עצי חיים על התורה קפג

כי רבו רחמיו בזה דבהטוב מסתכל לעתיד וברע אינו מסתכל והיא שני הפכים כאשר זברת לאמר ד' וגו' היינו דגם ד' הוא ג"כ בתוך הי"ג מדות אשר צוה ד' לאמר וע"כ כפי' הרא"ש שאינו מסתכל ברע העתיד להיות וא"כ בזה המליץ משה רבינו ע"ה טוב לישראל כיון שאינו מסתכל ברע העתיד דכל ישראל זכאים ע"י טוב העתידים כל אחד לעשות וזש"ה וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ר"ל כמו שמלינו ממצרים דהתנדב עמהם במדה זו להסתכל בטוב העתידים לקבל התורה אבל ברע מצינו שם וירא און ולא יתבונן כן התפלל משה עליהם עתה וא"כ יש להכריע אותם לכף זכות. והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותים חלה תרימו תרומה וגו' ובמד"ר כך פתח ר' תנחומא לך אכול בשמחה לחמך ושתה בטוב יינך כי כבר רצה א' את מעשיך, והיא פלאי, גם יל"ד במקרא קודש כי כבר רצה דמשמע מאז ומקודם וצ"ל מאיזה זמן מדבר אשר כבר רצה א' את מעשיך, ונראה עפימ"ש בסדש"ש על מה דאיתא בס"ס כתיב רב חסד ואמת בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד והוא משולל הבנה, ופי' בס' הנ"ל עפי"מ דכתיב מי הקדימני ואשלם אז"ל אמר הקב"ה מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו בית ציצית עד שלא נתתי לו בגד וכו' ענינו כי בכל דרכיך דעהו ובכל הענינים אפי' במילי דעלמא צריך האדם לקבוע במחשבתו בראשיתו כדי לקיים מצות בוראו עד"ז כשבונה בית תהא עיקר כוונתו לקיים מצות מזוזה ומעקה קודם שנתן לו הקב"ה בית וציצית קודם הטלית וע"ז נאמר מי הקדימיני ואשלם עפ"י הדין ומ"ז אמר בתחלה ואמת מגיע לו שכרו עפ"י הדין ולבסוף שאינו מקיים המצוה כ"א אחר שמקדים לו הקב"ה לתת לו בית וטלית אז ורב חסד אינו מגיע לו שכרו כ"א בחסד ורחמים עייש"ב, ובזה פירש מוזלה"ה בייט"ל בראשית ברא א' כלומר בשביל ראשית בשביל מי שמקדים לקיים המצוה במחשבה בראשית המעשה ברא א' כי הוא יכול להתקיים עפ"י הדין עיי"ש, ועפי"ז נ"ל ג"כ פי' הכ' לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ר"ל שיהא נקרא לחמך שלך תהא שיגיע לך מצד הדין והאמת ולא מצד חסד וזהו דוקא אם כב"ר (בראשית המעשה) רצה א' את מעשיך וזש"ה תרימו תרומה לד' ראשית עריסותיכם חלה תרימו ג"כ לכוונה הנ"ל שראשית עריסותיכם תהי' כן ע"ד זה כדי שתרום תרומה לד' וזהו שסמך המדרש הפ' לכאן והבן. ועשו להם ציצית וגו' במדרש הה"ד אור זרוע לצדיק וגו' ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה יצא לחרוש לא תחרוש בשור וחמור כו' לקצור כי תקצור קצירך וכו' מתכסה בטלית ועשו להם ציצית, יובן לפי ענ"ד עפי"ד הגמ' מנחות מ"ג תניא הי' ר"מ אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל למה הדבר דומה למלך בו"ד שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הביא לי חותם של טיט ולאחד אמר הביא לי חותם של זהב ופשעו שניהם שלא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הביא לי חותם של טיט ולא הביא דכיון שמצוי הוא ולא הביא עונשו מרובה, ונראה עפימ"ש הרב בעל למודי ה' (הובא בס' בנ"י במאמרי ימי הגבלה) בטעם למה התשובה מועלת לישראל דוקא ולא לאוה"ע היות שהשי"ת הרבה לישראל התורה והמצות ודקדוקי המצות וענפיהן לאין שיעור ואדם יציר חומר תכבד עליו משא מלאכת הקודש ע"כ חשובים כאונסים משא"כ הגוים תמעט מצות הניתן להם אם לא ישמרו מזידים המה עכ"ד וזה נ"ל בדברי המדרש לא לרעתכם נתתי לכם את התורה אלא לטובתכם ירצה שהתורה והמצוה באם יזכה את ארחו לשמור חקיו ופקודיו מה טוב ומה נעים חלקו וגורלו ובאם ח"ו יחטא לאחת מהנה עכ"פ יש לו התנצלות כיון שברוב דברים והרבה מצות לא יחדל מלפשוע וכאונסים יחשבו וע"כ אמר דהתורה לא ניתן רק לטוב ולא לרעה וכוונו לזה במאמר ר"ח ב"ע במשנה סוף מס' מכות רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ר"ל דעי"ז שהרבה להם תורה ומצות ודקדוקי מצות עד אין מספר לפיכך רק זכות הוא בלתי שום צד חוב כיון שיש] התנצלות לומר דכאנוסים יחשבו בשביל זה שנאמר ד' חפץ למען צדקו לעשות צדקה