עצי חיים על התורה רעב

שיתן לבהמתו עפ"מ דאיתא בקידושין דף פ"ב במשנה ראית מימך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער והלא כל אלו לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו בדין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי ומבואר מזה דאם לא הורע מעשיו מתפרנס שלא בצער מק"ו מחי' ועוף ולכאורה קשה הא אפי' אם ח"ו הורע מעשיו ג"כ יש ק"ו מחי' ועוף מטעם דכל אלו לא נבראו אלא לשמשני אבל י"ל דהא דנבראו לשמשו היינו דוקא אם יטיב האדם את מעשיו וכמו דאיתא ביומא דף ל"ח ע"ב אמר ר' אלעזר אפי' בשביל צדיק אחד עולם נברא ע"ש והיינו שנברא העולם כדי לשמש את הצדיק אבל אם ח"ו הורע מעשיו לא נבראו הכל לשמשו וכמו שאמרו חז"ל זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך היינו דכל הנבראים קודמין לו וחשובים יותר ממנו. ובזה י"ל המדרש עה"פ ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו ואיתא במדרש המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו ויש להבין מנ"ל למידרש מהא דכתיב המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו ולהנ"ל י"ל שהי' מושל בכל אשר לו ר"ל על כל הנבראים כיון שכל אלו לא נבראו אלא לשמש האדם והאדם נברא לשמש את קונו והיינו אם יטיב מעשיו וע"כ אמר במדרש דמזה שהי' מושל בכל היינו שכל אלו נבראו לשמשו מוכח שהי', שליט ביצרו דאל"כ הם קודמין לו ואין הוא מושל עליהם. ולפ"ז י"ל דמשו"ה אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו ונפקא לי' בגמ' מדכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת כיון דאם הורע ח"ו מעשיו, הם מתפרנסין שלא בצער והאדם ח"ו בצער לכן הבהמה מתפרנסין קודם להאדם ואח"כ האדם דזהו בכלל שהם מתפרנסין שלא בצער במה שהם קודמין ולהאדם ח"ו זהו הצער שנתפרנס אחר הבהמה והיינו לפי מאי דאמרי' בברכות דף ל"ה ע"ב דמוקי הכתוב דואספת דגנך באין עושין רצונו של מקום ולכן כתיב אח"ז ונתתי עשב בשדך לבהמתך קודם לאדם כיון דהם מתפרנסין שלא בצער. והנה במג"א שם מביא בשם ס"ח לחלק דלשתות אדם קודם ע"ש ואינו מבואר הטעם מה חילוק יש בין אכילה לשתי' וי"ל דבשתי' לא שייך לומר דאם שותה הבהמה קודם הוא מתפרנס בזה שלא בצער עפ"מ שכתבו התוס' במס' ב"מ דף י' דלא שייך במים שבבור תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים משום דאינו חב לאחרים שיש הרבה מים בבור ע"ש וא"כ י"ל כיון שיש הרבה מים בבור א"כ בין אם שותה האדם קודם או הבהמה קודם מ"מ לא שייך בזה שנתפרנס בצער כיון דבלא"ה יש הרבה מים ואין חילוק מי שותה קודם ודוקא באכילה אשר כמה יגיעות יש עד שימצא לאכול וא"כ מי שאוכל קודם הרי הוא מתפרנס שלא בצער ובזה יש לישב מה שהקשה באור החיים פ' חקת בהא דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם הא צריך להקדים מאכל לבהמתו ואח"כ הוא ע"ש ולמ"ש י"ל כיון דכתיב ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם דלכאורה קשה למה כתיב ויצאו מים רבים והא במאמר הקב"ה למשה לא כתיב רבים אלא והוצאת להם מים מן הסלע ולהנ"ל י"ל דהכתוב בא להודיעני למה שתה העדה קודם ואח"כ בעירם אמנם משום שהי' מים רבים א"כ אין נפ"מ מי שותה קודם ולכן השקה קודם העדה ואח"כ בעירם. וא"כ מה שהבהמה קודם לאדם הוא משום שהאדם אם לא הטיב מעשיו מתפרנס ח"ו בצער אבל הבהמה שמתפרנס שלא בצער הוא קודמת כדי שלא תהי' בצער ולפ"ז י"ל דהיינו האדם לעצמו ובביתו כשהוא ניזון משל עצמו אין לו להיות צדיק בעיניו שהוא כדאי להתפרנס שלא בצער ומשו"ה ראוי לו להקדים הבהמה לתת לה מאכלה קודם שיקח לעצמו אבל איש אחר הנותן לחבירו מאכל א"כ אדרבא יש לו לדונו לכף זכות שהוא ראוי להתפרנס שלא בצער ק"ו מחי' ועוף וא"כ יש לו להקדים האדם קודם להבהמה ועי' בכ"ס או"ח סי' ל"ב הביא מאביו הח"ס ז"ל ג"כ לחלק אם איש אחר נותן לחבירו אבל לא מטעם זה והבוחר יבחר ע"ש. והנה אמרו חז"ל בשבת דף פ"ט דיצחק אבינו למד סנגוריא על ישראל פלגא עלי ופלגא עלך ע"ש וא"כ מדתו של יצחק היו ללמד זכות