עצי חיים על התורה ריח
Atzei Chaim (torah) 218 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →ועי"ז ושב את שבותך כלומר שהוא כביכול ישוב בתשובה ע"י שבותך וזה שובה ישראל עד ה''א ר"ל שגם הוא ישוב ויתחרט עכ"ד עיי"ש ויתבאר דברי המדרש משה הוכיח כביכול להקב"ה אחר ישראל ובמה בזה שהוכיח לישראל אחר הקב"ה ופעל בהם מדת החרטה ועי"ז נתעורר כן למעלה מדת החרטה על אשר ברא את היצה"ר ולכן הוכיח כביכול לקב"ה למה ד' יחרה אפך בעמך כיון שהוא גרם להם כמאמר ואשר הרעותי אל כל ישראל וגו' ופירש"י אלו הוכיח מקצתן הי' אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים וכו' לכך כנסם כולם וכו' ויש לפרש דכנסם כולם ע"ד מליצה טובה שלא יהא קטרוג ח"ו על ישראל בתוכחתו ותורת חסד על לשונו ומשו"ז משה ידבר אל כל ישראל גם יחד והוא עפימ"ש אאזצרלה"ה ביש"מ פ' חקת דהנה עינים הרואות כמה דברים שהן בעצמותן חריפין ומרים כמו מלח ותבלין ועם דברים אחרים הם טובים ולא יאכל תפל בלי מלח וכו' וכ"כ נמצא בבני אדם שבעצמותן נראים לכאורה בלתי יפים אבל בכללות כלך יפה אף נאה זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה טובה זו וכדומה וע"כ לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל ע"ד בתוך עמי אנכי יושבת והקב"ה משגיח על כלל ישראל ולא בפרטן ובזה פירש אמוזלל"ה בייט"ל המסו' אפס קצהו תראה וכלו לא תראה דין ואידך וכלו מחמדים דהנה בלק אמר לבלעם אפס קצהו תראה שישים עינו על קצתם וכלו לא תראה שלא ישגיח על הכלל כלו כי הלא וכלו מחמדים שבכללן יש בהם כל מיני מחמדים אבל הקב"ה הפיר עצת בלעם ולא השגיח על פרטן כי אם על כללותן עיי"ש ולכן משו"ה הוכיח אותם משה אל כ"ל ישראל דייקא יחדיו כדי שלא יוכל מדה"ד לקטרג דהא בהלליות ישראל מה טוב ומה נעים הם ואלו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים אלו כנסם כולם הי' להם להשיב שבהתכללות כל ישראל אין בהם עקש ונפתל ולכן כנסם כולם וזהו תקונם ומליצתם מפני חמת המסית ומקטרג ויתבאר בזה ג"כ המדרש הנ"ל הוכיח לישראל אחר הקב"ה ''אתם'' חטאתם אתם לשון רבים משמע וחוזר ויחל משה בזה את פני ד' אמר למה ד' יחרה אפך בעמך היינו הכלל כולו דהא בהתאסף יחד שבטי עם בכללות הם טובים והקב"ה משגיח על כללות ישראל ולא בפרטן. ה"א הרבה אתכם וגו' עפימ"ש רש"י ז"נ בפ' בראשית בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדהר"ח והקדים למדה"ד שנאמר ביום עשות ה"א וגו' ומבואר בשל"ה כי צדיקים הגדולים נדונים כפי המחשבה דכתיב וסביביו נשערה מאוד וגו' וזה בתחלה אותן ששורשן מראשית המחשבה עלה במחשבה לברוא במדה"ד אבל שאר הנבראים בששת ימי המעשה בכח הדיבור דכתיב בדבר ד' שמים נעשו הם מתנהגים בשיתוף מדה"ר למדה"ד ולכן משה שנקרא ראשית שנאצל ממחשבה עליונה נוהג עמו במדה"ד ע"כ נקרא א יש האל לקים דייקא וזש"ה ועתה ישראל וגו' ופירש"י והכל מחול לך ולא לי וע"ז אמר הטעם כי ואתם הדביקים בד' אלקיכם במדה"ר שהקדים למדה"ד ע"כ חיים כלכם היום עיי"ש באורך ובייט"ל ריש פ' ואתחנן ויתבאר דברי הכתוב ה"א הרבה אתכם היינו שאתם מתנהגים בהשתתפות מדה"ר למדה"ד וע"כ והנכם היום ככוכבי השמים כפירש"י קיימים לעד דהא בשביל שהקדים הקב"ה מדה"ר למדה"ד יתקיים העולם ובמדה"ד לבד ראה שאין העולם מתקיים ואומר יוסף עליכם אלף פעמים ופירש"י זה משלי היינו לפי מדתו של מרע"ה הברכה הוא במדה ובמנין כיון שמשה מתנהג במדה"ד והברכה הוא בקצבה אבל הקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם ר"ל לא כפי המחשבה דהוא במדה"ד רק כאשר דבר וכמו שפי' המפורשים ברוך שאמ"ר דייקא והי' העולם אח"כ וראה שאין העולם מתקיים ומתנהג העולם לפי הדיבור במדה"ר וע"כ הברכה הוא ג"כ בלתי גבול וקצבה דהא ברחמים אין שיעור לדבר. א"י ה"א הרבה אתכם ופירש"י שהוא מלשון הגדיל הרים אתכם ובמדרש זש"ה אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וצ"ב ונראה עפי"מ שהביא בס' דברי חיים פ' שלח בשם ספר צמח ד' לצבי שבחי' ענוה ויראה כמעט אי אפשר להיות ביחד כי משורש ענוה להיות בטל במציאות ואינו בגדר שיתירא כי מה הוא וגדר יראה יש עכ"פ במציאות ובזה מפרש