עצי חיים על התורה רמז

ת ב א כי תבא אל הארץ וגו' ובספרי עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס אל הארץ והקשה בפנים יפות הא לא נתחייבו בבכורים אלא לאחר ירושה וישיבה ול"ש לומר שבשכרה תכנסו לארץ שהרי כבר נכנסו גם יש לדקדק למה המביא קורא בפרשת בכורים ארמי אובד אבי ורש"י פי' מזכיר חסדי המקום וצ"ב וגם מה שייכות לזה סיפור יציאת מצרים, ונראה דהנה גאולת מצרים לא הי' בזכות כי היו אז ערום וערי' בלי מצות ומעש"ט כי אם במה שקבלנו עלינו לקיים את דברי התורה הזאת לאחר מיכן בזכות זה גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים וכמו שאמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ומזה מוכח דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצטרף למעשה, ולפ"ז יש לומר דבשכר מצות בכורים הכניסו לארץ אע"ג דלא נתחייבו עוד בבכורים עד לאחר ירושה וישיבה מ"מ ע"י המחשבה טובה שקיימו וקבלו עליהם במצות בכורים הרי כאלו קיימו בפועל ממש וזה הי' להם לשכר לירש את הארץ, וז"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה ר"ל בראשית קודם ירושה וישיבה היינו במחשבה תקחו לכם לקח טוב לקבל עליכם כם בלב לקיים מצות ד' ולכן המביא בכורים נותן שבח והודאה על מנת חלקו לה' במה אשר חסדו גבר עלינו לנהוג בנו במדה זו אשר המחשבה טובה מצטרף למעשה וע"י כן זכינו לירש הארץ דהא רק בזה נוכל לבוא אל הארץ בשכר מצות בכורים ועל כן אומר ארמי אובד אבי ע"פ פירש"י דמזכיר חסדי המקום לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאלו עשה שבעכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה עכ"ד רש"י ז"ל והנה אמרו חז"ל בירושלמי כתיב כי לך ה' החסד וכתיב כמעשהו ותי' דהחסד שמשלם על מעשה ולא על המחשבה ועפי"ז פי' בנועם מגדים בפתיחה הללו את ד' כל גוים אף דאצל הגוים מחשבה רעה מצטרף למעשה ובישראל אינו מצטרף למעשה כי גבר עלינו חסדו החסד הידוע מבלי לצרף המחשבה ואמת ד' לעולם כי אצל כל העולם נוהג בדין דשורת הדין לצרף המחשבה ואינו בא בטרוניא עם בריותיו אפי' עם העכו"ם ולזה הללו עכ"ד, וז"ש ארמי אובד אבי אע"ג דרק חשב לעשות ולא עשה מ"מ מצטרף המחשבה למעשה ומזה מוכח דבדין יש לצרף המחשבה וכמו כן בבכורים מצטרף הקבלה מקודם שיהא נחשב למעשה וזה שפרש"י מזכיר חסדי ד' דאע"ג דבדין יחשב המחשבה רעה למעשה כמו דלטובה מצטרף שמחשבה מ"מ בישראל לרעה אינו מצטרף משום דנוהג בחסדו אל ישראל והזכיר ג"כ בפ' בכורים יציאת מצרים אשר גאלנו ד' משם ע"י המחשבה שקבלנו לקיים את התורה הניתנה לנו אח"כ בהר סיני. והי' כי תבא אל הארץ וגו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' והלכת אל המקום אשר יבחר ד' וגו' ויתבאר עפימ"ש באפיקי יהודא [הובא בייט"ל פ' חיי] לפרש מאמר דוד העע"ה שמח נפש עבדך עפי"ד רוח חן שאומר שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק במה שהשיג למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות בדרכי התורה והמצות ומה שהשיג יחשב לו למיעוט מזעיר אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדול גדרו ואמרו איזה עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במעט שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכיים לזה ביקש דוד המע"ה שמח נפש עבדך אתה ד' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדיך בעסקי הגוף כי אליך ד' הנוגע לעבודתך נפשי אשא בכח המתאוה בנשיאות ראש יותר ויותר ממה שבידו עכ"ד, וזש"ה והי' כי תבא אל הארץ ודרשו חכמינו ז"ל כל מקום שנאמר והי' הוא לשון שמחה היינו במה שתבא אל הארץ לעסוק בעניני עוה"ז תהי' בו שמחה במדת הסתפקות שלא יתאוה ליותר ולקחת מראשית כל פרי האדמה היינו מראשית של פרי האדמה והוא כינוי לעניני עוה"ז שהם עניני ארציות והכי נקרא שמו פרי האדמה כי מן האדמה כל עיקרי תענוגי עוה"ז מתהווים ממנו כמאמר הכתוב מלך לשדה נעבד ואמר הכתוב שתקח הראשית ממנו בעוד אשר תכסוף בהשתוקקת לעניני עוה"ז והלכת במדה זו אל המקום אשר יבחר ד' היינו שתקח זה המדה שיש