עצי חיים על התורה רמח

באדם כח המתאוה ותוליכנה אל המקום מקומו של עולם לעבוד בו את השי"ת להשתוקק לעלות בכל פעם במדרגה היותר נעלה. אשר ה"א נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה, יתבאר עפ"י האמור בחוהל''ב דמה שאדם עושה מצות ומע"ט ה"ה עושה בשל עצמו וכל מה שעוסק בענין גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים דהוא אינו קנין עולמית עי' במשל סוף שער הבחנה ועפי"ז מפרש בסדש"ש ואיש את קדשיו היינו מעש"ט לו יהיו עכ"ד, ולפי"ז לכאורה יש להקשות ע"ד אגדה האיך מביא ביכורים וקורא הא לענין ביכורים אמרינן בגיטין דף מ"ז דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ האיך יכול לומר את האדמה אשר נתת לי הא אדמה אינו שלו דכל עניני עוה"ז הרי כאלו היא של אחרים, ויש לומר עפי"ד הנועם מגדים סו"פ צו בהא דכתיב לך ד' הצדקה ודרשו חז"ל משלך יתנו לך אמנם מצינו בלאו דבל יראה דא"ר אלעזר שני דברים אינם ברשותו של אדם בור ברשות הרבים וחמץ בפסח ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו וה"ז ק"ו אם לעבור עליו אינו שלו כשלו כש"כ לקיים מצותיו דשלו היא דהא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות עכ"ד, ולפ"ז י"ל דה"נ לענין ביכורים אע"ג דכל ענין גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים מ"מ לענין לקיים מצות ביכורים עשאן הכתוב כאלו הם שלו וברשותו והא דאמרינן בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי היינו מה שהוא באמת אינו שלו רק קנין פירות אבל מה שהוא שלו רק דאנן אמרינן בי' מה שיש לי אינו שלו הוא דומה לצדקה דאמרינן ג"כ הכי משל יתנו וע"כ כדי לקיים מצותיו ית"ש עשאן הכתוב כאלו הם שלו, וזש"ה כי תבא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה היינו שהוא נותן לך שתהא שלך ולא אמרינן מה שיש לו אינו שלו והוא כשל אחרים ואמר הכתוב ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' היינו דאם מביא ביכורים עשאן הכתוב כאלו הם שלו דהא א"א להביא ביכורים וקורא אם אינו שלו וע"כ כדי לקיים מצותיו הוא נותן לך את הנחלה שיהא שלך. ושמחת בכל הטוב ובמדרש אין טוב אלא תורה לכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר ועיין ביש"מ פ' זו ונראה לי עפימ"ש הרמב"ם בפי' המשניות מס' פאה פרק א' על המשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ז והקרן קיימת לעוה"ב דהענין דהמצות נחלקין על שני חלקים החלק האחד במצות המיוחדת לנפשו בינו לבין קונו כגון ציצית ותפילין וכדומה והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה וכו' וכשיעשה האדם מצות המיוחדת לנפשו יגמלהו הקב"ה עליהם לעוה"ב וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם תחשב לו לצדקה לעוה"ב מצד שעשה המצוה וימצא טיבה בעוה"ז בעבור שנהג הטוב בין בני אדם וע"כ תלמוד תורה כנגד כולם כיון שתלמוד תורה שקיל כנגד הכל כי בת"ת יזכה לכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה עיי"ש, ועפי"ז פירשתי דברי הכתוב בפ' שופטים צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ אשר ה"א נותן לך וקשה כפל הלשון צדק צדק גם אומרו למען תחי' דמשמע בעוה"ז והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ועפ"י הנ"ל יתבאר דהכתוב מרמז בזה דבמצות צדקה שייך שתי נתינות האחד מה שעשה המצוה ששייך בינו לבין קונו ונוסף עוד ע"ז מה שנוהג טובת עין לבני אדם וע"כ אמר צדק צדק שני פעמים ומסיים הכתוב למען תחי' היינו שמגיע שכר המצוה בעוה"ז ואח"כ וירשת את הארץ אשר ה"א נותן לך היינו שכר לעוה"ב עין לא ראתה א' זולתיך, וז"ש המדרש ושמחת בכל הטוב ר"ל שיגיע לך כל הטוב בעוה"ז ג"כ ומפרש המדרש אין טוב אלא תורה דזהו ע"י התורה שמביאה לידי מעשה גם במצות השייכים בתועלת בני אדם שמגיע עליהם שכר בעוה"ז ג"כ ולכן משה מזהיר את ישראל עשר תעשר ר"ל שתי פעמים ע"ד רמז שמגיע עליהם שכר שתי פעמים בעוה"ז ובעוה"ב כיון שמצות מעשר הוא ממצות התלויות נגד בני אדם וזש"ה שמעתי בקול ה"א ופרש"י הבאתיו לבית הבחירה עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי אחרים בו השקיפה ממעון קדשך וגו' ויש לדקדק מה שייכות הברכה זו למצות הביכורים יותר משאר מצות וגם כפל הלשון וברך את עמך וגו' ואת האדמה וגו' ולהנ"ל