עצי חיים על התורה רעח

בלבם שהוא עשו כדמעיקרא אבל כשהתפלל יעקב להקב"ה הצילני נא וגו' למה הי' צריך יעקב לכפול שהוא עשו הרשע הא בלא"ה החוקר לב הוא היודע מה שבלבו וא"כ מה הכפיל לומר שהוא עשו מוכח דבעי לפרש מלה כדקא יאות. ובני יעקב וגו' כי נבלה עשה בישראל וגו' ודקדק בייט"ל טפי הול"ל כי טמאו בת יעקב, ואתנו תשבו וגו' הרבו עלי מאוד מהר ומתן וגו' ויל"ד למה אמר ואתנו תשבו הא לא בקשו מהם שישבו שם ואפשר הם לא ירצו לשבת שמה וגם אם חרפה היא להם לתת אחותם מה בצע כי ירבו מאוד מהר ומתן, ויענו בני יעקב וגו' במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם כי חרפה היא לנו, ויל"ד אומרו במרמה מה חכמה יש בזה ופרש"י ידוע וגם כי הוא סותר מה שאמר הכתוב כי חרפה היא למה שנאמר קודם כי טמא וגו'. והנ"ל עפ"ד הגמ' סנהדרין דף מ"ה דפליגו ר"י וחכמים דחכמים סברו בזיוני דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופי' ומ"ס ניחא דגופי' עדיף מבזיוני ובודאי דהלכה כחכמים דגדול בעיני איש טפי שלא לבזות עצמו יותר מצערא דגופי', ויש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בב"ב דף ט' ע"א א"ר הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות האי קא מבזי והאי לא קא מבזי ורב יהודא אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות האי קמצערא לי' והאי לא קמצערא לי' תניא כוותי' דר"י אמר כסוני בודקין אחריו פרנסני אין בודקין אחריו ע"ש ומשמע מזה דצערא דאינש היא טפי מבזיוני דהא תניא כוותי' דר"י וכן הוא בשו"ע יו"ד סי' רנ"א סעיף י' ע"ש. ולע"ד י"ל דהנה אמרינן בפסחים דף ד' ע"ב לענין משכיר בית שאינו בדוק לא מיבעיא באתרא דלא יהבי אגרא ובדקו דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בגופי' אלא אפי' באתרא דיהבי אגרא ובדקו דניחא לי' לקיומי מצוה בממוני' והנה בגמ' אינו מבואר איזהו מקום ידוע דיהבי אגרא ובדקו או איכא מקום ידוע דלא יהבי אגרא ולענ"ד י"ל אפשר דהיינו עפי"מ שמבואר בירושלמי כתובות פ"ד הי"ד לענין ואת תהא יתבא בביתי וכו' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודא חסו על ממונן ולא חסו על כבודן ע"ש ולפ"ז י''ל דאנשי הגליל דחסו על כבודן יותר מעל ממונן ה"ה דחסו על כבודן יותר מעל גופן עפ"מ שמבואר בטו"ז יו"ד סי' ר"ג סק"ה וז"ל ונראה דזה החילוק בין צדקה למצוה דתליא בגופי' כי יצרו של אדם יותר מתגבר עליו בנתינת ממון מדבר התלוי בטורח גופי' עכ"ל ומבואר מדבריו דהפסד ממון אדם בהול עליו יותר מטירחא דגופי' וכן מבואר בתוס' ב"מ דף ס"ח ד"ה ונותן וז"ל כי אין אדם מניח מריוח גדול אלא מעט אעפ"י שבא לו בטורח יותר ע''ש וא"כ ה"נ כש"כ דחסו על כבודן יותר מעל גופן דהא ממון הוא יותר מטירחא דגופי' ואם על ממון לא חסו משום כבודן כש"כ דלא חסו על גופן משום כבודן ולפ"ז קשה מהא דתניא בודקין לכסות ואין בודקין למזונות דמשמע דצערא דגופא הוא טפי מבזיוני. אמנם י"ל דאנשי הגליל ואנשי יהודא תרווייהו ס"ל דצערא דגופא הוא טפי מבזיוני אמנם פליגו רק אי כבוד הוא טפי מממון וס"ל לאנשי גליל דה"ה טירחא דגופא הוא טפי מממון ולא ס"ל כהטו"ז אלא כמהרי"ק הובא בש"ך חו"מ סי' רמ"ג סק"ה דהא דאם אמר הילך מנה לפלוני אם המקבל עני אינו יכול לחזור וכתב הש"ך בשם המהרי"ק דאפ"ה היכא דאיכא טירחא דגופי' לא אמרי' דנעשה נדר עכ"ל והיינו משום דטירחא דגופי' הוא יותר מממון ולא סמכא דעת המקנה ע"ש ולפ"ז י"ל דאע"ג דס"ל לאנשי גליל דכבודו הוא יותר מממונו מ"מ שפיר י"ל דצערא דגופא הוא יותר מבזיוני דהא גם טירחא דגופי' הוא יותר מממון. וא"כ י"ל דאנשי יהודא דחסו על ממונם יותר וכבודן היינו משום דס"ל כהטו"ז דממון עדיף מטירחא דגופא ולכן אי אפשר לומר דכבודו הוא יותר מממון דא"כ אמאי אמרי' דצערא דגופא הוא יותר מכבודו לענין אין בודקין למזונות וכאשר הקשיתי לעיל אאנשי גליל ומזה הוכיחו דממון הוא יותר מכבוד ולפ"ז י"ל דהא דאמרי' בפסחים באתרא דלא יהבי אגרא ובדקו היינו משום דטירחא דגופא ניחא להו יותר מממונן וס"ל כהטו"ז וא"כ היינו הוא