עצי חיים על התורה רעג

שצדיקים המה ולכן חשב אליעזר דגם זיווגו של יצחק אשר הוכן מאז להיות לו לעזר כן תהי' כמדתו ללמד זכות על כל אחד ולהיות צדיק בעיני' ובזה עשה סימן אם תאמר לו שתה ואח"כ גמליך אשקה היינו שתקדים את האדם תחלה ואח"כ לבהמה זהו הסימן אשר אותה הוכחת להיות זיווגו שלו כיון דגם הוא תלך בדרך טובים כמו יצחק אשר תחזיק לכל א' כצדיק וללמד עליו זכות וז"ש ובזה אדע כי עשית חסד עם אד' היינו כיון שמדתו של יצחק ללמד זכות אשר עמך כולם צדיקים וא"כ חסד הוא לו שגם אשתו כגופו בצדק תשפוט את כל כי צדיק הוא וזה מוכח ממה שתאמר להשקות את האדם קודם להבהמה וא"כ מיושב מה שאליעזר עשה הסימן דוקא אם תאמר לו שתשקה אותו וגם את הגמלים כיון דמזה מוכח שתחזיק אותו לצדיק וגם מיושב קושי' המג"א מדוע נתנה לאליעזר תחלה ואח"כ להבהמה הנה מלבד דבשתי' האדם קודם כמבואר בס"ח, ואמנם י"ל דהיינו דוקא אם יש מים רבים בבור כמשה"כ בפ' חקת ויצאו מים רבים אלא אפי' אם צריך טרחה ויגיעה עד שיהי' לו המים כמו ברבקה שהיתה צריכה טרחה לשאוב לכל גמליו עכ"ז י"ל דאדם אחר שנותן לחבירו אם מחזיק אותו לצדיק בזה האדם קודם לבהמה ואפי' באכילה. התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ויברכו את רבקה וגו' אחותינו את הי' לאלפי רבבה וגו' ובמדרש בזכות ששאלו את רבקה התלכי עם האיש הזה ואמרה אלך זכו ישראל להוציאם ממצרים וצ"ב גם יל"ד דמשמע דעיקר השאלה אם תלך הא עיקר השאלה הי' אם תרצה להנשא לאיש הזה ותאמר הן אבל ההליכה אין נפ"מ כ"כ וגם מדוע ברכו אותה בברכה זו שתהי' לאלפי רבבה. וי"ל עפמ"ש בבכור שור למס' ר"ה לפרש הכתוב בפ' לך וברש"י שם לך לך להנאתך ולטובתך ואעשך וגו' שם אתה זוכה לבנים דאמרי' בפ"ק דקידושין שכל העולם אחר רובו נידון ועל הרוב הרשעים בעולם רובא נינהו כמ"ש בפ' אמר להם הממונה ראה הקב"ה שהצדיקים מועטים ולכן כנוס לצדיקים שהם קבועים ויושבים במקומם וקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואז הנאה להם והנאה לעולם כמ"ש בקידושין שם אשריו שהכריע עצמו וכל העולם לזכות והקב"ה מטה כלפי חסד במחצה על מחצה אבל פיזור לצדיקים ואינם קבועים הרי מוכרעים הם וכל העולם לכף חובה מחמת רוב הרשעים והנה כאן כתיב לך לך וכפירש"י רש"י להנאתך ולטובתך וקשה מה זו טובה הלא אחד הי' אברהם שהוא צדיק ועד עתה כשהי' קבוע הי' העולם נידון כמע"מ וכשצוה ה' לנודד הרי הם מוכרעים לזה בישרו ואעשך לגוי גדול ע"פ מ''ש בגמ' דשרה כיון דרבים אתו מינה כרבים דמי וה"נ יצורפו כל דאתו מאברהם עד סוף כל העולם וכרבים דמי אבל העכו"ם רחמנא אפקרא לזרעם ואינם נחשבים עמהם וא"כ אברהם הוא הרוב עכ"ד ז"ל. ובזה יש לפרש הכתוב בפ' ויגש אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשמך שם ודקדקו המפורשים מה גדלה היראה כ"כ לרדת מצרימה ובפרט כי יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ואם היתה היראה בשביל מה שראה בעינו כי עתידים בנ"י להשתעבד שם במצרים א"כ איך נותן טעם כי לגוי גדול אשימך שם הא אדרבא יותר יש לדאוג בשביל צרתם כי רבים המה וי"ל דיעקב כשהי' יושב קבוע במקומו לא הי' ירא מהמון רשעים רבים כי הי' קבוע וכמע"מ והקב"ה מטה כלפי חסד ומכריע אותו ואת כל העולם לכף זכות אבל כשהוא נודד ממקומו הי' ירא לנפשו פן יובטל גם הוא ברבים עמים ומזה הטעם הי' ירא ללכת למצרים ואמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה ר"ל ע"י ההליכה שתבטל הקביעות כי לגוי גדול אשימך שם וכיון דרבים אתו מיני' כרבים דמי והוא הרוב בערך מן העמים. וי"ר דמה ששאלו את רבקה התלכו עם האיש הזה היינו זה הי' השאלה אולי לא תאבה ללכת דייקא כיון שע"י ההליכה נתבטל ממנה הקביעות ופיזור לצדיקים אינה נאה להם ולעולם וכשהשיבה ואמרה אלך, מאת ה' מן השמים שימה בפיהם רכו אותה תהי לאלפי רבבה היינו שתהא רבים אתו ממנה וכרבים דמי ולא תיבטל ברוב, ויתבאר המדרש בזכות שאמרה רבקה שתלך זכו ישראל להוציאם ממצרים ר"ל כיון דמזה הי' ירא יעקב כשירד למצרים והוא נודד ממקומו שלא יבטל ברוב