבא לבאר הכתובים הנ"ל דהנה שכם בן חמור שתים רעות עשה בדינה בת יעקב האחד כי הי' זאת לה לחרפה ובזיון וגם השני שהי' לה צערא דגופא וטובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים והיינו שאמר הכתוב כי נבלה עשה בישראל שחרפה הוא וגם כי לא יעשה כן לצערא וכמו שנאמר לעיל בהכתוב ויענה והנה שכם וחמור ודאי דלא הרגישו כי צער הי' לה בזה רק כי היא לה לחרפה זאת ידעו ושמעו כן מבני יעקב לזאת חשבו הם שישלמו להם דמי בושת ולכן אמרו דממון הוא טפי מבזיוני ואע"ג דזה תלוי במקומות שונות כנ"ל דאנשי גליל חסו על כבודם יותר מממונם ולכן אמר חמור ואתנו תשבו היינו דבמקומם ממון עדיף מבזיוני והיינו שהוסיף שכם לדבר הרבו עלי מאוד מהר ומתן דהממון אשר יתן הוא יותר מאשר הוא החרפה ויענו בני יעקב במרמה היינו בחכמה אשר טמא את דינה אחותם בזה אשר טמא יש ג"כ צערא דגופא וזהו יותר מממון כשיטת המהרי"ק הנ"ל אבל לא אמרו כן בדברים אליהם רק במרמה היינו במחשבות לבם ואמרו בפיהם רק כי חרפה הוא לנו כי הוא להם לבזיון ולכן אם לא תשמעו אלינו להמול נקח את בתנו והלכנו היינו כי הם לא מיושבי הארץ בשכם שחסו על ממונם יותר מכבודם רק כי הם כהמקום אשר חביב עליהם כבודם יותר מממונם ולכן אך בזאת יאתו להם אם כה יעשו שלא יהא להם לחרפה ע"י שימולו את עצמם. ו י ש ב וישב יעקב פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וצ"ב גם מה שפירש"י במוסגר וישב יעקב שראה את כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולם מה כתיב למטה אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ניצוץ א' יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם ויש להבין הא הכא הביא הכתוב מה שאירע ליוסף שנמכר לעבד וגם את עצמו לא הי' יכול להציל וא"כ אמאי הביא הדרש זה כאן אבל לעיל שמדבר שנולד יוסף הי' לו להביא הך דרשה גם האיך משמע מוישב תרתי. ונראה עפ"מ דאמרי' בירושלמי מס' פאה פ"א אר"י אמר הקב"ה הוא אמר חשודים הם על אבר מן החי אני מוכיח עליהם שנאמר ושחטו שעיר עזים הוא אמר מזלזלים הם בבני השפחות לעבד נמכר יוסף וכו' ע"ש וכן הביא ברש"י מהמד"ר ומבואר דכל מה שאירע ליוסף הוא משום עונש ולכאורה קשה למה נענש יוסף הא מצינו בגמ' שבת דף פ"ט דל עשרים שנין דלא ענשת עלי' וא"כ למה נענש יוסף הא לא הי' עוד בן עשרים שנים כמבואר בכתוב יוסף בן שבע עשרה שנה אמנם יש לתרץ עפ"ד אאזללה"ה ביש"מ פ' ויקרא