עצי חיים על התורה ריז

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו' ויל"ד הלשון אל כל ישראל דייקא ויהי בארבעים שנה וגו' פרש"י מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו' שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו וצריך ביאור. ונראה עפימ"ש הרמ"א באו"ח סי' תר"ח דבדבר איסור אמרינן מוטב שיהי' שוגגין ולא יהי' מזידין ודוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אבל אם מפורש בתורה מוחין בידו ואם יודע שאין דבריו נשמעין לא יאמר ברבים להוכיחן רק פעם אחת אבל לא ירבה בתוכחות וכו' עיי"ש היוצא מזה דבדבר המפורש בתורה אמרי' דצריך להוכיח ולא אמרי' מוטב שיהא שוגגין כנ"ל והנה משה שהוכיח את ישראל ופרט לאלה הדברים האמורים בפרשה כאן הן הן שהוכיחם על דברים המפורשין בתורה ומשו"ז אף אם חשש משה שלא ישמעו אליו עכ"ז הי' צריך להוכיחן כיון דעל דבר המפורש בתורה לא אמרינן מוטב שיהא שוגגין וע"כ לא הוכיחן אלא פעם אחת כיון שהי' צריך להוכיחו ברבים כמ"ש רש"י ז"ל אלו הוכיח מקצתו הי' אלו שבשוק אומרים וכו' וע"כ לא הוכיחן אלא פעם אחת. וזש"ה אלה הדברים אשר דבר משה שהיו מפורשין בתורה והי' צריך לדבר אל כל ישראל דייקא והיינו ברבים ויהי בארבעים הוכיחן בעת שלא יהא מוכיחן וחוזר ומוכיחן כי אפשר שלא ישמעו לו. במד"ר אלה הדברים וגו' זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא וצ"ב. ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' נשא לפרש הכתוב יאר ד' פניו אליך ויחנך, עפי"מ שדרשו חז"ל ברכת יברכך הכוונה שיהי' כשרים וצדיקים א"כ לפ"ז לכאורה הוי נהמא דכסופא כיון שיהי' צדיקים שלא בעמל ויגיעה, וידוע דבנהמא דכסופא מתבייש פנים נגד פנים ולכך אין להביט בו אך באהבה החנות נהמא דכסופא ליכא כמו בן המסיב אצל אביו ולכך אמר יאר ד' פניו אליך יביט בך בפנים מאירות כדאיתא במדרש וטעם לזה ויחנך היינו אהבה החנות וכו' עכ"ד היש"מ ז"ל והנה במזכה את הרבים דאמרינן שאין חטא בא על ידו וינצל עי"ז מהעבירות א"כ שוב הוי כל עבודתו שלא בעמל ויגיעה דהא אין חטא בא לידו וא"כ מה הרויח בשכרו דעי"ז הוי נהמא דכסופא וע"כ ג"כ כנ"ל דנתברך באהבת החנות ונהמא דכסופא ליכא ומשו"ה מוכיח אדם אחרי מי שמוכיח לרבים ואין חטא בא לידו וע"כ חן ימצא דעל ידי החן נהמא דכסופא ליכא. א"י בדברי המד"ר הנ"ל זש"ה מוכיח אדם אחרי וגו' אר"י ב"ר סימון מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח את ישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה להקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמיך ונראה עפימ"ש בס' זרע קודש לפרש הכתוב ושב ה"א את שבותך דהנה בהתעררותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ד' צלך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כן למעלה ואומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר ושב ה"א הוא כביכול שב ומתחרט ועי"ז